מזוז: מעביד יכול לעיין בדוא"ל של עובד רק אם הסכים מרצון ומדעת

מעביד אינו רשאי לחדור לדוא"ל של עובד, אלא אם העובד נתן הסכמה מרצון חופשי והסכמתו היתה "מדעת", במובן זה שלעובד היה המידע הדרוש לו באורח סביר כדי לגבש הסכמה תקפה לפגיעה בפרטיותו. כך טוען היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בעמדה שהגיש לבית הדין הארצי לעבודה. מעמדתו משתמע, שאם אין הסכמה מפורשת של העובד לעיון בדוא"ל שלו - רק במקרים חריגים ניתן יהיה ללמוד על הסכמה משתמעת כזו.

בית הדין קיים היום (ד') דיון בערעור שהגישה העובדת טלי איסקוב על החלטה שאישרה לחברת הסטארט-אפ פאנאיה, בה עבדה, להגיש כראיה בסכסוך ביניהן תכתובות דוא"ל שנשלפו ממחשבה האישי. בפסק דין ראשון בסוגיה קבעה השופטת סיגל דוידוב-מוטולה מהאזורי בת"א, שיש לבחון "האם העובד ציפה לפרטיות בדוא"ל שלו או שמא ידע, במפורש או מכללא, כי מדובר בתכתובות שייתכן ויגיעו לידיעת הנהלת המעסיק או עובדים אחרים".

היא קבעה שיש לראות את איסקוב כמי שהסכימה לפגיעה בפרטיותה על-ידי עיון בדוא"ל שלה, בין היתר משום שידעה שתיבת הדוא"ל ניתנה לצורכי עבודה והמעביד מנטר מעת לעת הודעות דוא"ל ובכל זאת עשתה בתיבה גם שימוש פרטי. באחרונה ניתנה החלטה סותרת, של האזורי בנצרת, ולפיה אין די בהסכמה מכללא אלא יש צורך בהסכמה מפורשת של העובד. על ההחלטה הוגשה בקשת רשות ערעור, הנידונה יחד עם ערעורה של איסקוב.

הסכמה חופשית

בשל תקדימיות הסוגיה והשלכותיה, התייצב מזוז בערעור. באמצעות עו"ד סימה קרמר מהמחלקה לסכסוכי עבודה בפרקליטות המדינה הוא מבקש לקבל את הערעור, משום שלדעתו לא היתה הסכמה מדעת של איסקוב לפגיעה בפרטיותה.

מזוז מזהיר ש"במסגרת המיוחדת של יחסי עבודה, המתאפיינים לעיתים קרובות בפערי כוחות בין הצדדים, ועל-רקע חובת תום-הלב המוגברת החלה ביחסי עבודה, יש לבחון במשנה זהירות את הסכמתו של עובד בטרם ניתן להסיק כי התקיים בה יסוד החופשיות".

לדעתו, סביר יהיה לייחס לעובד הסכמה חופשית "אם הפגיעה נעשתה על-ידי המעביד לתכלית ראויה, בהתחשב בנסיבות נתונות, ואם זו עומדת במבחני המידתיות, במובן זה שננקט האמצעי הפוגע באופן הפחות ביותר בפרטיות העובד לצורך הגשמת אותה תכלית, ומתקיים יחס נאות בין התועלת למעביד לבין הפגיעה בפרטיות".

מזוז סבור, שאין מקום לייחס לעובד הסכמה לפגיעה בפרטיותו שלא לתכלית ראויה ושלא במידה הפחותה ביותר הנדרשת להגשמת אותה תכלית. מעבר לכך, הוא מוסיף, "ככלל, כדי שנכיר בהסכמתו של עובד כמתירה את הפגיעה בפרטיותו, עליה להינתן בזיקה לאופי ולדרך העיון הצפויה של המעסיק במסמכיו הפרטיים". עם זאת הוא מדגיש, שאין צורך בהסכמה מפורשת של העובד, כפי שפסק האזורי בנצרת, וניתן ללמוד שקיימת הסכמה משתמעת בתנאים האמורים.

במקרה זה, טוען מזוז, לא היתה הסכמה מדעת של איסקוב לעיון של המעביד בתוכן הודעות הדוא"ל. לדבריו, הודעת החברה לעובדים לעניין מדיניות הניטור של דוא"ל היתה כללית ועמומה בכל הנוגע למטרות הניטור, ולכן לא ניתן לייחס לאיסקוב הסכמה מדעת. יתירה מזו, טוען מזוז, "המהלכים בהם נקטה החברה בנסיבות העניין אינם עומדים באמות המידה של פיסקת ההגבלה בחוק היסוד, ובעיקר בדרישות המידתיות".

מזוז מציין כי הוא מסכים לעמדת השופטת דוידוב-מוטולה, לפיה העיון בדוא"ל לא היווה האזנת סתר, משום שדוא"ל המאוחסן במחשב אינו "שיחה", ונסיבות העניין דומות יותר לעיון בקלסר מסמכים אישיים שהשאיר העובד בטעות בחברה. (ע"ע 90/08).