הלוחש לסוסים

אלעד יניב הוא לא אדם שגרתי. אדם שגרתי לא היה עוזב את ישראל בגפו בגיל 15 וחצי ועובר להולנד, למען מטרה מוזרה עד הזויה לאוזן המקומית: קריירה בקפיצות ראווה על סוסים. מילא כדורגל, כדורסל או טניס; אבל סוסים? אמנם ענף ספורט אולימפי, אבל מי בארץ שמע עליו, שלא לומר עוסק בו. אבל יניב בשלו - הוא סימן מטרה, ממש כפי שסוסי קפיצות מאומנים מסמנים את המכשול הבא שהם צריכים לעבור, בדרך כלל בגובה 1.60 מטרים, וקפץ. "אני זוכר שקראתי, לאחר שעברתי לגור בהולנד, כתבה גדולה על יוסי בניון, שעבר לשחק באיאקס בגיל 15, אבל חזר לישראל בגלל שהתגעגע למשפחה שלו", הוא מספר. "חשבתי על זה והבנתי שלי זה לא יקרה. ידעתי כל הזמן מה אני רוצה לעשות ולאן אני רוצה להגיע, גם אם יהיה קשה בדרך. והיו קשיים; בשנתיים הראשונות גרתי בקרוון".

16 שנה מאוחר יותר, בגיל 31, יניב יכול לסמן וי על חלק משאיפותיו. הוא מתחרה בקביעות בסבב המקצועני של קפיצות הראווה, ומחזיק בשמונה סוסים תחרותיים בחווה הממוקמת בעיירה ויליך, בין דיסלדורף למנשנגלאדבך בגרמניה. הוא גם משביח סוסים שהוא קונה בזול, ומוכר אותם בתשואות גבוהות. עם זאת, אם תשאלו אותו, הרי שהמסע שלו רק התחיל.

"אם יהיו לי הכלים", הוא אומר, "אוכל להיות בין חמישים הטובים בעולם, ולעמוד בקריטריון של ישראל לאולימפיאדה, למרות שאני חושב שבישראל הציבו את הקריטריון אנשים שלא ממש מבינים את הספורט. הדירוג האישי נקבע על-פי תחרויות דירוג, וככל שיש לך יותר סוסים אתה הולך ליותר מקצי דירוג. הסוס שלי, לפני האולימפיאדה האחרונה בבייג'ין, היה בין 48 הטובים בעולם. הבעיה היא שאני מתחרה מול רוכבים שיש להם שלושה סוסים ברמה גבוהה, ולי יש רק את ליברטי".

אין זו הפעם הראשונה שיניב יזכיר את ליברטי במהלך הראיון, ובכל פעם שיעשה את זה, יתגלה הניצוץ בעיניו. הוא מתייחס לסוס כאילו היה בנו, וגם כשנשאל במי יבחר, אם ייאלץ לעשות זאת (היפותטית כמובן), בין ליברטי לבין בת זוגו בחמש השנים האחרונות אנה, הוא מתקשה לענות. "עזבתי כל מה שיש לי בישראל", אומר יניב, "ועזבתי תנאים טובים, כי הייתי יכול להישאר ולחיות כמו מלך, אבל הלכתי אחרי החלום. בחרתי בקשיים. הדבר הזה הוא כבר לא הובי בשבילי, זו דרך חיים, ואם אני צריך לבחור בין החיים הפרטיים שלי לדרך החיים שלי, אז אני הולך על דרך חיים".

* מה זה אומר?

"קפיצות סוסים זה ספורט מאוד ייחודי, כי למרות שאני ספורטאי על כל מה שכרוך בכך, הספורטאי העיקרי הוא בעצם הסוס. זה דומה לפורמולה 1, שם צריך שילוב טוב בין הרכב לנהג. מכונית טובה לא יכולה לעשות לבד שום דבר, אותו דבר לגבי סוס".

