רק חמור לא משנה את דעתו

מרגע שנודעו תוצאות הבחירות, צריך עמרם מצנע להתחיל לשנן לעצמו את האמירה המיוחסת למשה דיין, לפיה "רק חמור לא משנה את דעתו". דיין אמר פעם מעל דוכן הכנסת כי "מוטב שארם א-שייח ללא שלום, מאשר שלום ללא שארם א-שייח". לימים שינה דיין כמובן את דעתו, וכאשר הטיחו בו את אמירת שארם, הוא נתן את המשל על החמור.

יש לי חשד כבד שמצנע, כנראה איש טוב באמת, חושב שהיצמדות לעמדה או הבטחה, משמעותה יושר אישי. יש בזה כמובן משהו, אבל רק כאשר את חשבון ה"יושר" הזה משלם האדם עצמו, זה שנתן את ההבטחה ומתעקש לקיים אותה. אם המחיר על "יושר" מהסוג הזה נופל על שכמם של אחרים, של הציבור, זה כבר לא יושר, זו אנוכיות. לפעמים, כמאמר דיין, זו יכולה גם להיות "חמוריות".

הדברים אמורים כמובן לגבי עמדתו המוצהרת של מצנע בבחירות, שלא יצטרף לממשלת אחדות בראשות אריאל שרון. בכל מחיר? אין שום מצב ונתונים שיכולים להצדיק הצטרפות לקואליציה, למרות ההבטחה? ומה אם יתחיל מו"מ רציני עם הפלשתינים, גם אז לא? יותר טוב להפקיר את התהליך המדיני לידיים ימניות קיצוניות (או אפילו מתונות)? האם, במקרה כזה, יתן מצנע את השרות הטוב ביותר לבוחריו אם יצטרף לממשלה ולתהליך, או אם ידיר רגליו מהם?

על כך השיב מצנע, שבמקרה כזה תתן מפלגתו רשת ביטחון לממשלה. הבעיה היא שאם העבודה לא תהיה בממשלה, אם הממשלה תהיה ימנית בעיקרה, אין סיכוי שיתהווה מצב של רשת ביטחון. כי ממשלה כזאת לא תוכל להתקדם לשום מקום, אולי אפילו לא להתחיל שום דבר.

מצנע גאה על כך שאצלו "מילה היא מילה". וזה בהחלט ראוי להערכה. בתנאי שזוכרים כי מילה היא באמת מילה - רק מילה, ולא יותר מזה. היא לא מעשה. ולפעמים המעשה שצריך לעשותו, חשוב יותר מהמילה שנאמרה.

תוצאות הבחירות יצרו מצב בו למפלגת העבודה, למרות ירידת כוחה, ניתנת ההזדמנות ליצור תפנית היסטורית במדינה. היא יכולה להשפיע על הממשלה בכיוון של ניסיון להסדר מדיני עם הפלשתינים. והיא יכולה, וזה חשוב לא פחות, ליצור הזדמנות להקמתה של ממשלה חילונית, ללא המפלגות הדתיות והחרדיות. אם שני הדברים הללו הם באמת בהישג יד, חייב מצנע, לטובת הציבור, לאמץ את אמירתו של דיין.

הוולבו של מצנע

אחת האמירות האהובות על מצנע היא על פוליטיקאים במפלגתו שרוצים וולבואים, כשהכוונה לאלה המצדדים בהצטרפות העבודה לממשלה. האמירה הזאת כבר ישנה כמו הזקן של מצנע, והחזרה עליה רק מוסיפה לתחושת הארכאיות שהאיש משדר. מישהו צריך להזכיר למצנע, שהיום גם חברי כנסת מקבלים מכוניות צמודות, כך ש"הוולבו" כבר לא אטרקציה כפי שהיתה פעם, ומוטב שמצנע יחפש אמירה חדשנית ועדכנית יותר. או, רצוי אפילו יותר, שיקח וולבו אחת גם לעצמו.

מצנע גאה על כך שאצלו "מילה היא מילה". וזה בהחלט ראוי להערכה. בתנאי שזוכרים כי מילה היא באמת מילה - רק מילה, ולא יותר מזה. היא לא מעשה. ולפעמים המעשה שצריך לעשותו, חשוב יותר מהמילה שנאמרה