הלקח העקרוני ממקרה וינרוט

מה קרה במקרה של וינרוט? העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן אלה: וינרוט העניק לשוקי ויטה ייצוג משפטי בעניינים כלשהם, וקבע שכר-טרחה לא גבוה; ויטה היה אז סמנכ"ל בכיר לשומה וביקורת ברשות המסים; ויטה ערך שומות ללאון צ'רנוי ולארקדי גאידמק שאותם ייצג בפניו וינרוט; וינרוט קיבל משני לקוחותיו אלה שכר-טרחה של כמה עשרות מיליוני שקלים.

טענת השוחד לפי הפרקליטות: תמורת שכר-הטרחה הנמוך ערך ויטה ללקוחותיו של וינרוט שומות מס מקלות; ותמורת זאת קיבל וינרוט מלקוחות אלה שכר-טרחה גבוה.

פיתוי למעשים לא כשרים

זהו תיק לגמרי לא קל, מכיוון שאמורים להחליט בו לגבי גובה שכר-טרחה, שווי שומה ושאר אלמנטים שאינם בבחינת מדע מדויק. וזה בדיוק העניין, מכאן חשיבותו של המשפט. כל האלמנטים הללו לא היו רלוונטיים, אם לשכת עורכי הדין והמחוקקים היו מלכתחילה נותנים את דעתם לבעייתיות של הסיטואציה הבסיסית העלולה להוות פיתוי למעשים לא כשרים.

זה בכלל לא היה צריך לשנות כמה שכר-טרחה קיבל וינרוט, ואם לקח שכר-טרחה נמוך גם מאחרים, ואילו שומות ערך ויטה ללקוחותיו, כי מלכתחילה אין זה מצב ראוי שעובד ציבור יחליט בענייניהם של לקוחות של עורך דינו.

כלומר, במינהל מסודר ויטה היה צריך לסרב לעסוק בלקוחותיו של וינרוט; במינהל מסודר היינו גם רשאים לצפות מעורך הדין שלא ישלח את לקוחותיו בהווה לטיפולו של עובד הציבור שהיה לקוחו בעבר. ולא משנה כמה שכר-טרחה לקח הפרקליט מעובד הציבור, ולא רלוונטי מה עשה עובד הציבור למען לקוחותיו של עורך הדין, ואין חשיבות לשאלה כמה זמן עבר מאז הפרקליט שימש כעורך דינו של עובד הציבור.

הלקוח של עורך דיני הוא גם לקוחי?

אנחנו חיים בעולם שבו לא יעיל לסמוך על שיקול-דעתם של אנשים, בין אם עורכי דין ובין אם עובדי ציבור. כדי למנוע פיתויים צריך לקבוע את הדברים בצורה מפורשת.

ההנחה הבסיסית צריכה להיות שאם מגיעים אל עובד ציבור לקוחות של פרקליטו לשעבר, קיימת אפשרות כמעט ודאות שההחלטה בעניינם תהיה מושפעת מיחסיו של עובד הציבור כלפי עורך דינו.

אגב - גם לטוב וגם לרע. גם אם עובד הציבור חושב שלא קיבל טיפול נאות מפרקליטו, הוא בהחלט עלול להוציא את כעסו על לקוחותיו של אותו עורך דין. וכמובן שגם ההיפך נכון, כלומר אם עובד הציבור חש הכרת-תודה כלפי הפרקליט, הוא עלול להשליך את זה על לקוחותיו.

אני חושב שלא נטעה אם נניח כי יש מקרים כמו זה של וינרוט שעליהם לא ידוע לנו. מכל מקום, אין ספק כי יש בתחום הרגיש הזה פוטנציאל ליחסים אסורים. כדי למנוע מצבים כאלה צריך שייקבע איסור מוחלט וברור: לא יטפל עובד ציבור בלקוחות של מי שהיה אי-פעם עורך דינו. חד וחלק.

בלי אם, אבל ואולי. אפשר לעשות זאת באמצעות תקנות או בחקיקה, העיקר שהאיסור יהיה חד-משמעי ובר-אכיפה. אחרי הכול, יש די הרבה פקידי שומה ועובדי ציבור, אין צורך שדווקא עובד הציבור שהיה לקוח של עורך דין יעסוק בלקוחותיו של אותו עורך דין.

matigolan@globes.co.il