צבי פרידמן: הטעות פה היא שחושבים שמספיק שיש טכנולוגיה טובה

במקום לטוס למקסיקו לפגישה של שעה ולחזור מיד לישראל, כפי שעשה בהיותו מנכ"ל, הוא טס לחופשת סקי עם אשתו וארבע בנותיו. "זה היה מחמם את הלב", הוא אומר בחיוך.

פרידמן כיהן כסמנכ"ל תפעול בחברת פלוור, שהתמזגה עם בריזקום ומהן נוצרה אלווריון. אלווריון מספקת מערכות תקשורת אלחוטית ומתמקדת בטכנולוגיית ה-WiMAX. כיום היא נסחרת בנאסד"ק לפי שווי של 244.5 מיליון דולר.

"מגיע השלב להגיד 'מספיק'", הוא אומר. "נתתי את כל זמני לחברה. עבדתי 18 שעות ביום ו-14 שעות בסופי שבוע. הרי אין גבול למה שאפשר לעשות. הייתה לי אחריות לאלף משפחות שאלווריון מפרנסת, לדירקטוריון ולבעלי המניות", הוא אומר.

חברה מדאון טאון תל-אביב

מעבר לטוטאליות, פרידמן מגדיר את עצמו כמנהל שדורש הרבה מעובדיו ("אצלי עובדים קשה, אבל אני לא עומד עם שוט", הוא מציין), שמכיר את רוב העובדים ויורד לפרטים הקטנים.

"מנכ"ל צריך להבין שבכל תחום יש מישהו מומחה יותר. בכספים זה מנהל הכספים, בתפעול - מנהל התפעול. המנכ"ל צריך לתת ערך מוסף, הכוונה ועצה", הוא אומר.

*היו תקופות קשות במשבר. השותפה נורטל פשטה רגל, הנמכתם תחזיות ונאלצתם לפטר כמעט 200 עובדים. נלחצת?

"אני לא נלחץ, כי זה לא עוזר. יש תקופות בהן קשה להשיג הזמנות, הלקוחות בקשיים והמוטיבציה של העובדים יורדת בגלל הפיטורים.

"מנהל שלא קשה לו לפטר, צריך ללכת הביתה. היה קשה כי נאלצתי לשחרר אנשים ותיקים, חלקם חברים, כשאתה לא בטוח שהם ימצאו עבודה. אבל זה נדרש מבחינה פיננסית. במשבר כזה, שאף אחד לא יודע מתי הוא יסתיים, יש חשיבות ביציבות פיננסית כדי שלקוחות ימשיכו לעשות איתנו עסקים".

קושי מסוג אחר בו נתקל פרידמן, היה ההתנהלות מול שוק ההון. אלווריון נסחרת בנאסד"ק ובתל-אביב, ולא תמיד הסבה נחת למשקיעים. בכנס שנערך בבורסה לפני כשנתיים, קם משקיע וקבל על כך שהחברה אינה רווחית.

"חלק גדול מהמשקיעים שואלים שאלות נכונות ומבינים את האתגרים. יש מקרים, ואני אנסח בנימוס, שהמשקיע לטווח הקצר לא מתעניין לאן החברה הולכת", אומר פרידמן.

לדבריו, "ב-2007 היה אתגר גדול להסביר לשוק שהמטרה שלנו אינה להרוויח, אלא לקחת נתח שוק. זה לא שלא רצינו להרוויח, אבל היה לנו חשוב להשקיע בעתיד. היום לאלווריון יש 250 פריסות WiMAX מסחריות מתוך 550 בעולם. אבל המחשבה השטחית היא 'תרוויח ברבעון'".

"אולי אשקיע בסטארט-אפים"

*בדיעבד, היית עושה דברים אחרת?

"היינו יכולים להיות יותר אגרסיביים במספר פרויקטים, למשל בפרויקט ביפן, בו המתחרה סיפקה הבטחות, שלא יכולנו להבטיח. היא זכתה ואחר-כך עפה (הכוונה לאיירספן - ש.ח.ו).

"אולי גם הייתי צריך לקבל חלק מההחלטות מהר יותר, בכל מה שקשור לשינוי ארגוני ואסטרטגיה, למרות שבהשוואה למתחרים אנחנו מהירים".

*ובמה אתה הכי גאה?

"בהרבה דברים: בהצלחה מול המתחרים הכי גדולים, בהפיכה למובילי השוק עם טכנולוגיה שפותחה בישראל, בצוות האנשים שגדל עם הזמן, בפעילות ברומניה שצמחה מ-20 עובדים ל-180 ובכך שאלווריון, מ-'דאון טאון תל-אביב', היא חברה שכל מפעיל תקשורת בעולם מכיר ומזהה כמובילה בשוק ה-WiMAX".

"אלווריון", לדברי פרידמן, "היא חברה מאוד אסטרטגית. היא לא זרמה, אלא הובילה צעדים בשוק. נכנסנו ל-WiMAX בידיעה שחברות ענק ייכנסו לתחום. הגדולה הייתה שזיהינו את האתגרים וידענו לתרגם אותם לאסטרטגיה ולפעולה".

לדבריו, "זו החולשה העיקרית של חברות ההיי-טק בישראל. הטעות הגדולה היא לחשוב שמספיק שיש לך את הטכנולוגיה הכי טובה. חייבים שתהיה אסטרטגיה שלמה ויכולת לתרגם אותה לביצוע".

