"התמקדות באכיפה כפתרון לתאונות הדרכים היא בעיניי קשקוש מוחלט"

עוד ב-2005 הציבה לעצמה מדינת ישראל רף של 30% בהפחתת תאונות הדרכים, ולפחות ב-2008 היא לא הצליחה לעמוד בו.

עם נזקים שנתיים שמוערכים ב-16 מיליארד שקל, ועם 31 אלף הרוגים מאז קום המדינה, אין ספק שמדובר בבעיה לאומית סבוכה,

"גלובס" קיבץ מנהלים מובילים בסקטור העסקי, כדי שיציעו פתרונות לצמצום תאונות הדרכים.

"התמקדות באכיפה כפתרון היא בעיניי קשקוש מוחלט"

עו"ד מיקי צלרמאיר, שותף בכיר בפירמת צלרמאיר פילוסוף ושות', מאמין שלפוליטיקאים אין תמריץ אמיתי ושצריך לתרגם את הנושא למשהו סקסי כמו ירידה במסים לנהגים זהירים

"מנכ"ל של פירמה עסקית תמיד יפעל למקסם יעדים שמיטיבים איתו, שיקדמו אותו, שיעניקו לו אופציות ושכר גבוהים יותר.

"אם ניקח את היעד של צמצום תאונות דרכים ברמת ניהול המדינה, הרי שלפוליטיקאי אין תמריץ אמיתי לפעול לקדם את הנושא: כשהוא שומע על הרוגים או פצועים בחדשות, הוא מתייחס אל נושא כואב זה כמו שהוא מתייחס אל סבל הפליטים בדרפור: קורא את הידיעה בעיתון כדי להיות מעודכן, שוכח אותה וממשיך הלאה. אגב, זה קורה גם לאזרחים.

"אם נשאל, האם לנוכח אדישות זו בציבור כדאי למנהלי המדינה להשקיע ביעד שלא באמת מעניין את הבוחרים שלהם ברמה המידית? האם בכלל כדאי להם להשקיע במהלך שתוצאותיו הן רק בטווח הארוך, שהם לא יהיו שם לקטוף את התהילה?

"תובנה זו מסבירה למה ההשקעות הלאומיות בתאונות הדרכים נכון להיום הן ברמת הענישה וברמת האכיפה בלבד - מהלכים שיש להם 'תוצאה רבעונית' לא אפקטיבית. כל הרעיון הזה, של אכיפה כפתרון הוא בעיני קשקוש מוחלט: אכיפה אוכפת רק את המהירות ולא מטפלת בפרמטרים מורכבים אחרים כמו תרבות נהיגה והתנהגות אחראית על הכביש.

"הפתרונות מונחים בכבישים, בתאורה מתאימה - בשיפור בתשתיות, נושא שדורש השקעות עתק ושהתוצאות שלו ארוכות טווח. במילים אחרות, ממש לא כדאי למי שנמצא בקודקוד להתעסק עם הנושא.

"כדי לייצר למנהלי המדינה עניין אמיתי, החוכמה תהיה לתרגם את הנושא של תאונות דרכים, שכרגע לא מעניין באמת אף אחד, למשהו כלכלי כמו ירידה במסים, משהו שיתבטא בתוספת למשכורת של כל אחד מהבוחרים. במצב כזה הנושא יהפוך רלוונטי ו'סקסי' מספיק לציבור.

"מה שיקרה גם, שהשר יוכל להתהדר בנוצות של: 'אני השר שהצליח לשפר את איכות החיים של האזרח ולהפחית את מסיו'. אם הוא מוריד אחוז מסוים של תאונות קטלניות בשנה - זה לא נותן לו כלום, אם הוא מתהדר ב'החזרתי לך 300 שקל למשכורת' - הוא הופך לגיבור. המחשבה צריכה להיות בכיוון הזה".

*אפשר לנהל מדינה כפירמה?

"המטרות של מנהל עסקי מוגדרות, אבל על פוליטיקאי שרוצה לקדם יעד מופעלים 1,500 עניינים אחרים לא רלוונטיים"

"קיים שוני מהותי שמתחיל בסוגית התמריצים והמוטיבציה. אני לדוגמה, כמנהל פירמת עו"ד, השאיפה שלי היא למקסם את הרווח והמוניטין של העסק. במילים אחרות, המטרות של מנהל במרחב העסקי מוגדרות, בהירות, חדות ונטולות מניעים זרים.

"לעומת זאת, על פוליטיקאי שרוצה לקדם יעד כלשהו מופעלים 1,500 עניינים אחרים לא רלוונטיים, שמסיטים אותו ומסיחים אותו לכיוונים אחרים. אין לו אג'נדה ברורה, ולמעשה אין לו השפעה לדחוף פרויקטים קדימה.