מדליה? יש על מה לדבר

קבענו להיפגש במושב בצרה, בעת שיניב הגיע לחופשת מולדת קצרה. במושב לא מצאתי אותו במשך דקות ארוכות. בסופו של דבר התגלגלתי לאוורת הסוסים של אביו, שם קלטתי אותו מרחוק, מתקשר עם אחד הסוסים באופן מוזר. "אני מסיים לעשות לו תרפיה, ואז אני מתפנה אלייך", הוא אמר. לשאלתי אחר כך, מה פתאום סוסים זקוקים לתרפיה, ענה: "סוס הוא אתלט לכל דבר. ממש כמו בן אדם, כשהוא לא 100% מבחינה פיזית, הוא מתרחק גם מה-100% המנטלי שלו. כדי שזה לא יקרה אנחנו צריכים לתת לסוסים את תנאי המקסימום. זו דרך חיים, מדע שלם".

יניב גדל בבצרה. אמו מנהלת מרכז לנכי צה"ל, אחותו עורכת דין, ואח נוסף סטודנט לראיית חשבון. את האהבה לסוסים ירש מאביו גדעון, קבלן מבני תעשייה במקצועו, שהחזיק בבית כמה סוסים. "בגיל 12 יצאתי לחו"ל עם אבא שלי", הוא מספר, "וראיתי תחרות קפיצות של סוסים בהולנד. זה השאיר אצלי רושם כל-כך עמוק, שאני זוכר שלא יכולתי להוציא מילה מהפה בכל אחר הצהריים של אותו יום. לא הרגשתי שאני אוהב את הדבר הזה; הרגשתי שאני שייך לדבר הזה. ואז נכנסתי לזה לעומק - ראיתי תחרויות ביורוספורט, התעניינתי ואחר כך נסעתי לחו"ל כדי לבנות את היכולות שלי ולהתאמן".

בגיל 14, עדיין בארץ, עבר יניב תאונת דרכים קשה, שבגינה שוחרר לימים מצה"ל מסיבות רפואיות. להולנד הגיע כאמור בגיל 15 וחצי. "אחרי שנתיים בהולנד עברתי לגרמניה, המעצמה הבולטת בתחום בעולם", הוא אומר. "שם קפיצות סוסים זה הענף השלישי הכי פופולרי אחרי כדורגל ופורמולה 1. בגיל 20 כבר הייתי הרוכב הכי צעיר בתולדות הענף שמשתתף בגמר אליפות אירופה הפתוחה".

* איפה למדת לרכוב?

"המיומנות שלי נרכשה אצל פרנקה סלוטהאק הגרמני, המאמן הכי טוב בתחום, שהיה אלוף עולם, אלוף אולימפי ואלוף אירופה. תמיד כיוונתי לרמה הכי גבוהה, חייבתי את עצמי לעשות את הדברים בצורה הכי קשה, אבל הכי משתלמת - ואצל סלוטהאק זה בדיוק היה המצב".

אם תצליח להגיע למשחקים האולימפיים, יש מה לדבר על מדליה?

"כן, אני לא רוצה להגיע לאולימפיאדה רק כדי להשתתף, זה לא מעניין אותי. ואם לא לונדון, אז ריו 2016; ואם לא ריו, אז האולימפיאדה אחר כך".

* אבל אתה כבר בן 31, הזמן לא משחק לרעתך?

"אין גיל בספורט הזה. האלוף האולימפי בבייג'ין היה אריק לאמזה, קנדי בן 50. יש יתרון לניסיון במקצוע הזה, וזה בעיקר העניין של למצוא את הסוס הנכון ולעבוד איתו בכימיה טובה, משהו שאני יודע לעשות".

* ואת זה תוכל לעשות עם ליברטי?

"לא. בהשוואה לכדורגל, ליברטי הוא כמו סוס בינוני בצ'מפיונס ליג. הוא בן 13, אחרי פציעות ואחרי השיא שלו, אבל הוא מאוד אקספשיינל; אני קשור אליו ברמה הנפשית, ומתגעגע אליו בכל יום שאני כאן בארץ. אני אומר לך באחריות, אין רכישה יותר טובה מסוס. אתה קונה אותו, מגיע איתו לרמה הגבוהה, נכנס איתו למקצים הענקיים של מכשולים של 1.60 גובה ו-2.10 רוחב בכל הערים הגדולות בעולם. והסוס מגיע לשם ומוכן לתת הכול, את כל הבריאות שלו, רק כדי שתצליח ושתשמח. כשאתה חווה דבר כזה עם סוס, גם בתור רוכב וגם בתור בעלים של סוס, ומבחינתי זה אותו דבר, אין הרגשה טובה מזה. זה כמו שהילד שלך משחק במונדיאל".

