"איך קרה שבחלק הקטן הזה של העולם יש כזו הצלחה של תעשיית ההיי-טק?", כך פתח איש העסקים יוסי ורדי, שאותו מקובל לכנות "גורו האינטרנט", את הרצאתו בכנס המשקיעים הזרים של בנק הפועלים, שנפתח אמש במצודת דוד בירושלים. ההרצאה של ורדי, שהיתה חלק מכנס שבו לקחו חלק בכירי בנק הפועלים והבנקאות הזרה, גרמה לכל אותם אנשים מעונבים ורציניים על פי רוב, לצחוק. מופע הסטנד-אפ של ורדי, אם תרצו.
"ישראל אמנם המדינה הרביעית בהיקף המו"פ המתבצע בה, לאחר שלוש מדינות בארה"ב", הוא ניסה לענות, "וטכנולוגיה היא תנאי הכרחי, אבל לא מספיק בכדי ליצור תעשיית היי-טק מצליחה. הסיבה היא יותר תרבותית וקשורה לגנים שיש לנו להצטיין ולהתחרות".
ורדי נותן גם דוגמאות: "בישראל, כולם יזמים. יש לי נהג מונית בשם יוני, שיום אחד הוא אמר לי שיש לו לקוח שאני חייב לפגוש. ומה קרה איתו? השקענו בחברה שלו ב-1999 ולפני שנה מכרנו אותה למיקרוסופט. עכשיו יוני נהג מונית ובנקאי השקעות". ככל הנראה, ורדי מכוון לחברת Gteko, שנמכרה ב-120 מיליון דולר. "בן-גוריון אמר פעם שהוא הקים מדינה עם 2 מיליון ראשי ממשלה. היום, יש כאן 7 מיליון יועצים פיננסיים", הוא מסכם את הנקודה.
ומהי הסיבה לצורך להצטיין, אליבא ד'ורדי? "קודם כול, האמא היהודייה", הוא אומר. "אנחנו גדלים כאן עם האימרה: 'אחרי כל מה שעשינו בשבילך, פרס נובל הוא כל-כך הרבה'? יש לנו כאן גם השוואות למי אנחנו צריכים להידמות, Roll Model. אנחנו שומעים תמיד: 'למה הבן-דוד שלך הוא כל כך מוצלח והבן שלי יצא כזה אידיוט?'. דוד שלי אמר לי פעם, שאמא שלי לא באמת חשבה שאני טיפש, היא פשוט פחדה מעין הרע".
לטענת ורדי, הישראלים מושפעים משני גורמים עיקריים: אשמה ופרנויה. "אם יום אחד אני מתעורר ולא מרגיש אשם, אז אני בפרנויה, ולהיפך. זה כמו הבדיחה שאמא אחת אומרת לבן שלה: "ישבתי כל היום ליד הטלפון והוא לא צלצל. אני יודעת שזה היית אתה'.
"עם האווירה הזו אנחנו גדלים. צריך להצטיין, לרוץ מהר ולקחת סיכונים. אם אנשים לא מוכנים לקחת סיכונים - לא תקבלו סטארט-אפים. סיכון הוא דבר שצריך להתמודד איתו. ביפן מוציאים את מי שנכשל מהחברה ע"י חרקירי, באירופה סתם מתביישים, בישראל אפשר להמשיך ולחיות עם זה. אנשים מוכנים להתמודד כאן גם עם כישלון. זה כמו לטפס על הר - צריך להתמיד עד שמצליחים. לי יש רשימה ארוכה של כישלונות".
עובר בתורשה
האקזיט האולטימטיבי הרשום על שמו של ורדי הוא מכירת מיראביליס, שפיתחה את תוכנת המסרים המיידיים ICQ, ב-408 מיליון דולר. הקים אותה בנו, אריק ורדי לפני כעשור יחד עם יאיר גולדפינגר, ספי ויגיסר ואמנון אמיר. ורדי האב הוא גם האב הרוחני. "כאשר באו להציע לי להשקיע בחברה, הם לא הסכימו לספר לי מה היא עושה", מתאר ורדי, "הם אמרו לי שזה סודי. מה שמראה את רמת האמינות שנהניתי ממנה. הבן שלי לא הלך לאוניברסיטה, ועשיתי חשבון כזה: כל שנה שלו באקדמיה היתה עולה לי 25 אלף דולר ו-100 אלף לארבע שנים. השקעתי בחברה 50 אלף דולר, כך שבכל מקרה חסכתי 50 אלף דולר".
מיראביליס נמכרה בסוף ל-AOL וורדי מתאר באזני נציגי הבנקאות הזרה שנכחו באולם חלק מהמו"מ: "'שאלו אותי מ-AOL מהו מודל ההכנסות שלנו?' אמרתי להם שצריך כמה שיותר אנשים שיראו את מה שעשינו באינטרנט, והכנסות רק מסיטות מזה. המודל הזה באמת עבד כמה שנים. אבל עכשיו כשאני קורא בעיתונים על המודל שלכם בבנקאות, אני חושב ששלי אולי יותר מוצלח". האמת היא שהמודל הזה אולי חוזר במידת מה: מייסדי חברות אינטרנט, מנהלי קרנות הון סיכון ומשקיעים חוזרים גם היום לגישה הזו שההכנסות הן מיותרות. הן רק מפריעות. השאלה היא אם המודל הזה, שמרים ראש, יתגלה באמת כמוצלח.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