*איך אתה רואה את עתיד ההיי-טק בישראל היום?

"למרות המעבר של כוח אדם להודו ולסין, להיי-טק הישראלי יש עתיד. יש נכסים בתרבות הישראלית - המחויבות להצלחה, הזריזות, המחשבה שאין דבר שהוא בלתי אפשרי. אבל הממשלה חייבת להיות יותר אגרסיבית בשמירה על ההיי-טק, וזה מתחיל בהשקעה בחינוך".

פרידמן מספר שכמנכ"ל הוא יישם תוכנית תרומה לקהילה, שבמסגרתה העובדים מלמדים ילדי כיתה ו' מאור-יהודה. "הכי חשוב זה להראות לילדים שיש סיכוי, ושאם ישקיעו הם יצליחו. גם אנחנו לא נולדנו להיי-טק", הוא אומר.

לדבריו, "החינוך הוא בעיה אסטרטגית של המדינה. לכל ראש ממשלה אכפת מהחינוך ואז נכנסים נושאים בוערים אחרים. זה מזעזע שישראל נמצאת מתחת לאיראן במבחני מתמטיקה. מה שמציל אותנו זה הצבא והחוצפה הישראלית".

פרידמן סבור שעל הממשלה לסייע להיי-טק גם במה שקשור לשער הדולר, ועל הנגיד, סטנלי פישר, יש לו רק מילים טובות: "שער הדולר רצחני לתעשייה. ב-2007, מהנדס ישראלי היה יקר יותר ממהנדס בבוסטון. זה לא הגיוני. הפתרון הוא לגדול מחוץ לישראל והמדינה מפסידה. אני לא רואה בסיוע של הממשלה סבסוד, אלא הגנה על התעשייה".

לדבריו, הממשלה חייבת לדאוג להיי-טק כי "על כל דולר בהיי-טק יש 5 דולר בסביבה שתומכת". הממשלה יכולה גם "להיות יותר אגרסיבית", כהגדרתו, בעזרה במימון עסקאות בחו"ל, על-ידי מתן קווי אשראי לחברות.

*יש לך תוכניות להישאר בהיי-טק? להשקיע בחברות, לייעץ?

"אולי אשקיע בסטארט-אפים, אבל לא אהיה יו"ר ב-5-6 חברות. לא אהפוך את זה לקריירה. אוכל לתרום לסטארט-אפים בקשרים בעולם התקשורת ובבניית חברה גדולה. בכל מקרה, לא אעשה שום דבר שיתחרה באלווריון, היקרה לליבי".

*יש סיכוי שכמו חיים שני תעבור למגזר הציבורי?

"אני מעריץ את מה שהוא עשה. זה צעד אמיץ, אבל נראה לי שלא אשרוד בסביבה כזו, או לפחות לא אהנה בה".

*מה עוד בתכנון עכשיו?

"אקדיש עכשיו שנה לעצמי ולמשפחה. אני תמיד אומר שאשתי ואני עושים בממוצע שעה וחצי של כושר ביום, היא עושה שלוש שעות ואני בכלל לא. עכשיו אחזור לזה. אני גם מתכנן להתפתח בתחום האמנות - לצייר ולעשות עבודות בזכוכית. אלך ללמוד את זה, אבל אני לא מבטיח שאהיה כישרוני".

איזה מזל שהשוק לא ענק

סימני השאלה שסובבים את תחום ה-WiMAX לא חדשים לצביקה פרידמן. אבל, כמו תמיד, הוא אופטימי בנוגע לעתיד התעשייה. "אלווריון וה-WiMAX - עתיד גדול לפניהם", הוא מכריז, ומציע לא להתרגש מההייפ סביב הטכנולוגיה המתחרה ב-WiMAX הנייד, ה-LTE.

"יהיו גם WiMAX וגם LTE. יש טריגרים רציניים - הודו היא שוק ענק, וכשהמצב ישתפר ישקיעו יותר כסף ברשתות תקשורת בעולם", אומר פרידמן, שמודה שהכל עניין של תזמון. "אולי ה-WiMAX הנייד לא יהיה גדול כמו שחשבו, ויכול להיות שאם הוא היה פורץ יותר מוקדם, הוא היה 60% מהשוק, אבל גם ככה הוא לא היה לוקח 100% מהשוק".

*אולי אלווריון צריכה להכיר בכך שהיא בשוק נישה, של WiMAX נייח, שמחבר אזורים מרוחקים לפס רחב?

"יש עוד המון אנשים ובתים לחבר לפס רחב, והממשלות מקדמות את זה. מה זה נישה? גם ה-CDMA (טכנולוגיית סלולר) נחשב לנישה, ולא היה הצלחה גדולה כמו GSM. ועדיין, בכל מדינה יש ספק או שניים ב-CDMA וזה שוק של 6 מיליארד דולר".

שוק ה-WiMAX יגדל להערכתו מ-1.5 מיליארד דולר השנה ל-3-4 מיליארד דולר תוך שלוש שנים. "אולי זה לטובתנו שהשוק לא יגיע ל-25 מיליארד דולר, כי אז כל החברות הגדולות היו נכנסות לשוק באגרסיביות, ושולי הרווח ונתח השוק שלנו היו נפגעים".