יניב מתכוון כעת לגייס משקיעים, לקנות סוסים עם פוטנציאל בני 6-7 שנים, שיהפכו עד אולימפיאדת לונדון, ל"סוסי טופ קלאס", כהגדרתו.

לא כמו סוסי מירוץ

קפיצות סוסים הוא ספורט שפותח בבריטניה בתחילת המאה ה-19. התיעוד הראשון לספורט הזה, במתכונתו העתיקה יותר, נרשם ב-1869 בדבלין באירלנד, במסגרת תערוכת סוסים. הוועד האולימפי אימץ את הספורט האצילי כבר באולימפיאדה השנייה, שהתקיימה בפריז ב-1900.

חוקי התחרות פשוטים למדי: על מנת לנצח צריך רוכב לעבור עם סוסו מסלול מכשולים, בזמן מוקצב מראש. רוכב שהפיל הכי פחות מכשולים ובזמן הקצר ביותר מקבל את הניקוד הכי גבוה. מה ההבדל בין קפיצות סוסים למירוצי סוסים (שמוכרים אולי טוב יותר לקהל הישראלי, בעיקר משום שניתן להמר עליהם דרך האינטרנט?. "סוס מירוץ נותן 100% בכל תחרות, בעוד שסוס קפיצות לא מגיע ל-100%, אנחנו לא דורשים את זה ממנו", מסביר יניב. "אתה יכול להשוות קפיצות לריצה של מאה מטר - לאצן שמסיים ריצת מאה מטר יש התפוצצות אנרגיה, אבל הוא לא 'גמור' לגמרי. הוא מסדיר את הנשימה, ואז הוא בסדר. אצן שעשה ריצה של כמה קילומטרים מסיים אותה בלי אוויר, ובכך זה יותר מזכיר את סוסי המירוץ".

* לא חשבת לעבור לסוסי מירוץ בשלב כלשהו?

"זה כמו להגיד למישהו שנוהג על אופנועי שטח, למה הוא לא עובר לאופנועי מירוץ, לכדורסלן למה הוא לא מתעסק גם עם כדורגל. אלה שני דברים שונים לגמרי, תורות אימון אחרות לחלוטין, גידול שונה של הסוסים".

מזה מספר שנים נחשב יניב לכישרון עולה בתחום בזירה הבינלאומית. דירוג השיא שלו בסבב קפיצות הסוסים העולמי נקבע ב-2003 והיה מקום 75 בעולם. השנה האחרונה הייתה לא קלה עבור יניב וליברטי. פציעה של ליברטי דירדרה את יניב מהמקום ה-90 למקום ה-700, ורק עכשיו, אחרי חזרתו של ליברטי לכשירות, הם מטפסים חזרה, בינתיים למקום ה-500 בעולם. אגב, ממש כמו בסבב הטניס המקצועני, מדובר בדירוג חודשי - יש נקודות שצריך "להגן עליהן" מתחרויות השנה הקודמת.

מתחרים בולטים מישראל אין ליניב על המקום האולימפי, אבל בשביל זה הוא ייאלץ, כאמור, להשיג את הקריטריון של הוועד האולימפי הישראלי - מקום חמישים עד שישים בעולם בתחילת 2012. בארץ אמנם יש תחרויות בתחום, וכ-150 רוכבים, אבל הקפיצות הן בגובה מקסימלי של 1.30 מטרים (הרמה הגבוהה היא 1.60 מטרים), ובסך-הכול מדובר בספורט חובבני. התחרויות מתחילות בנובמבר ונמשכות עד מאי. הפרסים נמוכים מאוד ועומדים על 2,000-3,000 שקלים למנצח; לא משהו שמזכיר את המספרים בעולם, שם עומד סך הפרסים בכל תחרות על כ-300 אלף אירו, מתוכם 100 אלף אירו למנצח (פרט לתחרות בדוחא, שם סך הפרסים הוא 900 אלף, והזוכה מקבל 300).