"מנהלים בסקטור הציבורי נהנים בעיקר מזכות הווטו - ההשפעה שלהם היא ברמה של לומר: 'לא'. שם זו מעין התנהלות 'הסתדרותית': תמיד מישהו יעצור אותך מסיבות פוליטיות או איזה יועץ משפטי או גורם זר אחר. זוהי חולשה מקצועית מובנית מוטמעת בניהול הציבורי, ששונה מהמרחב העסקי.

"לדוגמה, חיים שני הוא מנהל מצוין שהעלה את מכירות נייס מ-100 מיליון שקל ל-750 מיליון שקל בשנה, ע"י שימוש בכלים מקצועיים. אני מוריד לו את הכובע ומאמין לו שהוא חושב שיוכל לעזור בניהול המדינה, אבל אני גם אומר - בלי להכיר אותו - שאין לו סיכוי להצליח בתנאי הניהול הציבורי.

"ברמת הרצוי: כדאי מאוד שהמדינה תישא את עיניה לעולם העסקי ותעתיק ממנו כלים ניהוליים. זוהי אפילו חובתה. ללא זאת לא נוכל לעמוד במה שעומד מולנו בפתח. לצורך העניין, אם נפשט את הדברים וניקח את המדינה כפירמה, נשאל עצמנו - 'האם כדאי להשקיע בפירמה כזו', התשובה הייתה 'שומר נפשו ירחק', אנחנו ממשיכים לעשות זאת היום מסיבות אמוציונליות, מאהבה וממקום של מחויבות רגשית למדינה. אבל כדי להפוך את המחויבות הזו גם לרציונלית, כדאי מאוד שקברניטי השלטון יפעילו בניהול המדינה מכשירים, כלים ושיטות מעולם העסקים".

"להתייחס ליעדים על-פי עקרונות כלכליים של חשבון רווח והפסד"

יעקב שיינין, מנכ"ל מודלים כלכליים וראש ועדת שיינין להכנת תוכנית לאומית לבטיחות בדרכים, מאמין שכדי להילחם בתופעה צריך להתבונן בה מזווית כלכלית קרה, אפילו צינית

"הפתרון שלי הוא להתחיל להתייחס אל יעדים מורכבים כאלה כמו קטל בכבישים עפ"י עקרונות כלכליים של חשבון רווח והפסד, תוך נטרול הרכיבים האמוציונלים של הסבל והשכול.

"עד לפני ארבע שנים בעיית תאונות הדרכים הייתה ממוסכת לקברניטי השלטון, כשהם התבוננו עליה בצורה אמוציונלית מדי ולא בגישה עסקית קרה. כשהוועדה שלנו התכנסה, הדבר הראשון היה להתבונן על הבעיה מזווית כלכלית קרה, אפילו צינית, תוך ניתוק רגשות. זהו מקום אחר לחלוטין, שבוחן כדאיות עסקה ממש כמו שפירמה מחליטה אם כדאי לה להשקיע במיזם מסוים או לדחות אותו.

"הראיתי שכדאי להשקיע באכיפה ובתשתיות, כיוון שהעלות הכוללת של תאונות הדרכים עמדה אז על 12 מיליארד שקל בשנה. ברגע שאתה מבהיר לקברניטי השלטון את התמונה ומראה להם שהשקעה בתשתיות, בחינוך, בהסעות המונים, באכיפה, בענישה ובהכשרה משתלמות מבחינה עסקית, קל יותר לדברים שרוצים להזיז להיכנס להילוך ולהתניע".

*אפשר לנהל מדינה כפירמה?

"מדינה לא יכולה להתנהג לפי אמות מידה של פירמה, כיוון שאז היא אוטומטית נכנסת לכשל שוק"

"אומנם הקבלה זו שכיחה יותר במדינות אירופה וארה"ב, אבל בגדול אני סבור שמדינה לא יכולה להתנהג לפי אמות מידה של פירמה, כיוון שאז היא אוטומטית נכנסת לכשל שוק (גם משחקת על המגרש, גם שופטת, גם כותבת את החוקים וגם מענישה).

"החלת מכשירים עסקיים יכולה לעבוד נפלא בפרויקטים ספציפיים או ביעדים לאומיים מוגדרים, וגם אז מדינה צריכה לעשות יותר. במקרה של תאונות דרכים, למשל, היא חייבת להציב יעד כמו 'אפס הרוגים לשנה', גם אם זה לא משתלם כלכלית".

