הטור הבא מכוון אליכם, מחזיקי איגרות החוב. בין אם אתם עושים זאת באמצעות בחשבון הפרטי, התיק המנוהל, קרן הפנסיה או קופת הגמל - דעו לכם: אתם לבד. זה רק אתם והאיגרת, שערכה הנקוב - כך הולך ומתברר באחרונה - אינו שווה במקרים רבים יותר מהערך הנקוב על השטרות במשחק המונופול.
אנחנו יודעים, בעולם שבו חיינו עד לא מזמן איגרת חוב הייתה משהו אחר לגמרי. מכשיר פיננסי שבאמצעותו לווים חברות ומדינות כסף מהציבור כנגד התחייבות לשלם את הסכום הנקוב באיגרת (בתוספת ריבית ולעיתים גם הצמדה) במועד מאוחר יותר.
אבל בעולם שבו אנו חיים כיום, זה שבו חברות נמנעות מלשלם חובות של מיליארדים ומדינות שומטות חובות של טריליונים, הכללים כבר שונים לגמרי. והשורה התחתונה שלהם היא שאתם, כאמור, לבד. לפניכם, הסיבות לכך.
1.
בעלי החברות לא חייבים לכם כלום. כן, קראתם נכון. את הכסף שהשקעתם גייסו החברות ולא בעלי השליטה בהן. נכון, כשהחברות הללו גייסו סכומי עתק בהנפקות אג"ח כיתתו בעלי השליטה את רגליהם ממצגת למצגת, הרימו טלפונים לחתמים ולגופים מוסדיים כדי שירכשו את הסחורה, והקפידו להדגיש את הזהות בין המנפיקה לרקורד העסקים המזהיר של מי שעומד מאחוריה.
אבל כעת אלו הם זמנים חדשים, וכשעסק נקלע לקשיים ואינו מסוגל לשלם את חובותיו, גם הזמירות חדשות. כעת מתברר כי מה שקובע כמה מהחוב יוחזר לכם הוא בעיקר טיב השעבודים שהעמידה החברה כנגד האג"ח שהנפיקה. ומכיוון ששיעבודים כמעט ולא ניתנו בהנפקות שבוצעו כאן בשנים האחרונות, נותר להסתמך על טוב ליבם של בעלי החברות.
וכשמגיעים לידי כך, מתבררת האמת העגומה. זה לא משנה אם לבעל הבית של החברה שבקשיים קוראים אילן בן דב, יצחק תשובה, בני שטיינמץ או לב לבייב. לכל אלה יש אמנם נכסים מצוינים ומניבי רווחים שיכולים היו לכאורה להשיב את החוב במלואו, כולל ריבית והצמדה, אבל הם לא חייבים, או לא רוצים, או לא יכולים לעשות זאת. ולכן תצטרכו להסתפק במה שהם מוכנים לתת, שזה הרבה פחות מכך.
2.
הגופים המוסדיים לא ילחמו בשבילכם. הגופים המוסדיים, קופות הגמל וקרנות הפנסיה בהן מנוהלים רוב חסכונות הציבור בישראל (קרי, הכסף שלכם), הם השחקנים המרכזיים בשוק ההון בכלל, וברכישות אג"ח קונצרניות בפרט.
הגופים הללו, שנהנים מדמי הניהול השמנים שאתם משלמים להם, למדו בשנתיים וחצי האחרונות על בשרם על הצד הפחות נעים של גזירת קופון על חשבון החוסכים: הסדרי החוב.
וכך, פתאום לא מספיק להשקיע בהנפקת אג"ח מסוימת. צריך גם לעקוב אחר החברה המנפיקה, לוודא שהיא עומדת בתשלומים, ואם צריך, לנהל מולה ומול בעל השליטה שלה מו"מ סיזיפי עד לגיבוש הסדר חוב שימקסם את הכסף שיקבלו החוסכים. לא פעם מדובר במאבק על אג"ח בהיקף של מיליוני שקלים בודדים, מתוך המיליארדים שהם מנהלים.