* מה עוצר בעדך להתקדם?

"לאנשים שעושים את הספורט הזה ברמה הכי גבוהה יש מי שתומכים בהם, וזה ההבדל העיקרי ביני ובינם, כי הם מתמקדים רק בספורט. ככל שההשקעה יותר גבוהה, כך התוצאות יותר גבוהות באופן גורף. כיום אני מוגבל ביכולת ההשקעה שלי; המיקום הריאלי שלי הוא תמיד בין מאה הטובים בעולם, וזה בלי ספונסרים ועזרה, ועם סוס אחד בלבד שמתאים לרמות הגבוהות. אם תהיה לי תמיכה, אין לי ספק שאני יכול גם להיות בין העשרה הכי טובים בעולם".

* מי המודל לחיקוי שלך, הפדרר של ענף הקפיצות?

"לודגר בירנבוים הגרמני. יש לו ספונסרית בשם וינטר-שולצה, שהייתה בעבר בין הבעלים של אאודי. הוא תמיד נמצא בטופ-10 של הרוכבים בעולם. במקביל לרכיבה הוא עוסק בהשבחה, וזה מתאפשר לו כי הוא מקבל מימון רציני. בכלל, החבר'ה בטופ מרוויחים בערך חצי מיליון אירו בשנה מפרסים כספיים ומחסויות. כמובן, מי שמשלב גם ביזנס ולא רק רכיבה יכול להרוויח הרבה יותר, אבל זה לא מתאפשר אם לא מקבלים תמיכה חיצונית".

* ההתאחדות לספורט רכיבה בישראל תומכת בך?

"לא, אבל זה בסדר; זה לא בדיוק שיש להם מיליוני אירו עודפים ואין להם מה לעשות איתם. אני לא פרוספקט שלהם. אין להם תוכנית לייצר עוד כמוני, והייתי צריך לעזוב את הארץ כדי להגיע לרמה שאליה הגעתי. אם הרמה האולימפית היא 10, והתחרויות הגדולות בעולם הן 9, אז אני באזור ה-8.5. הרמה בישראל היא 4".

ירון מיכאלי, המייצג את התאחדות ספורט הרכיבה, מסר כי "ב-2009 ההתאחדות העניקה לאלעד יניב תמיכה בסך 20 אלף שקל. מעבר לכך, ההתאחדות רכשה עבורו את המקום בכמה תחרויות שגובות דמי כניסה, וגם זה שווה עוד כמה עשרות אלפי שקלים בשנה. ההתאחדות מטפלת בכל הצד הארגוני שלו, ומסייעת לו ככל האפשר".

תשואה של 300%

כך או אחרת, אלפי שקלים הם לא מה שיספיקו ליניב כדי להגיע לטופ העולמי. "כדי להיות בטופ של הטופ עם סוסי קפיצות אתה צריך תקציב גדול, שאף פעם לא היה לי", הוא מצביע על עקב אכילס שלו. "אבל תמיד עשיתי את מה שאני עושה בזכות הרבה הקרבה ואהבה לספורט, ומנטליות שאומרת שאין דרך לחזור הביתה. באתי לעשות משהו, ואני אעשה אותו".

עד שיגיע משקיע גדול באמת (ליניב יש רק ספונסר לציוד ולהלבשה - חברת GPA), מטפח יניב היתכנות כלכלית באמצעות החווה שבבעלותו. אמנם בשנתיים האחרונות הוא הרוויח 150 אלף אירו בתחרויות, אבל אין די בכך. את הכסף הוא עושה ברכישת סוסים בזול, בהשבחתם המקצועית, ואז במכירתם ברווח. "מבחינה כלכלית, כדי להמשיך לעשות את מה שאני עושה היום, אני חייב למכור סוסים", הוא אומר. "מה שאני עושה היום, גם באמצעות משקיעים, זה קנייה של סוסים צעירים עם פוטנציאל. אני משקיע בהם עבודה, נותן להם ניסיון בתחרויות, ומביא אותם למצב שהם סוסים מנוסים, שיכולים להימכר לשימוש ברמה הכי גבוהה. אני חייב למכור אותם כדי לשרוד כלכלית. אבל אני רוצה להשתדרג מהבחינה הזאת, וכן למשוך משקיעים נוספים שיעזרו לי לעשות מהסיפור הזה כסף גדול, ובמקביל לבנות נבחרת סוסים שגם תביא תוצאות על הזירה".

