בית המשפט המחוזי בתל-אביב חייב היום (ג') את תנובה לשלם 55 מיליון שקל לכ-220 אלף אזרחים שרכשו חלב תנובה אליו הוחדר סיליקון, בתקופה שבין אוקטובר 1994 ועד ספטמבר 1995. מדובר בסכום הפיצוי הגבוה ביותר שנפסק בישראל בתביעה ייצוגית במסגרת פסק דין (שלא בפשרה). סכום הפיצוי משקף נזק אישי מוערך בסך 250 שקל לכל אחד מ-220 אלף הנפגעים, חברי קבוצת התביעה.
השופט ד"ר עמירם בנימיני קבע דרך יצירתית לחלוקת הפיצוי: חלקו יינתן כהטבה לאותם צרכנים באמצעות הוזלת המוצר (או הגדלת התכולה בלא העלאת מחירו); חלק מהפיצוי יועבר לקרן מחקרים ומלגות בתחום המזון והתזונה, שלהם השלכה על בריאות הציבור; וחלקו יגולם כחלוקת חלב חינם לאוכלוסיות נזקקות באמצעות עמותות העוסקות בכך.
השופט יכריע איך יתחלק הסכום בין 3 המסלולים לאחר שישמע את עמדת הצדדים והיועץ המשפטי לממשלה, ולאחר שיקבל חוות-דעת כלכלית ותוכניות לאישור החלוקה. השופט בנימיני ציין כי לאור שוויה של תנובה ומחזור עסקיה, הפיצוי "לא עתיד לפגוע בפעילותה השוטפת או לסכן את יציבותה הכלכלית, לכל היותר הוא יפגע ברווחיה בתקופה הקרובה".
הטעייה במזיד
התביעה הייצוגית הוגשה בשנת 1995 על-ידי תופיק ראבי (שנפטר בינתיים) והמועצה הישראלית לצרכנות, באמצעות עו"ד איאד ראבי. תנובה, שיוצגה על-ידי עוה"ד איתמר ענבי ואייל דורון, הודתה כי השתמשה פרק זמן מסוים בסיליקון בתהליך ייצור החלב כדי למנוע את הקצפתו, אך טענה כי מדובר בחומר מאושר לשימוש בתעשיית המזון, המשמש כתוסף במוצרי מזון שונים. לדבריה, לא היתה סכנה בשתיית החלב, ולא היה צורך לציין על האריזה את הימצאות הסיליקון (ראו בהמשך).
בפסק הדין נקבע כי "תנובה הטעתה במזיד את צרכניה ואת רשויות המדינה, שהיו אמורות לפקח על מעשיה על מנת להגן על הצרכנים ובריאותם. היא התעלמה מהחוק ומהתקן המחייב, רק כדי לחסוך כספים שנדרשו לרכישת ציוד שהיה מונע את השימוש הבלתי חוקי בסיליקון. תנובה פגעה בצורה חמורה באוטונומיה של הפרט של כלל צרכני החלב העמיד דל השומן, וגרמה לנזק לא ממוני, שהתבטא בתחושות שליליות שונות אצל כמחצית מצרכנים אלה".
השופט הוסיף כי "הפגיעה נעשתה לגבי מוצר שאמור להיות טהור ונקי מספיקות לגבי סיכוניו הבריאותיים. היא התעלמה כליל מהחשש לבריאות הצרכנים, והשתמשה בחומר שכלל לא נבדק על-ידה, ושלדעת כמה מומחים עלול להיות מסוכן, בעיקר לאוכלוסיה הפגיעה יותר, בצריכה שהיא בכמות העולה על הצריכה היומית הקבילה".
הונאה והפרת המון
כאמור, ההטעייה נגעה להעלמת העובדה שהחלב יוצר ושווק בניגוד לתקן ישראלי מחייב. "הצרכן איננו יכול להיות בטוח בעניין בטיחותו ואיכותו של המוצר, גם אם בדיעבד מתברר כי הפרת חובת התקן לא גרמה לנזק בריאותי. הצרכן נותן אמון בעוסק, ולא ניתן להטיל עליו את הנטל לברר האם המוצר שרכש עונה על דרישות החוק או התקן. ברור שהמוצר היה פגום בצורה מהותית מבחינת הצרכן, גם אם לא ניתן להוכיח שהוא מסוכן לבריאותו".
