ביבי ויוגב: סלקו ידיכם מבנק לאומי

תחילת ינואר: פחות מארבעה חודשים לפני הסערה הלאומית הזו.

אי שם במרץ: זה החודש שבו יתקבלו ההחלטות, ייקבע המחליף, וזהותו עשויה גם להשפיע על זהות המנכ"ל. לאחר מכן יעברו להתעסק עם הפרוצדורות, עם האישורים החוקיים, יכנסו דירקטוריון ויקפידו על ממשל תאגידי.

בקיצור: שישו ושמחו.

כל מאבק על כיסא פנוי של בכיר במשק הישראלי הוא מאבק מסקרן, רווי אמוציות, עתיר בחישות, על אחת כמה וכמה המאבק של אחד מהכיסאות הנחשקים, החזקים והמשפיעים ביותר בסקטור העסקי.

זה אולי לא משתקף עדיין כל-כך בתקשורת הכלכלית אבל זה יתבטא, ובעוצמה הולכת וגוברת, בחודשיים הקרובים. הבחשנות כבר בשיאה, שליחי המצווה של כל אחד מהמועמדים משתדלים ללחוש על האוזניים הנכונות, ההשמצות מתעופפות, המרפקנות חוגגת, הצימאון לכל פירור מידע ולכל רמז, הופכים לג'וב העיקרי של המתמודדים. זה הולך להיות קרב אדיר, קרב הסלתה והשמנה של המשק הישראלי, קרב הכוח של 2010. וזה הזמן שבו החלטנו למפות את כל המחליטים, המועמדים, הבוחשים, הלוטשים והחולמים.

בנימין נתניהו, המחליט

ביבי רוצה מאוד שמקורבו, אורי יוגב, ינחת על כיסאו המתפנה של רף. לכאורה, אם ביבי רוצה, זה גם מה שייצא. הוא ראש הממשלה, הוא המחליט, הוא הקובע ושלום על ישראל. גם ההתנהגות של ביבי ואנשיו מתאימה לתסריט הזה: הם אכן חושבים שמינוי יו"ר לבנק לאומי הוא כמו מינוי יו"ר לרכבת, לנמלי ישראל או למפעל הפיס. צריך לבחור מישהו מהמקורבים לראש ממשלה בשביל שיזכה בפיס. יוגב עלה בהגרלה, זכה בפיס של לאומי.

דבר אחד הם לא הביאו בחשבון: בנק לאומי זה לא בדיוק מפעל הפיס, לא עוד חברה ממשלתית שאפשר לעשות בה כרצונם ולהמליך עליה את מקורביהם. אנחנו מזמינים את נתניהו ואת מנכ"ל משרדו, אייל גבאי, לגלוש לאתר הבורסה ולהוציא ממנו את מבנה הבעלות על בנק לאומי. הפתעה, ביבי! הפתעה,

אייל! המדינה, כלומר אתם, בכלל לא בעלי השליטה בבנק. יש לכם רק 10% ממניות הבנק, בדיוק כמו לשלמה אליהו והרבה פחות מאשר לשורה של גופים מוסדיים שמחזיקים במניות הבנק. ולכן, ביבי ואייל, שוב הפתעה! התבלבלתם! כנראה שמכוח ההרגל חשבתם לסדר עוד ג'וב, אבל הפעם זה לא יילך. אין לכם מספיק מניות בבנק, אין לכם הסמכות להחליט מי יהיה יו"ר לאומי, אין לכם הכוח להחליט מי יחליף את רף ויש לכם, במקרה הטוב, עוד דעה כבעל מניות חשוב, אבל שווה בין שווים.

ולכן, כדאי לכם לעצור את מסע השתדלנות למען יוגב ולהסיר את ידיכם מבנק לאומי. ההתערבות שלכם אינה מכבדת את המעורבים בה ואינה מכבדת את ההליך הדמוקרטי שאמור להתפתח בבחירת היו"ר החדש ללאומי. זוזו הצידה, זה לא עניינכם הפעם. זה עניינם של שלמה אליהו ושל שאר בעלי המניות מקרב הציבור. לציבור ולנציגיו יש בפעם הראשונה הזדמנות נדירה לקבוע מי יהיה היו"ר של אחד משני הבנקים הגדולים בישראל. אל תפריעו להם.

אורי יוגב, הדוחף והנדחף

יוגב, יועץ-העל הכלכלי של נתניהו, חושק מאוד במשרתו של רף. עד כדי כך חושק שכנראה הבטיח לנתניהו למצוא משקיע למניות המדינה בבנק. למה הוא חושק ולמה הוא מבטיח? זה כבר טריוויאלי. ליוגב יש אמנם קו ישיר לאוזן של נתניהו, יש הרבה השפעה ויש לו גם תפקיד בסקטור הפרטי - יו"ר ווייטווטר, חברת מים. אבל ווייטווטר לא ממש מתרוממת, ויוגב, אך טבעי, רוצה יותר. יותר השפעה, יותר כוח וגם הרבה יותר כסף (גם הוא בוודאי רואה את ערמות הכסף שצברו אלי יונס ואחרים).