* סוג של מעגל קסמים - ללא סוס טוב משלך לא תגיע לטופ, אבל ללא מכירת סוסים לא תוכל לשרוד.

"נכון, כרגע אני יכול להרוויח רק בהשבחה. אני מוכר אותם כשהם מגיעים לרמת הגראנד פרי, פשוט כי אין לי דרך אחרת להתקיים. חוץ מזה, כשאנשים מעבירים ביקורת עליי ועל התוצאות שאני עושה, שיחשבו שאני כל הזמן צריך להתעסק עם החשבונות שלי, עם החווה שלי, עם הטיפולים הווטרינריים, עם התחרויות, עם העובדים, וזאת הייתה הבעיה שלי עד עכשיו. אין לי, בניגוד לרוכבי הצמרת בעולם, חברות שתומכות בי מ-א' עד ת'. אני צריך להתעסק גם בספורט וגם בביזנס".

לפני כמה שנים התחבר יניב לאיש העסקים מוריס קאהן, שתמך בו במשך תקופה מסוימת. "כשהייתי בן 19, הוא שמע שיש בחור ישראלי בחו"ל שעמוק בתוך הקטע. המזכירה שלו הרימה אליי טלפון ואמרה לי שאני יכול לפגוש אותו בקאן, כי בדיוק הוא נחת שם. אכלנו יחד ארוחת צהריים, ומשם הסיפור התגלגל. אם הספורט בישראל היה יותר מפותח, אני מאמין שיותר אנשים כאלה היו חזק בעניין".

* על אילו תשואות אתה מדבר למשקיעים?

"אני מאמין שאפשר לקנות סוסים יותר מבוגרים ויותר איכותיים ממה שאני קונה היום, להתחיל מלכתחילה ברמה יותר גבוהה. אם אני קונה היום סוסים ב-50-100 אלף אירו, ומוכר אותם ב-200-300 אלף (ליברטי, למשל, שווה בין 300 ל-500 אלף אירו, ש' ב'), אז אני רוצה להגיע למצב שאני קונה סוסים טובים יותר ב-300 אלף אירו, ומוכר אותם במיליון. זה ריאלי, ואלה תשואות שכל הזמן מקבלים בענף. עם זאת, את הסוסים הטובים בעולם אי-אפשר לקנות, גם לא תמורת 5 מיליון אירו. הסיפור בעסק הזה הוא השבחה".

* זו גם המטרה העסקית שלך?

"אני שואף למצוא כמה אנשים שיבואו יחד ויגידו, 'בואו נעשה סל השקעות', באדג'ט רציני, נפזר את הסיכון על-פני כמה השקעות, ובאמצעות הכסף הזה נגיע לרמות הגבוהות, ואז גם אפשר יהיה להרוויח. אין לי בעיה גם להיכנס בעצמי כשותף למיזם כזה. כל הסוסים שיש לי כיום שייכים לי ב-25% עד 100%".

* כמה כסף צריך להשקיע כדי להקים מערך סוסים ברמה הכי גבוהה?

"תמיד כשאומרים לי 'תן סכום', אני אומר 5 מיליון אירו, אבל זה לא מדויק, כי אפשר לעשות את זה בהרבה דרכים. אם אתה רוצה לתקוף את האולימפיאדה הבאה עם צ'אנס, זה מה שצריך להשקיע וזה מה שהמתחרים שלי עושים. אבל אפשר גם לקנות שלושה-ארבעה סוסים צעירים במיליון אירו בסך-הכול, לבנות אותם כמו שצריך, ולהרוויח מהם הרבה כסף בעוד כמה שנים. כבר קרה בסוסים שהתשואה הגיעה לבין 100% ל-300%, וזה הרווח שאני מאמין שאפשר להגיע אליו".