"שינוי ה'סטייט אוף מיינד' של הציבור"

הרצל עוזר, מנכ"ל הוט, חושב שהדרך הטובה ביותר להטמעת המצפן ההתנהגותי הלאומי הם ילדים, שילמדו על כך בבתי הספר ויחנכו את הוריהם

"אני מכיר את הפתרונות הידועים של טיפול בתשתיות, עידוד תחבורה ציבורית, עידוד החלפת כלי רכב ישנים ע"י מיסוי וכיו"ב, כל אלה הם פתרונות נכונים אבל טריוויאליים. הכלי החזק יותר שמתאים במקרה הזה הוא להשקיע בשינוי ה'סטייט אוף מיינד' של התודעה הציבורית כולה, דרך ילדי המדינה.

"בשפה הניהולית זה בעצם לייצר 'תרבות ארגונית'. קרי, להנחיל קודים חדשים של התנהגות. כשם שבארגון הכי אפקטיבי לייצר זאת מלמטה, מהעובדים, הרי שגם בהשגת היעד הלאומי זה השגרירים הטובים ביותר להטמעת המצפן ההתנהגותי הלאומי הם ילדים.

"מה שנדרש היום הוא להחדיר למערכת החינוך כבר מהגיל הרך תוכניות מקיפות בנושאי נהיגה בטוחה (מה מותר, מה אסור וכו'). מה שיקרה הוא שהילדים יהיו אלה שיחנכו את הוריהם, ממש כשם שבקמפיין פרחי הבר הילדים היו אלו שמנעו מהוריהם לקטוף והרביצו בהם 'תורה'. צריך להבין שיש משהו ויראלי, מדבק, בקודי התנהגות שצומחים מלמטה (עובדים או ילדים), יש לזה אימפקט חזק בעיצוב הלך הרוח הלאומי".

*אפשר לנהל מדינה כפירמה?

"מנהלים המוצבים בקודקודה נמדדים על יעדים ומתוגמלים בקורלציה ישירה להישגיהם. בניהול מדינה גישה זו לא עובדת, וחבל"

"נשמת אפה של כל פירמה מונחת בהצבת יעדים ובמדידתם בצורה אובייקטיבית, כאשר המנהלים המוצבים בקודקודה נמדדים על היעדים הללו ומתוגמלים בקורלציה ישירה להישגיהם. בניהול מדינה גישה זו לא עובדת, וחבל. אין לי ספק שלו המדינה הייתה מסגלת קריטריונים של ניהול עסקי היא הייתה נראית אחרת לחלוטין: ראו מה קרה לארגונים כמו שק"ם לעומת בזק או אל על, חברות שיצאו מההגדרה של חברה ממשלתית והחלו להתנהל עפ"י גישות, שיטות וכלים עסקיים פרופר".

"חיבור האזרחים למטרה על-ידי הטבות שיגעו בכיסם"

אברשה בורשטיין, מנכ"ל מירס, חושב שמאחר שמדובר בהשקעות תשתיתיות יקרות מאוד, כדאי "לפתוח את הראש" ולהעביר לפחות חלק מהמשאבים אל המשתמשים

"בניהול פירמה חדות המטרה ותקשור בהיר שלה לחברי הארגון, כך שכל אחד יכול להתחבר אליה, הם תנאי הכרחי להשגתה. בעניין זה, הצבת מטרה מספרית חדה כפי שנעשה היום (מקסימום 375 הרוגים לשנה מתאונות דרכים) היא מהלך נבון מאוד בעיניי. למספרים תמיד יש אימפקט חזק שגורם למסר לעבור. השלב הבא יהיה לחבר את אזרחי המדינה למטרה זו באופן ישיר ע"י תמרוץ והטבות שיגעו בכיסם וישפיעו על רווחתם.

"בהקשר זה אני מציע לאמץ את מודל Carpool שקיים בארה"ב, שמבוסס על מסלולי נסיעה מיוחדים פנויים יותר לרכבים המסיעים שני נוסעים ומעלה. תמריץ נוסף הוא ברמת המעסיק, כשהדרך תהיה לעודד אותו באמצעות מיסוי - אם יקטין את צי הרכב של הארגון, שכן פחות רכבים שקול גם לפחות עצבנות, פחות לחץ ופחות תנועה.

"הדרך השלישית היא להפעיל עקרונות עסקיים של יעילות ונצילות: מאחר שההשקעות בתשתיות יקרות מאוד (מדובר בהון עתק), הרי שכדאי 'לפתוח את הראש' ולהעביר לפחות חלק מהמשאבים הללו אל המשתמשים. הרעיון המרכזי הוא להשתמש בצורה מושכלת במשאבים הקיימים, להשקיע במה שיש - לעומת החלופה של יצירת משהו חדש (כביש חדש, רמזור חדש, מחלף חדש).

"אם ניקח לרגע את הנהלת משרד התחבורה ונבקש ממנה להתנהל עפ"י אמות מידה עסקיות, הייתי אומר לה לבחון אם לא מוטב לה להשקיע את מיליארד הדולרים הבאים על תמרוץ מעסיקים או שינוי תרבותי - במקום לשים אותם על כביש עוקף נוסף".