השאלה אם יוגב הוא מהמתאפקים והמוותרים. אם ביבי לא יירד מהעץ, יוגב צריך לרדת בעצמו מהעץ ולוותר על הריצה ליו"ר לאומי. יש לנו תחושה שהוא בכלל לא מהמתאפקים והמוותרים.

משה טרי ואיזי תפוחי, החולמים

משה טרי, לשעבר יו"ר רשות ני"ע, ואיזי תפוחי, לשעבר יו"ר בזק, נחשבים ל"מקורבים" ולכן ה"מקורבים" חושבים שה"קרבה" לביבי ואנשיו תקרב אותם לכיסאו של רף. טרי עשה כמה מיליונים נחמדים בחוץ, למשל בחברת לידקום שהספיקה לפשוט את הרגל, ומחפש איזה ג'וב לחזור בעזרתו למרכז הבמה. גם תפוחי רוצה במה.

לפעמים, אומרים, חלומות מתגשמים. לא נראה לנו שזה יקרה לטרי ולתפוחי בסיבוב הנוכחי.

גליה מאור, המתנדנדת

מאור היא אחד מאנשי המפתח בכל הסיפור הזה. למה מתנדנדת? כי היא מתנדנדת בין כיסא המנכ"ל לכיסא היו"ר, לא ממש החליטה, והכי חשוב: לא יודעת איך להוציא לפועל את ההחלטה שגמלה בליבה. מאור היא מנהלת מוכשרת ודומיננטית מאוד, שמנהלת ביד רמה את הבנק כבר 15 שנה. בכל מקרה, אם היא תרצה להמשיך כמנכ"ל, היא תמשיך. אם תרצה להתמנות ליו"ר - זה כבר סיפור מורכב יותר, וכרוך בשינוי תקנות, ובהסכמות של האנשים הקובעים (אליהו, המדינה והגופים המוסדיים).

מאור, שמפגינה בדרך כלל התנהלות פוליטית מרשימה, עשתה טעות לא אופיינית: היא דאגה שיועברו למדינה מסרים שאם יונחת יו"ר שלא מקובל עליה, היא עלולה שלא להמשיך. בעבור מתנגדיה, ויש כמובן לא מעט כאלה, זה היה יותר מדי והדבר נחשב להתערבות במינוי היו"ר. מתנגדיה ישלפו מהארכיון את דו"ח בייסקי, את פרשת פסגות ואת המעילה בשווייץ. הם חושבים שהיא טפלון. הקרב הנוכחי יוציא את כל השדים החוצה.

רוני חזקיהו, הממליך?

חזקיהו קיבל כנראה תיאבון אחרי שהעיף את דני דנקנר מבנק הפועלים והמסר של מאור לא ערב לאוזניו. בסביבתו אמרו שהגיע הזמן לרענן את השורות בבנק לאומי אחרי 15 שנה, ושהבנק אינו שושלת שההנהלה בו עוברת בירושה. חזקיהו, נראה לנו, קצת התבלבל: הוא אמור לאשר מועמדים, לא למנות אותם.

ואיפה פישר בכל הסיפור? דעתו נחשבת ולעתים מכרעת. אבל פישר עסוק עכשיו מעל לראש בקרבות אגרוף מילוליים עם שטייניץ.

רקפת, גיורא, שי, יונה - הממתינים

אם יתפנה כיסאה של מאור, בין אם תוקפץ ליו"ר (וזה, להערכתנו, מה שמאור מאוד-מאוד רוצה) ובין אם תפרוש מיוזמתה לאחר שימנו יו"ר שאינה לרוחה, ייפתח הקרב על כיסא המנכ"ל וגם הוא יהיה אחד הסיפורים המעניינים בחודשים הקרובים. במצוותו של חזקיהו תוקם ועדת איתור, אבל הפעם לא יהיה משחק מכור כמו זה שהיה בבנק הפועלים. הפעם יעמדו בתור לוועדה, כך אנו מעריכים, לא מעט אנשים.

רקפת רוסק עמינח תגיש מועמדות (ואם לא תזכה, כנראה שתפרוש מהבנק), זאב נהרי, מס' 2 הרשמי של מאור, ילטוש עיניים לכיסא, אבל גילו (65) יהיה לו לרועץ. מבחוץ, יש לא מעט בכירים שעשויים לחכות להזדמנות: יונה פוגל, מנכ"ל פז, כיום האויב של רקפת וגליה, ראה את עצמו בזמנו כמועמד מתאים; שי טלמון, לשעבר מס' 2 בבנק הפועלים והיום מנכ"ל כלל ביטוח, מעדיף לחזור לבנקאות; גיורא עופר, מנכ"ל דיסקונט, מסיים את הקדנציה בתחילת 2011, ועשוי להתעניין; והרשימה הזו תתארך ככל שהעניינים יתבהרו.

זה בדיוק הזמן לכל המועמדים לצחצח חרבות, ללטש קורות חיים, למרק את המוניטין, לשלוח את השליחים ולשכור יחצ"נים. קדימה, שלוש ארבע ולעבודה. לא יהיו עוד הרבה הזדמנויות למשרות מהסוג המתגמל הזה.

eli@globes.co.il