בנוסף, "תנובה גם הפרה את חובתה על-פי דין לסמן על האריזה את הימצאות הסיליקון בחלב. אין מדובר במחדל, אלא בהטעיה מכוונת העולה כדי הונאה והפרת אמון חמורה כלפי הצרכנים וכלפי רשויות הפיקוח. תנובה היתה מודעת היטב לכך שהיא פועלת בניגוד לחוק ולתקן, וניסתה להסוות את דרך פעילותה".
השופט דחה את טענת תנובה, לפיה צרכן חלב לשתיה אדיש להוספת סיליקון לחלב. לדבריו, "ברור לחלוטין כי מרביתם היו נמנעים מלרכוש את החלב, לו היו מודעים למכלול העובדות החמורות שהתבררו בתיק", ובכך נפגעה האוטונומיה שלהם לבחור מה הם מכניסים לפיהם. "אני מתקשה לראות כיצד ניתן להגדיר הטעיה כל כך חמורה של ציבור רחב של צרכנים, בנוגע לתכולתו וחוקיות ייצורו של מוצר בסיסי כל-כך חשוב כחלב, כ'זוטי דברים'", ציין.
על סמך חוות-דעת המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' יחזקאל אופיר מבית-הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית, קבע השופט כי מספר הבוגרים שרכשו את החלב הוא כ-220 אלף איש, הזכאים לפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה. מחציתם זכאים גם לפיצוי בגין תחושות שליליות שונות, כמו גועל, בחילה, כעס, הונאה, עלבון, זלזול והרגשות רעות אחרות. בשל גודל הקבוצה, ציין בנימיני, "אין מנוס מקביעת פיצוי אחיד וממוצע בגין נזק לא ממוני".
דרישה מופרכת
בנימיני מתח ביקורת על סכום התביעה המופרז, כ-2 מיליארד שקל, ועל הדרישה לשכר טרחת עורך דין בשיעור 20% ממנו (400 מיליון שקל). "זו דרישה מופרכת. זכייה בתובענה ייצוגית איננה זכייה ב'פיס', וגם ב'פיס' אין זוכים בסכומים העושים אדם בן-לילה למולטי-מיליונר", ציין. לדבריו, "בית המשפט אינו חייב לפסוק את שכר הטרחה כאחוז מסכום הפיצוי. אך אם הוא עושה כן - יש לוודא שאחוז שכר הטרחה יירד ככל שעולה סכום הפיצוי, על מנת לא להגיע לתוצאות שאינן סבירות".
בנימיני קבע כי יפסוק רק בתום ההליך את הגמול הסופי לתובע הייצוגי ואת שכר טרחת עוה"ד. כשכר ביניים פסק גמול של 150 אלף שקל ליורשי התובע ו-250 אלף שקל למועצה לצרכנות, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 500 אלף שקל. תנובה חויבה גם ב-100 אלף שקל הוצאות משפט. (ת.א. 1372/95).
תנובה: "פיצוי מוגזם וחסר תקדים"
מתנובה נמסר בתגובה: "מקריאה ראשונה של פסק הדין נראה כי סכום הפיצוי הוא מוגזם וחסר תקדים. מדובר באירוע שהתרחש לפני כ-13 שנים, בעקבותיו עברה תנובה מהפך גדול ומשמעותי שבמסגרתו הוחלף כל צוות ההנהלה הבכיר, נבדקו מחדש כל תהליכי הייצור, נבנו מערכות בקרה קפדניות ואיכותיות על-פי סטנדרטים בינלאומיים".
עוד מסרה תנובה כי בעקבות הפרשה "גובשו מנגנוני דיווח למשרד הבריאות ונפתחו ערוצי תקשורת ישירים לצרכנים, תוך הנהגת מדיניות של שקיפות ואחריות מלאים. בעקבות המהפך, הפכו בשנים האחרונות מערכות בקרת האיכות ובטיחות המוצרים של תנובה למודל לחיקוי בענף המזון בישראל".
המועצה לצרכנות: "ניצחון גדול לצרכנים"
מהמועצה לצרכנות נמסר בתגובה: "פסק הדין מהווה ניצחון גדול לצרכנים, ומבסס את זכותו החוקתית של הצרכן ל'אוטונומיה של הרצון', שמשמעה הזכות של הצרכן לקבל מידע רלוונטי מלא ואמין לגבי המוצרים אותם הוא רוכש. בסכומים שפסק בית המשפט מתבטאת זכותו החוקתית של הצרכן להחליט בעצמו מה ירכוש, מה יכניס לפיו וממה ימנע".
