עופר נמרודי: "'דה מרקר' הקים מכונת העתקות; שוקן אחראי"

נמרודי ציין כי הגיש את התביעה רק לאחר שניסה להגיע להסכמות עם בעל השליטה ב"הארץ" ו"דה-מרקר", עמוס שוקן, ללא הצלחה. "אחרי שאני יושב עם שוקן פעמיים שלוש ואומר לו: 'צריך בעניין הזה לטפל, אני לא רוצה להגיש תביעה', והוא אומר לי: 'לא' - שנה אחרי זה הגשתי תביעה".

בהתייחסו לשאלה מדוע הוא מייחס אחריות אישית בעניין ההעתקות לשוקן, בעוד שזה טוען כי לא היה מעורב בנושא, אמר נמרודי: "יש לי ידיעה כללית על איך מו"ל של עיתון גדול מתנהל בצמתים עסקיים ומערכתיים, וקשה לי להאמין שהחלטה לחסוך במאות מיליונים של משכורות לכתבים היתה מתקבלת שלא על דעתו, אלא על-ידי איזה פיון".

נמרודי הוסיף: "לגבי עמוס שוקן יש ידיעה בדוקה מתצהיר שלו, שהוא מעיד על עצמו כמה הוא מעורב וכמה כואב לו שגונבים מ'הארץ', וכמה זה חמור וגורם לו נזק כי זה עולה לו מיליונים.. יש לי ידיעה אישית על המעורבות שלו, המוצדקת בעיניי, בצמתים חשובים בחברה שהיא בבעלותו ובניהולו. מעורבות זה לא דבר שלילי".

זכויות למו"ל

בהתייחס לטענת בא-כוח "הארץ", עו"ד זאב ליאונד, לפיה חלק מהכתבים התובעים העידו כי בזמן אמת ידעו על כך שמעתיקים את כתבותיהם, הדגיש נמרודי כי הכתבים התובעים לא נתנו רשות להעתיק את כתבותיהם. "בדקו לגבי כל אחד מהכתבים... התביעות היו של כתבים שאמרו: 'לא הסכמנו (להעתקה - ה.מ), לא שאלו אותנו ואנו רוצים לתבוע'", הבהיר.

נמרודי ציין כי עורכת-דינו, רקפת פלד, עידכנה אותו בדבר העדויות של כתבים, שאמרו כי ידעו שמעתיקים את כתבותיהם בזמן אמת, ואולם, הבהיר: "אמרתי לה שאם ידעו או לא ידעו, זה לא אומר שהם יכולים לוותר. זה זכויות של המו"ל, לא שלהם". לשאלת עו"ד ליאונד אם הוא הופתע מעדויות אלו, אמר נמרודי: "לא הפתיע ולא - לא הפתיע. אני כן יודע שהם החליטו לתבוע, חרף זה, שלטענתך, הם ידעו שהעתיקו אותם".

"זו שטות"

עו"ד ליאונד ביקש מנמרודי להתייחס לטענת העורך הראשי של "דה- מרקר" והמשנה למו"ל "הארץ", גיא רולניק, לפיה העתקת כתבות היתה הפרקטיקה הנהוגה בין עיתונים, וכי גם בעיתון הכלכלי "טלגרף" נהגו להעתיק כתבות מ"מעריב". "אז גיא רולניק הוא לא הרמב"ם, זה לא אומר שזה אמת. גם אם 'טלגרף' עשה את זה, זה לא ראיה לכלום", השיב נמרודי. "גם הרבה אנשים, לצערי, לא משלמים מס הכנסה, אבל זו לא הגנה טובה לומר שאחרים לא משלמים". כשעו"ד ליאונד אמר לנמרודי, כי בכך שלא פעל נגד ההעתקות של ה"טלגרף", הוא יצר מצג כאילו זה מוסכמה, השיב האחרון: "זו שטות". נמרודי גם ציין כי לא ידע בזמן אמת על ההעתקות של ה"טלגרף", כיוון שעיתון זה לא עניין אותו.

נמרודי הוסיף: "אני חייב להתוודות שלא ישבתי והשוויתי כל כתבה של 'מעריב' מול 'טלגרף'... זה לא חשוב מהסיבה שאני מזהה תופעה שבה במשך שנה וחצי ה'מרקר' בשבע בבוקר מקים מכונת העתקות ועושה דבר נורא, שזה גניבה של חומר".

עלייה בכניסות

נמרודי טען בעדותו כי לאחר שדה-מרקר חדלו להעתיק מ"מעריב", ניכרה עלייה במספר הגולשים באתר "מעריב". לשאלת עו"ד ליאונד, האם עיתונו כה פגיע, עד כדי כך ש"שתיים שלוש סקירות גורמות לו קטסטרופות", השיב נמרודי: "זה לא שתיים-שלוש, זה 900, ואם הוא פגיע או לא, זה פרק נפרד. הנזק שנגרם מכך שהצלחתם להביא את הגולשים (באינטרנט - ה.מ) לפנות ל'מרקר', זה נזק".

"מעצרי גרם נזק גדול ל'מעריב'"

במהלך עדותו התייחס יו"ר ובעל השליטה ב"מעריב", עופר נמרודי, להשפעת מעצרו בחשד לעבירה של שיבוש הליכי משפט בשנים 2000 ו-2001 (פרשה בה הורשע בהמשך - ה.מ) על העיתון "מעריב". לטענתו, "ההיעדרות שלי כתוצאה ממעצרי, גרמה נזק גדול ל'מעריב'".

לדבריו, אמנם בעת מעצרו התוצאות העסקיות של העיתון היו טובות, אך מסיבות אובייקטיביות. "באותה תקופה זה היה שיא בועת האינטרנט, הלוחות היו מפוצצים, לכן החברה הרוויחה כסף. בהיעדרותי החברה חטפה מכה קשה במנהיגות, לא התקבלו החלטות חשובות לגבי החברה, ולאחר מכן התקבלו החלטות מאוחרות, שגרמו לפיתוח איטי, והיו בעיות בתחום כוח אדם. הרבה פעמים אתה לא יכול להתרשם מהתוצאות באותה שנה, אלא מההשלכות לאחר מכן. אני חושב שההיעדרות שלי גרמה לזה שסדרת החלטות חשובות לא התקבלה. לא היה אבא לחברה".

נמרודי התייחס גם להתבטאותו בישיבה קודמת, כי המוסף הכלכלי של "מעריב", "עסקים", הוא "מדורון" בעיתון. לדבריו, "החלק של עסקים היום פחות מפותח מאשר 'דה-מרקר'. הוא מקביל, אולי קצת יותר טוב, מהמוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות" "ממון"... בתקופה של התביעה ל'עסקים' היה המון ידיעות, המון עמודים והיה אחד החוזקות הגדולות של 'מעריב' בשנת 2000. עלה לנו 8 מיליון שקל בחודש לייצר את התוכן של 'עסקים', וזה היה חלק חשוב".