הגופים המוסדיים אינם טיפשים. הם הבינו שכשמדובר ב"אג"ח זבל" המאמץ אינו משתלם, ולכן החלו לזרוק סחורה כזו לשוק גם במחיר של קיבוע ההפסד. התוצאה היא שבחברות רבות שנקלעו לקשיים ועומדות בפני הסדר חוב, מוחזקות רוב האג"ח על ידי משקיעים פרטיים, גופי נוסטרו או ספקלונטים שקנו את האג"ח בזול במטרה לעשות עליה סיבוב. ההפסד שלכם כבר מומש מזמן, בשקט, ואתם בכלל לא ידעתם.
3.
רשות ני"ע לא תגן עליכם. עברו הימים שבהם רשות ניירות ערך התנהלה כארגון ביון חשאי. כיום, מדי שבוע מופצצות על ידה מערכות העיתונים בעדכונים שונים ומשונים אודות יוזמות חקיקה ואכיפה חדשות בנושאים של חיתום, מוצרים פיננסיים, גילויים בדוחות הכספיים ועוד. רגולציה במיטבה.
אלא שבכל הנוגע להגנה על משקיעים בהנפקות האג"ח שנערכו כאן בשנות הגאות ערב משבר האשראי העולמי, מתברר כי הרשות עשתה מעט מדי. היא לא הגנה על מי שרכש אג"ח בהיקף של מיליארדי שקלים בעשרות תשקיפים שהתבססו בחלקם על עסקאות נדל"ן מפוקפקות במזרח אירופה, הערכות שווי מופרכות ותחזיות שלקו באופטימיות יתר.
לפני כשנה נזכרו ברשות שכדאי להחיל פיקוח על מעריכי השווי, אבל עד היום לא נעשה צעד מהותי בנושא. ובכלל, ברשות כמו ברשות, בדרך כלל החקירה והסקת המסקנות מגיעות רק לאחר שהסוסים ברחו מהאורווה, והחברה שהנפיקה אג"ח במאות מיליוני שקלים כבר אינה יכולה לעמוד בתשלומי החוב.
4.
חברות הדירוג לא יתריעו בפניכם. נסו להיזכר: מתי ראיתם הורדת דירוג משמעותית של חברה מנפיקת אג"ח בטרם זיהו זאת המשקיעים באותה חברה? ההיסטוריה של השנים האחרונות מלמדת כי הורדות הדירוג הללו מגיעות רק לאחר פרסום דוחות גרועים במיוחד או דיווח מהותי לרעה. אז, הן כבר לא מחדשות כלום לאף אחד.
לאורך זמן, נוהגות חברות הדירוג לספר לנו את מה שאנחנו כבר יודעים. הן ממליצות לנו להצטייד במטריה בזמן שבחוץ כבר משתוללת סופה ואנחנו רטובים. החשש מכניסה לעימות עם החברות המדורגות, בתוספת שמרנות טבעית וחוסר רצון לעשות בלגן, מעמידים סימן שאלה גדול מעל האפקטיביות שלהן בעתות משבר.
5.
היועצים ועורכי הדין מחפשים לעשות עליכם קופה. הוואקום שהותירו אחריהם הגופים המוסדיים ברבות מחברות האג"ח שנקלעו לקשיים, פינה מקום לעורכי דין ויועצים שונים, הנרתמים בהתלהבות להגן על "גברת כהן מחדרה" שמצאה את עצמה עם אג"ח חסרת ערך. הם לוחמניים, בעלי לשון חדה וכמויות בלתי נגמרות של נייר למשלוח מכתבים לחברה, לנאמן האג"ח ובעיקר למערכות העיתונים.
לפעמים הם באמת מצליחים במשימה, אבל אל תטעו. הם לא עושים זאת מתוך אהבת הזולת וחוש צדק טבעי. בניגוד לגופים המוסדיים, שאינם מרוויחים מייצוג מחזיקי האג"ח אלא עושים זאת במסגרת תפקידם, עדת היועצים הזאת גובה שכר נאה על עבודתה, והוא יורד מתוך הסכומים שאתם אמורים לקבל במסגרת ההסדר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