מנכ"ל המועצה לצרכנות, עו"ד אהוד פלג, מציין כי ניתן היה לצפות שתנובה תיקח אחריות למעשיה באופן שהיה מקצר את ההליך באופן משמעותי. לדבריו, מפסיקת בית המשפט עולה כי מי שפוגע בזכויותיו של הצרכן ונוטל לעצמו את החירות לקבוע מה הצרכן יידע ומה לא, תוך הפרת הדין - יהיה אחראי לתוצאות של אי-ידיעה זו, ויפצה את הצרכן.
"תנובה העדיפה לעבור על החוק כדי לחסוך כסף" / רקע
במשך יותר משנה וחצי (ינואר 1994 ועד ספטמבר 1995) הוסיפה תנובה לכ-13 מיליון ליטר חלב עמיד דל שומן 1%, חומר הנקרא 'דימתיל פוליסילוקסאן' (DMPS), המוכר בשמו המסחרי "סיליקון". זאת, בניגוד לחוק ולתקן המחייב לחלב, מבלי שהדבר סומן על אריזת החלב כנדרש, ומבלי לדווח למשרד הבריאות. עם חשיפת הפרשה ב"מעריב" הכחישה תנובה עובדות אלה בפרסומים לציבור ובדיון שנערך בכנסת, "ובכך הוסיפה חטא על פשע", כדברי השופט.
הוספת הסיליקון נועדה להתגבר על בעיה טכנית בתהליך הייצור, אותה ניתן היה לפתור באמצעות החלפת ציוד בהשקעה של כ-300-400 אלף דולר. השופט עמירם בנימיני קבע ש"תנובה העדיפה לעבור על החוק, ולשווק ללקוחותיה חלב שיוצר בניגוד לתקן ישראלי מחייב, כדי לחסוך הוצאה כספית זו. המחלבה קיטלגה את הסיליקון שהזמינה מהספק הישראלי תחת סיווג של 'חומרי ניקוי', אף שנעשה בו שימוש כתוסף חלב, כדי להסוות את השימוש האמיתי בחומר. אנשי תנובה הבינו היטב שהם עושים מעשה פסול ואסור".
הסיליקון הוסף במינון העולה פי 10 על המותר, לפי הוראות היצרן, לשימוש במזון שאינו חלב לשתייה (בחלב לשתייה אין להשתמש כלל בסיליקון), מבלי לבחון את הסיכונים הכרוכים בכך, ומבלי לבצע בדיקות כלשהן של ריכוז החומר בחלב לאחר תהליך הייצור.
בפסק הדין צויין כי "אמנם אין כל ראיה לכך ששתיית חלב המכיל סיליקון גרמה, או עלולה לגרום, נזק בריאותי מיידי לצרכנים. אך לדעת מומחי משרד הבריאות, אין אפשרות לשלול קיומו של סיכון בריאותי לטווח הארוך, בעיקר לגבי ילדים, עקב צריכת חלב המכיל סיליקון, לאור החשש לצריכה בכמות העולה על כמות הצריכה היומית הקבילה". משרד הבריאות הורה בשעתו להשמיד את החלב עם הסיליקון וקבע כי אינו ראוי אפילו לצריכת בעלי-חיים.
תנובה ומנהליה הועמדו לדין והורשעו בעבירות של הטעיית צרכנים ועבירות על חוק התקנים. בשנת 1996 אישר המחוזי את התביעה האזרחית כייצוגית. ב-2003 אישר העליון את הפסיקה, בדעת רוב, כשקבע כי אמנם נדרש קיומו של נזק בר-פיצוי כדי לתבוע מכוח חוק הגנת הצרכן, ואדם שלא נגרם לו נזק אינו יכול להיות תובע מייצג. ואולם, נפסק, נזק בר-פיצוי אינו רק נזק ממוני אלא כולל גם "תחושות שליליות ותחושות של גועל", וכן "פגיעה באוטונומיה של הפרט", שזכאי לקבוע מה יכנס לפיו ולגופו וממה יימנע.
קבוצת התביעה כוללת רק מי שרכש את החלב ולא מי שצרך אותו, משום שלצרכנים קיימת עילת תביעה בנזיקין ולא מכוח חוק הגנת הצרכן. למרות שהסיליקון הוחדר מינואר 1994 בקבוצה נכללים רק רוכשי החלב מאוקטובר 1994, המועד בו תוקן חוק הגנת הצרכן, כך שניתן להגיש תביעה ייצוגית מכוחו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
