סוף עידן השזרועים והערצבים

שחקני מכבי חיפה נכנסו בתחילת העונה ללחץ לפני המשחק מול רד-בול זלצבורג. הם ידעו שאת ההתמודדות מול אלופת אוסטריה על כרטיס הכניסה לצ'מפיונס ליג ב"רד-בול ארינה" הם יצטרכו לעבור על דשא סינטטי, משהו שהם לא מכירים מישראל. בסופו של דבר השחקנים של אלישע לוי התגברו בקלות על הבעיה, שדווקא היתה אמורה לשמש כיתרון משמעותי עבור זלצבורג, וניצחו 1-2 בדרך לליגת האלופות.

האם מדובר בעניין יותר פסיכולוגי או שהדשא סינטטי באמת משנה את המשחק, כמו שמדווחים רוב השחקנים שנתקלים בו בפעם הראשונה? סדרת מחקרים מרתקת שערכה לאחרונה פיפ"א מאוששת את מה שבחיפה כבר יודעים: ההשפעה של דשא מלאכותי על הכדורגל היא חסרת משמעות. מי שלא פוגע, צריך לחפש את התירוצים במקומות אחרים.

הסטטיסטיקה התיישרה

ארגון הכדורגל העולמי ערך שורה של השוואות סטטיסטיות בין משחקים שמתקיימים על דשא טבעי ודשא סינטטי, מתוך כוונה להתחיל ולאפשר יותר ויותר משחקים רשמיים על דשא סינטטי. הסיבה ברורה: בלא מעט מדינות כדורגל, אפילו מפותחות, נראים בחלקים גדולים שלה העונה מגרשים שדומים לשדה מרעה של פרות.

המסגרות שנבדקו: צ'מפיונס ליג, גביע אופ"א והליגה הבכירה בהולנד (48 משחקים); אליפות העולם עד גיל 20 ב-2007 שנערכה בקנדה (52 משחקים). התוצאות בכל הקשור למשחק ההתקפה הן חד-משמעיות: כמות הכיבושים בממוצע למשחק על דשא סינטטי לקבוצה היתה 1.19, לעומת 1.20 על דשא רגיל. גם כמות הבעיטות לשער לכל קבוצה היתה כמעט זהה: 14.79 על סינטטי, 14.48 על משטח רגיל. המסקנה מכל הנתונים האלו ברורה: המשחק ההתקפי, למעשה רוח החיים של הכדורגל, לא נפגע על הדשא המלאכותי. עוד גילו המחקרים כי שטף המשחק על דשא סינטטי זהה כמעט לחלוטין: כמות המסירות עליו היתה 296 בממוצע לקבוצה למשחק, לעומת 282 על דשא רגיל. כמה מהמסירות האלו הגיעו ליעדן? 78% בדיוק, על שני סוגי המשטחים.

מקום אחד שכן הורגשו בו הבדלים מסוימים הוא בתחום התיקולים (גליצ'ים עם גוף מלא לכיוון הכדור) - על הדשא הסינטטי נרשמו 21% תיקולים יותר מעל דשא רגיל (32.36 בממוצע למשחק לקבוצה, לעומת 26.57), אבל אפילו להבדל הזה פיפ"א מוצאת הסבר שמקורו בסטיית תקן: השחקנים באליפות העולם עד גיל 20 הראו באופן עקבי מחויבות גדולה יותר לרדת לתאקלים מאשר עמיתיהם הבוגרים שנבדקו בצ'מפיונס ליג, בגביע אופ"א ובליגה ההולנדית, מה שיצר שינוי קל בממוצעים.

10 שנים של שקט

נכון לעכשיו, פיפ"א מאפשרת רק משחקי מוקדמות על דשא סינטטי, ולמרות שכבר לפני שנתיים הודיע נשיא הארגון ספ בלאטר כי מונדיאל 2010 יהיה הראשון שבו ישחקו על דשא סינטטי, זה ככל הנראה עדיין לא יקרה. בין היתר בגלל התנגדות של ההתאחדויות הגדולות. כשאנגליה יצאה למשחק מוקדמות בקור הרוסי על דשא סיננטי, או כשגרמניה עשתה את זה - הן הפעילו לחץ עצום בטענה שזה יפגע להן באיכות המשחק. אבל אפילו בגרמניה פורסם ערב המשחק מול רוסיה מחקר שנעשה על-ידי אוניברסיטת הספורט הגבוהה בקלן, שקבע "באופן חד-משמעי כי לדשא סינטטי אין שום השפעה על המשחק. מה שיקרה ברוסיה, תלוי רק באיכות השחקנים".

אז איזה סיבות נוספות יש לפיפ"א להחדיר את הדשא המלאכותי? קודם כל, עניין של כסף. "עלות התקנה ראשונית של דשא סינטטי היא בין 80 ל-100 דולר למטר, כלומר בין 800 אלף דולר למיליון דולר במגרש כדורגל", מסביר ניר פרצלינה, מנכ"ל חברת היכלי הספורט בע"מ שמנהלת את אצטדיון בלומפילד. "עלות התקנת דשא רגיל היא דומה, אבל דשא סינטטי דורש עלויות החזקה מינוריות ודורש החלפה רק פעם ב-10 שנים, בעוד דשא רגיל צריך תחזוק שהעלות שלו באצטדיון כמו בלומפילד, כולל השקיה, חומרים וכוח אדם, מגיעה לחצי מיליון שקל בכל שנה".

בנוסף, יש את השיקול של כמות שימושים שנכנס לתמונה. על דשא סינטטי ניתן לשחק ולהתאמן כמעט ללא הגבלה, מה שיאפשר לקבוצות למעשה להתאמן במגרש הביתי שלהן ולא לנדוד למגרשי אימונים. בדשא רגיל, בתנאי שרוצים לשמור עליו במצבו האופטימלי, צריך לווסת באופן מדויק את כמות השימושים בו (הסטנדרט הוא אימון אחד ומשחק אחד בלבד בשבוע).

"זה עניין של זמן עד שיהיה בכל האצטדיונים בעולם דשא סינטטי", חוזה פרצלינה. "ברוב מחלקות הנוער והנערים בעולם היום מקפידים להתאמן על דשא סינטטי יותר מאשר על דשא רגיל. המסי או הרונאלדו הבאים יגיעו לגיל בוגרים כשהם מורגלים יותר בכדורגל על דשא סינטטי מאשר על דשא טבעי".