מתלבשת על גדולות

על פניו נראה, כי נישת המידות הגדולות היא נישה שהולכת וצוברת תאוצה, אם ביזמויות כלכליות ואם ביזמויות חברתיות שונות: חנויות בגדים למידות גדולות צצות לאחרונה כפטריות לאחר הגשם, נושא ההלבשה התחתונה למידות גדולות הולך ומתפתח, ויש גם תחרויות יופי לשמנות בלבד, פורומים באינטרנט ולוח-שנה שיצא לא מכבר.

ולמרות כל זאת, קיים בארץ קהל יעד שאמנם עונה למושג "מידות גדולות", אך אינו נחשב כקהל היעד של היזמויות השונות, ולכן בעצם "נופל בין הכיסאות". טלפיר טוענת, כי היא מצאה פתרון לאותו פלח שוק, הן בבגדים המתאימים למידותיו, וגם בסוכנות דוגמניות שתשיב מלחמה שערה לגרסת "רזה זה יפה". מתוך סיפור היזמות הזה עולה בעיקר השאלה: האם מדובר ביוזמה כלכלית או שמא בדון קישוטיות נוסח שנות ה-2000?

בשנת 2003, לאחר שנים שבהן התרוצצה טלפיר בעולם כדי למצוא בגדים אסתטיים שיתאימו למידותיה, היא החליטה לעשות מעשה: "ידעתי מניסיוני ומניסיון חברותיי, שלכולנו נמאס ללבוש "אוהלים" ו"בגדי סבתות, החלטתי שהגיע הזמן שגם בארץ יימצא פתרון אופנתי לנשים במידות גדולות, שאוהבות להתלבש".

חדורה ברוח יזמית פנתה טלפיר למספר מעצבים, אך נתקלה בסירוב. "הצעתי להם לעצב יחד עימם בגדים בקו עכשווי למידות גדולות, אבל רובם סירבו והסתכלו עליי בעין עקומה".

לאחר כיתות רגליים ממושך מצאה טלפיר שלושה מעצבים, ויחד עימם ארגנה בזאר בגדים למידות גדולות. "הצעתי לנשים גדולות מבחר הלבשה אופנתית במידות 42-62 ובמחירים נמוכים בעשרות אחוזים ממחירי הרשתות. הגיעו עשרות נשים נרגשות, וכל אחת מהן שאלה אותי 'מתי תהיה הפעם הבאה'".

טלפיר הבינה כי גילתה נישה ייחודית, והחליטה להפוך את העניין לעסק כלכלי. "ארגנתי מדי שבועיים ירידי אופנה נודדים למידות גדולות בכל הארץ, תחת השם 'פלאם קולקשיין', וזה לא היה קל. במשך שנה וחצי מימנתי הכול מכיסי, ולא משכתי שקל. שכרתי אולמות לסופשבוע, עשיתי פרסומים במקומונים, הוצאתי פלאיירים, כשהפרסום גזל ממני את כל מה שהרווחתי".

לאחר שנה וחצי, החליטה טלפיר לרכז את עבודתה בנקודת-מכירה קבועה. "הבית שלי הפך למחסן בגדים, וזה היה קשה גם מבחינה נפשית וגם מבחינה פיסית. עבדתי בלחץ מאוד גבוה, וכל הזמן היו טלפונים של אנשים, שרצו להזמין בגד כזה או אחר, או שקפצו אליי הביתה לקנות בגדים".

כיום "בורדו" היא מרכז מכירות המונה כ-3000 לקוחות קבועים, ובו מוצגים מותגים, בגדים ופריטי אופנה של כ-20 מעצבים ויצרנים, חלקם ישראלים וחלקם מיובאים. המחירים נעים מ-99 שקל ועד 199 שקל.

אך בכך לא הסתיימה היזמות. בימים אלו ממש הקימה טלפיר סוכנות דוגמנות למידות גדולות. "הדוגמניות של הרשתות למידות גדולות אינן שמנות, ואפילו לא מלאות", היא מתריסה. "הן מקסימום מידה 42, כשבכך המדיה בעצם מבססת את היחס הדחוי שמקבלים אנשים שמנים, החל מקריאות ברחוב ועד אי קבלה למקומות עבודה מסוימים".

" מעבר למחאה החברתית, את חושבת שסוכנות כזו היא צעד כלכלי?

"מלבד השאיפה שלי לראות יותר נשים מלאות מפרסמות במדיה ועל במות, אני מאמינה שהתחום הזה עדיין מוזנח ושיש בו פוטנציאל אדיר, גם מבחינה כלכלית. ישנן נשים רבות בגילאי 30-60 שמידותיהן אינן מושלמות, ואליהן אף אחד לא פונה. מבחינה שיווקית, כשמציגים לנשים כאלו בגדים באמצעות דוגמנית במידה 42, זה לא נכון. הן אינן יכולות לראות כיצד הבגד מונח באמת, ואין להן מושג כיצד הוא ייראה עליהן". "