הליגה הספרדית הפכה לסקוטית

כששחקני ברצלונה הסתובבו בתוך ההגנה של אלמריה משריקת הפתיחה, והחמיצו מצב ענק כבר בבעיטה הראשונה שלהם לשער, אפשר היה לראות את שחקני אלמריה חושבים: "וואו, נשארו לנו רק 89 דקות". המשחק בתחילת דצמבר לא באמת היה משחק. ההכנסות השנתיות של אלמריה הקטנה מסתכמות ב-21 מיליון אירו, בערך 5% מאלו של ברצלונה, ואם הם הביאו איתם לקאמפ נואו אוהדים, אז אני לא הצלחתי לאתר אותם. אלמריה יצאה בזול מהמשחק באותו לילה, עם הפסד מינימלי של 1-0. ועדיין, הליגה הספרדית נמצאת במצב רוח שפוף.

עד לא מזמן ה"לה ליגה" היתה ליגת הכדורגל הטובה בעולם, אבל עכשיו היא הפכה למטאפורה לתהום שנפער בעולם בין עשירים לעניים. רק לשני מועדונים, בארסה וריאל מדריד, יש תקווה כלשהי לקחת את האליפות. הם תפסו את שני המקומות הראשונים בליגה בארבע מתוך חמש העונות האחרונות, והם כנראה יעשו זאת גם השנה. הכדורגל הספרדי הפך לשוק הנשלט בלעדית על-ידי שני גורמים, בדיוק כמו בליגה הסקוטית. "סקוטלנד עם טאפאסים", כינה זאת מישהו לאחרונה.

קל מאד לברבר על חוסר האיזון. השאלה היא האם לאוהדים בכלל אכפת מזה, או שבעצם הם דווקא מעדיפים ליגות לא שוויוניות.

הבעיה: טלוויזיה

המקור לחוסר האיזון בספרד הוא העובדה שכל מועדון מוכר באופן עצמאי את זכויות השידור שלו. "זו לא דרך אינטליגנטית להתנהל", אמר פרנסיסקו רוקה פרז, מנכ"ל הליגה הספרדית, בכנס עסקי כדורגל שנערך בספטמבר האחרון בציריך. הוא הוסיף שבארסה וריאל מדריד מייצרות 47% מסך ההכנסות של הליגה, שעומדות על 1.8 מיליארד אירו. "זה יוצר חוסר איזון ענק. בזירה הבינלאומית זה מצוין, אבל מבחינת הליגה זה מייצר בעיה. אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים לשפר דברים".

בתיאוריה, ספרד יכולה ללכת על השיטה האנגלית. הפרמיירליג מחלקת את ההכנסות שלה מזכויות שידור בצורה יותר מאוזנת, וכך האלופה מנצ'סטר יונייטד קיבלה בעונה האחרונה 51.5 מיליון ליש"ט מזכויות שידור, כאשר היורדת מידלסברו קיבלה 30 מיליון ליש"ט. אבל בספרד לא יעשו את זה. ברצלונה היא הקבוצה הכי טובה בעולם הרבה בזכות ההכנסה הענקית שלה מטלוויזיה. אין דרך אחרת עבור מדינה בגודל בינוני כמו ספרד לתמוך בענקית כמו בארסה. לכן שתי הגדולות לא צפויות להתחיל לחלק מתנות לפרעושים כמו אלמריה. נשיא הליגה הספרדית, חוזה לואיס אסטיאזארן, מקווה להגדיל את ההכנסות הכוללות מהטלוויזיה, במקום להתחיל לחלק אותן בצורה שונה. "לקבוצות הגדולות יש את החשיבות הכי גדולה עבור הטלוויזיה", הוא מסביר. אף אחד בסין לא נשאר ער בלילה כדי לראות את אלמריה.

"חלק מהקבוצות האחרות החלו להגיע לרמה ספורטיבית גבוהה, כמו ולנסיה וסביליה. אני חושב שהפערים מצטמצמים", מוסיף אסטיאזארן. חלק מהמועדונים הספרדים בהחלט הפכו לחזקים, אבל הם עשו זאת בעזרת צבירת חובות ענקיים. ולנסיה, לדוגמה, חייבת 424 מיליון אירו. לבנקים ולרשויות המקומיות בספרד יש מספיק בעיות עכשיו גם מבלי שימשיכו לממן את הכדורגל. וכבר עכשיו הקבוצות שאינן ברצלונה וריאל מתקשות להשיג הלוואות. בחודש הקרוב ולנסיה כנראה תיאלץ למכור את הכוכבים שלה, דויד וייה ודויד סילבה, כדי להמשיך לקיים את עצמה. אולי לשתי הגדולות.

דוד נגד גוליית

האוהדים והתקשורת בספרד מתחילים להבין שלקבוצות האחרות כבר לא ממש אכפת. בסוף השבוע של ה"אל-קלאסיקו" האחרון בין ברצלונה לריאל, העיתון "אל פאיס" הוציא לאור מוסף מיוחד לכבוד המשחק, אבל אפילו לא טרח לדווח במדור הספורט הרגיל שלו על משחקיהן של ולנסיה וסביליה. מנכ"ל ברצלונה, חואן אוליבר, אומר: "עבור אוהדי ברצלונה, ואני חושב שגם עבור אוהדי ריאל, העניין בליגות האירופיות האחרות הולך וגדל, ומשמעותי יותר לעומת העניין בליגה המקומית. כי יש תחרות גדולה באירופה".

ולמרות הכל, האוהדים לא נוטשים את הליגה הספרדית הלא-שוויונית. להיפך, הם אוהבים אותה. פרנסיסקו רוקה פרז אומר: "מבחינת רייטינג בטלוויזיה וכמויות צופים ביציעים, אנחנו במצב הכי טוב שהיינו אי פעם". הדברים האלו מאוששים את מה שכלכלני ספורט טענו תקופה ארוכה: למעט מאוד אוהדי ספורט אכפת משוויוניות. רובם תומכים בקבוצות הגדולות ושמחים יותר כשבארסה או ריאל מוחצות את אלמריה, מאשר כשאלמריה עושה הפתעה.

אפילו אוהדי הקבוצות הקטנות נהנים מחוסר האיזון הזה. הם מתענגים על קרבות הדוד נגד גוליית. חלק מהעניין של תמיכה בקבוצות כמו אלמריה או סביליה, מגיע מהתמרמרות כנגד שתי הגדולות. ספרד מגלה שלפחות כשמדובר בספורט, אי-שוויוניות עובדת.