נתניהו יעצים את השחיתות

שנת 2010 תהיה השנה שבה בנימין נתניהו, באמצעות מנכ"ל משרדו אייל גבאי, יצא למלחמה על הרפורמה שהוא מתכנן במערכות התכנון. קשה לדעת כמה זמן המאבק הזה יימשך, אבל קצר הוא בוודאי לא יהיה.

השינוי העיקרי שיוצג לציבור במסגרת הרפורמה יהיה ביטול הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, שבה יש רוב לנציגי משרדי הממשלה ולראשי הערים, והעברת מרבית סמכויותיה לוועדה המקומית של העירייה. הסיסמה תהיה: "תוכנית אחת - ועדה אחת". בגדול, משמעות המהלך היא יצירת שתי אינסטנציות: הוועדה המקומית, והמועצה הארצית על ועדות המשנה שלה.

בהיררכיה הנוכחית, הוועדה המחוזית מייצגת את מכלול האינטרסים האזוריים הקשורים לבנייה המוצעת, החל בתשתיות, בענייני תחבורה ובאיכות סביבה, ועד אכיפה וענישה על עבירות בנייה (על תפקוד הוועדות המחוזיות בתחום הזה אפשר להגיד: נו, מילא). אחרי מאבקים הוכנסו לוועדה המחוזית גם נציגי ציבור מטעם הירוקים ועמותות המתכננים.

הוועדות המחוזיות נחשבות לצוואר בקבוק, והעניינים בהן אכן זזים לאט. מצד שני צריך גם לומר: היזמים מביאים לוועדות התכנון תוכניות ברמה נמוכה, ולא מעט זמן מתבזבז בתהליכי תיקון התוכניות (קוראים לזה "זמן יזם").

שני בעלי ברית אוטומטיים יהיו לנתניהו: ראשי הערים והרשויות ובעלי עניין בענף הנדל"ן. מנגד יתייצבו הירוקים, על השדולה שלהם בכנסת (חברי הכנסת אופיר פינס ודוב חנין למשל), ולצדם יתייצבו הלוחמים השונים בשחיתות.

הרפורמה המוצעת מוררת כבר את הטיעון המרכזי נגדה: העצמת כוחן של הרשויות המקומיות הוא מתכון בטוח להתגברות בשחיתות המוניציפאלית, זו שכולנו רואים אותה יום יום.

נתניהו ישקיע הרבה ברפורמה בתכנון, ועדיין רפורמה מהסוג הזה היא כל-כך מורכבת, וטעונה כל-כך הרבה שינויי חקיקה, שצפויות מלחמות ועתירות בלי סוף. קצר, כאמור, זה לא יהיה.