*אפשר לנהל מדינה כפירמה?

"המדינה חייבת להרהר בשאלה איך הופכים את בעלי המניות, הציבור, לשותפים ברווחים"

"אני תומך בנטילת כלי ניהול עסקיים והחלתם על ניהול יעדים לאומיים. כשם שעושים תוכנית עסקית לכביש 6 הפרטי, כך חובה לבנות תוכנית עסקית לכל יעד אחר בזירת התחבורה.

"עם זאת, אחד הדברים המבדלים ניהול מדינה מניהול עסק מונח בכך שבעלי המניות במדינה - האזרחים - לא מרגישים שותפים לרווחים אלא רק להוצאות (מיסוי, קנסות, ביטוחי בריאות וכיו"ב). כדי שמדינה תעתיק לטובת הניהול שלה קריטריונים עסקיים היא חייבת להרהר בשאלה - איך הופכים את בעלי המניות (הציבור) לשותפים ברווחים ובבונוסים. זה מתחיל מכאן".

"להטיל ספק בפרדיגמות הישנות"

תמיר פוליקר, מנכ"ל סונול, לא היה מסתפק בהנחה הרווחת ש-80% מהבעיה מונח בגורם האנושי, אלא יורד לשטח ובודק את כל המרכיבים שתורמים לבעיה ואת המשקל שלהם

"כשפירמה עסקית נתקלת בבעיה מהותית מורכבת, הצעד הראשון שלה יהיה לערוך בדיקות אמפיריות וסקרים בשטח. הנהלה נבונה תטיל ספק בפרדיגמות ישנות, בהשערות, באמיתות מקובלות או בתחושות בטן, ותחפש אבחון מדויק וריאליסטי.

"אם נחיל גישה זו על היעד הלאומי של המאבק בתאונות הדרכים, הרי שלא הייתי מסתפק בהנחה הרווחת ש'80% מהבעיה מונח בגורם האנושי', אלא יורד לשטח ובודק עד הקצה מהם כל המרכיבים שתורמים לבעיה: האם מדובר בטכנולוגיה, בהכשרת נהגים, בבקרה, באכיפה, בענישה, בתשתיות או בשילוב של כמה מהם יחד? ומהו המשקל של כל פרמטר כזה.

"רק אחר כך הייתי בונה תוכנית אסטרטגית וממנה מנהל פרויקט עם תקציבים, יעדים מוגדרים ולו"ז, והייתי מספק לו סמכויות רחבות כדי להזיז גם משרדים רלוונטיים אחרים בהרמוניה עם תוכניותיו.

"סמנכ"לים לא מסונכרנים היא אחת הבעיות השכיחות והמוכרות בניהול פירמה עסקית: כל סמנכ"ל סוחב לכיוון האג'נדה של מחלקתו או לכיוון האג'נדה האישית שלו.

"מה שכמעט תמיד מאיין פוליטיקה קטנה זו הוא מינוי מנהל פרויקט ברמת סמנכ"ל, שמקבל סמכויות להפעיל כמה אגפים ומחלקות בארגון. מעבר לכך, חשיבה פרויקטלית כזו מאפשרת התבוננות מערכתית רחבה ומונעת מאיתנו ליפול במוקש של טיפול צר בנדבך מצומצם יחיד. אנחנו רואים ארגונים רבים שלוקחים אתגר מורכב ונטפלים לגורם בודד אחד שלו, במקום למכלול.

"זה קורה, אגב, בארגונים שאין בהם יד מכוונת ואז הסמנכ"ל הדומיננטי מושך יותר לכיוון שלו".

*אפשר לנהל מדינה כפירמה?

"ההבדל המהותי מונח בהשפעות חיצוניות כמו ההחלטות שאובמה מקבל בנוגע לישראל"

"אם כי יש נקודות משיקות, הרבה יותר מורכב לנהל מדינה. ההבדל המהותי מונח בהשפעות האקסוגניות המופעלות על כל גוף כזה. בשעה שארגון עסקי מושפע מתחרות משוכללת ויודע, פחות או יותר, להעריך את כוחות השוק וכיווניהם, הרי שבניהול מדינה ההשפעות החיצוניות מהעולם מייצרות הרבה סיטואציות כאוטיות וקבלת החלטות בתנאי אי-ודאות גבוהה.

"תחת השפעות חיצוניות לא צפויות, למשל, החלטות שאובמה מקבל הנוגעות למדינת ישראל, הניהול הופך להיות מורכב בסדרי גודל אחרים. נכון שגם דרגות אי-ודאות בעולם העסקי המודרני זינקו בשנים האחרונות, אבל עדיין מנהל הפירמה יודע לצפות את דרכי הפעולה של מתחריו ולשרטט לו עץ תרחישים".