* לא כל סוס הופך למכרה זהב.

"כל ביזנס בעולם שיש בו אפשרות לרווח גדול הוא היי-ריסק ביזנס. אנחנו עובדים עם בעלי חיים, ובעל חיים, בדיוק כמו בן אדם, יכול לפעמים להיעצר ולא לעמוד בציפיות. החוכמה שלי היא למזער את ההפסדים, כי למכור הצלחות זה לא בעיה".

* מלבד הכסף, מה עוד אפשר להרוויח מקניית סוס?

"כמעט בכל סוף שבוע במהלך השנה יש תחרות של קפיצות סוסים בעולם, ואלה הזדמנויות עבור בן אדם להתחבר למשהו ולראות אותו צומח. זה קניין רוחני. אני אספר לך משהו. יש בחורה אמריקאית בשם ג'יין קאר, והיא קונה בכל שנה סוסים במיליון דולר. מתוך אהבה, זה הבייבי שלה. בן אדם שיש לו 100 מיליון דולר, מה הוא עושה איתם? קונה פורשה, פרארי, למבורגיני, מטוס פרטי, מסוק פרטי, ויש כאלה שקונים סוסים. יש אנשים עשירים באירופה שבונים קבוצות של סוסים, משקיעים ברוכבים, והולכים לתחרויות ברומא, בסט. גאלן, בפריז, בניו יורק ובריו דה ז'נרו ואיפה שלא יהיה. הבת של מייקל בלומברג רוכבת, ונסיכים מסעודיה רוכבים. הנשיאה של התאחדות הסוסים העולמית היא הנסיכה מירדן. ההיי-סוסייטי מאוד בעניין של הספורט שלנו".

* איך אתה מסכם את הסיכויים שלך?

"בדירוג העולמי יש 3,500 רוכבים. בכל שנה נולדים חצי מיליון סוסים שמיועדים לתחרויות, ורק אחד יכול להביא זהב באולימפיאדה. להגיע למקום הזה זה מאוד קשה, אבל עצם זה שיש לי כבר עכשיו סוס ברמת גראנד פרי זה מזל גדול. עכשיו אני רוצה לבנות מערך שבזכותו כל העניין יהיה פחות בגלל מזל, ויותר בגלל יכולת".

Sharon-b@globes.co.il

עולים על הסוס / סוס עולה 25 אלף אירו בשנה, אבל יכול להיות שווה 1.5 מיליון אירו

כמה זה עולה?

תחזוקה שנתית לסוס בגיל 7-8, שמתחרה בתחרויות בינלאומיות, מוערכת ב-25 אלף אירו. ההוצאות כוללות עלויות הובלה לתחרויות במשאיות, וטרינריה ועלות אחזקת מטפל צמוד. רוב הסוסים בעלי הפוטנציאל נרכשים בגילאי 5-6, רגע לפני הפריצה ובמטרה להגדיל את התשואה הפוטנציאלית.

כמה זה שווה?

מדי חודש נרכשים ברחבי העולם סוסי קפיצות בשווי כולל של כ-1.5 מיליון אירו בממוצע. סוס הקפיצות היקר ביותר, פלאש רוז', נקנה ב-2003, ב-3 מיליון אירו. בתחום סוסי המירוץ מדובר בסכומים גבוהים בהרבה, גם מפני שמדובר בענף שמגלגל הרבה יותר כסף, לא מעט בשל תעשיית ההימורים. לאחרונה נמכר סוס מירוץ באנגליה ב-24 מיליון ליש"ט.

איפה מתחרים?

"הגלובל צ'מפיונס טור" הוא סבב תחרויות העילית של קפיצות הסוסים. המיקום של התחרויות משתנה מדי שנה ותלוי בהסכמי חסות. בגדול ניתן להצביע, בין השאר, על תחרויות במונטה קרלו, בוולנסיה, בריו דה ז'נרו ובדוחא. מלבד תחרויות אלה, מתקיימת מדי ארבע שנים אליפות העולם, מדי שנתיים אליפות אירופה, ומדי ארבע שנים התחרות האולימפית.