למה אנחנו מתעבים את רני רהב?

במדינות מתוקנות, איש מצליח כמוהו מזמן היה נעשה מודל לחיקוי

מזמן לא היה פרץ כה עוצמתי של שמחה לאיד במחוזותינו. מקור השמחה, הפעם: שרי אריסון פיטרה את רני רהב. למעשה, מדובר בשמחה כפולה: גם המגה יחצ"ן הפסיד לקוח, וגם המגה עובר-ושב נמצאת במצוקה תדמיתית.

בשמחות כמו בשמחות, הסיקור התקשורתי של הפרשה, שחשף גם פרטים עסיסיים על האינטריגות הפנימיות בסביבת המגות ("כוורת הבנות"), זכה לרייטינג שיא שהצליח לדחוק לפינה את תחיית המתים של הדולר, ואפילו את המבצע הצבאי המתבשל בעזה.

ובעיקר, הפרשה סיפקה מנה גדושה של שמחה לאיד לרעבי ישראל. או כפי שניסח זאת במשפט אחד הטוקבקיסטים, העונה לשם הבדוי, עיתונאי המיל: "ברוך שפטרנו מעונשו של זה".

פחות מעניין מדוע רני רהב פוטר. הפסקת התקשרות בין ספק ללקוח היא עניין שבשגרה, בטח לאחר שנים כה רבות. חוץ מזה, רני רהב יסתדר היטב עם 119 הלקוחות העסיסיים שנשארו לו וימשיך למלוך ללא עוררין בשוק יחסי הציבור בישראל. גם שרי תסתדר, למרות המחיקות האחרונות של בנק הפועלים, והמשבר התדמיתי שתמיד היה (וכנראה תמיד יהיה). הסירו דאגה מלבכם: היאכטה, נוע תנוע.

מה שבאמת מעניין בכל הפרשה היא השאלה: מדוע שרי אריסון ורני רהב, ביחד וכל אחד לחוד, זוכים בכל הזדמנות לקבל טונות של אנטגוניזם מהציבור? יש לכך תשובה אחת: רני ושרי הם לא סתם מצליחנים, הם מצליחנים מדי. ולא רק שהם מצליחנים מדי, הם גם לא דואגים להסתיר זאת, רחמנא ליצלן.

נראה שלציבור הישראלי אין שום דבר נגד הצלחה, ובתנאי שלא מדובר בהצלחה גדולה מדי. כי אם הצלחת יותר מדי, הרי שברור שזה לא בזכות הכישרון שלך. ישנן רק שלוש אפשרויות: או שאתה מושחת, או שאתה לקקן מקצועי, או שקיבלת ירושה דשנה מדי. ורני ושרי, הגיבורים הטראגיים של הפרשה, סובלים מהסטיגמות השנייה והשלישית, בהתאמה.

חושבים שמדובר בתיאוריה הזויה? בואו נבחן מה קרה לאלה שלאחרונה הראו סימני הצלחה מוגזמים במחוזותינו. קחו לדוגמא את נוחי דנקנר, האיש וההצלחה. דנקנר, שבדרך כלל מתרחק מאור הזרקורים (ובצדק), הציץ ונפגע בעת קונצרט של הפילהרמונית. כידוע, מנכ"ל התזמורת חלק שבחים לנוחי דנקנר, תורם מרכזי של התזמורת, ותגובת הקהל לא אחרה לבוא: ב-ו-ז למצליח!

גם את ההצלחה המוגזמת לתכנית הריאלטי "הישרדות" לא יכלו לעכל כאן. "ידיעות אחרונות" ערך תחקיר עומק על התכנית תחת הכותרת "התחזות", ויאיר לפיד, הקדיש את כל כולו של הטור של המדינה, לעובדה שלא צפה אפילו בפרק אחד של "הישרדות".

ומה עלה בגורלו של נועם, השורד שהצליח יותר מדי גם לנצח את כולם על אי המתים, גם להיות חביב הבנות וגם לזכות בתחרות הגבר הסקסי של ישראל? הגזמת נועם! לכן, השבט אמר את דברו: "עדיף שזוכה מההפקר תנצח מאשר המצליח".

רני ושרי לא לבד. רשימת "נפגעי ההצלחה" במחוזותינו ארוכה מאוד ומתעדכנת מיום ליום. כי אם חלילה הצלחת במשהו, תתכונן שינסו לסרס לך את ההצלחה:

ציפי לבני פופולארית? היא קרה ומנוכרת.

גאידמאק מיליארדר? הוא בטח מושחת.

דן מנו אסטרטג מוצלח? הוא תחמן.

ביבי נתניהו פופלארי? הוא נהנתן.

אברם גרנט מנצח? זה בזכות הקשרים והתחת, חלילה לא בזכות הכישרון.

מכבי ת"א לא זכתה העונה באף גביע? הללויה!

רני רהב, האיש המצליח ביותר בתחום היח"צ במחוזותינו, יכול היה להפוך מודל לחיקוי כפי שאכן קורה במדינות מתוקנות. אפשר כמובן לחלוק על הסגנון והאסטרטגיה התקשורתית שלו (למען הגילוי הנאות, עשיתי זאת כמה פעמים), אבל היי! קצת רספקט להצלחה ולשורה התחתונה. אם 120 מהחברות הגדולות והמצליחות במשק הישראלי בוחרות להשתמש בשירותיו, הוא בטח עושה כמה דברים יותר טוב מכולנו.

עצה קטנה לסיום: אם אתה מצליח יותר מדי במחוזותינו, רד למחתרת ושדר "קשיים כרגיל". עם קצת מזל, אולי אפילו תזכה לקצת פרגון ואמפטיה.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי