אזהרה: הקרקע שאתם מתגוררים עליה עלולה להיות מזוהמת

קומץ הורים לילדים מבית הספר היסודי איילון, ברחוב נחלת יצחק בתל אביב, הקימו קול צעקה בתחילת שנת הלימודים הנוכחית ודרשו לסגור את המוסד החינוכי. זה קרה חמש שנים לאחר שהתגלה זיהום חמור בשטח בית הספר, ונוכח כך שסך הפעולות שהעירייה עשתה מאז היה להורות שלא לקיים פעילויות באולם התת-קרקעי של בית הספר, שם מצא המשרד להגנת הסביבה ריכוזים גבוהים של גזים הנחשבים למסרטנים; לבקש לפתוח חלונות בכיתות שבקומת הקרקע ולאוורר אותן; ולקיים בדיקות שגרתיות במקום תוך דיווח לתושבים המתעניינים בתוצאותיהן.

בינתיים, האולם התת-קרקעי באיילון מושכר לימי הולדת, החלונות בכיתות שבקומות הקרקע סגורים היטב בחורף, וההורים שביקשו לקבל את תוצאותיהן המדויקות של המדידות נתקלו לטענתם בתשובה מתחמקת מצד העירייה. גם כשעמותת אדם טבע ודין דרשה מהעירייה פרטים מלאים על המדידות, היא נאלצה להסתפק במכתב תמציתי שלפיו "התוצאות מדברות בעד עצמן, ויש ירידה ברורה ומתמשכת בריכוזי גזי אדמה במרחב תעש מגן, כך שאין שום סכנה בריאותית לתלמידים".

"המכתב של עיריית תל אביב הוא כסת"ח", אומרת אימא לילד הלומד באיילון. "העירייה מתכסה בתקנים של עצמה, ואנחנו בינתיים שולחים את הילדים לבית הספר עם בטן מכווצת. אני רוצה לקבל את הערכים המדויקים של המדידות, ולהעביר אותן לחוות דעת של מומחה חיצוני, אבל בעירייה לא נותנים אותן". הורה אחר ציין בדאגה כי ההורים גם אינם בטוחים שהתקנים שעל-פיהם מתבצעות המדידות, המותאמים למבוגרים, מתאימים גם לילדים.

נחמה גולדווסר, יו"ר ועד ההורים באיילון, לא מתרגשת. "אנחנו מקבלים דיווח מהעירייה פעם בשנה", היא אומרת. "אמרו לנו שיש ממצאים קצת חריגים, אבל שהם עדיין בסדר, לא ברמה שפוגעת בבריאות".

וזה מספק אותך?

"אני לא מאמינה שהעירייה משקרת לנו. עשינו מה שניתן לעשות. זה לא שיש לנו בית ספר חלופי שאפשר להעביר אליו את התלמידים ולפתור את הבעיה".

ומה עושים ההורים שמודאגים?

"יש הרבה הורים שנמצאים בחרדות, במיוחד מי שילדיו לומדים בקומת הקרקע. הם לוחצים, וכל הזמן שואלים שאלות, אז אנחנו שוקלים לממן בדיקה פרטית מטעמנו".

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה כי "כל התוצאות שבידי העירייה הועברו כבר פעמים מספר לנציגי בית הספר כמבוקש. הטענות בדבר הסתרת מידע על-ידי העירייה הנן חסרות כל בסיס".

במרתף או בגן הילדים?

זוהי רק דוגמה אחת למה שמסתמנת כבעיה בקנה מידה לאומי. מאות מסמכים, דוחות וסקירות כבר נכתבו בנושא, שמהותו פשוטה להבנה אבל לא לטיפול: בישראל מודל 2010 קיימים 1,250 אתרים שנמצא בהם זיהום מוכח בקרקע ובמים, וההערכות במשרד להגנת הסביבה הן שהמספר האמיתי מתקרב לעשרת אלפים אתרים בעלי פוטנציאל זיהום.

מקורות הזיהום בעבר היו שיטות לסילוק פסולת מוצקה ומסוכנת, לסילוק שפכים תעשייתיים, ולאחסון של חומרים מסוכנים ודלקים ולהובלתם. כיום, מקורות הזיהום העיקריים הם תחנות דלק, מפעלי תעשייה ובתי מלאכה, מוסכים, תעשיות ביטחוניות, בסיסי צה"ל ומטמנות עירוניות ישנות לסילוק פסולת.

המשמעות ברורה: הזיהום נמצא ממש מתחת לאף של כולנו, מתחת ליסודות הבית, במרתף המשמש כחדר משחקים, בגן הילדים או בבית הספר, אבל אנחנו לא תמיד יודעים עליו. גרוע מכך, בחלק מן המקרים גם הרשויות לא יודעות עליו, ואם כבר יודעות, הן לעתים קרובות עסוקות בהתקוטטות על מי מוטלת האחריות לשיקום הקרקע ומי יממן אותו.

בחודש שעבר פרסם המשרד להגנת הסביבה דוח הממפה לראשונה את הקרקעות המזוהמות בגוש דן, ומראה כיצד שולח הזיהום גרורות לכל עבר. מדובר בכתם זיהום אדיר ממדים באקוויפר של גוש דן, שהתגלה בשנת 2000. על-פי הדוח, מתוך כ-300 אתרים שנחשדו כמזהמים במחוז תל אביב, 137 אכן נמצאו מזהמים, ביניהם "הבור" במחנה הקריה בתל אביב. גם פעילותם רבת השנים של מפעלי התעשייה הצבאית (תעש) גרמו לזיהום הקרקע ומי התהום באחדות מהקרקעות המרכזיות והיקרות ביותר בישראל: בתל אביב, בהרצליה, ברמת השרון ובבית הכרם בירושלים. על חלק מהשטחים בנויות שכונות ותיקות, ועל חלקן מתוכננות להיבנות אלפי יחידות. קרקעות אלה הן בעלות פוטנציאל של מאות מיליוני דולרים, והיו אמורות להעשיר את קופת המדינה, אך גילויי הזיהום יעכבו בעוד שנים רבות את תוכניות הנדל"ן שם.

את האזרח הפשוט הפוטנציאל הנדל"ני לא צריך לעניין במיוחד. מעניינת אותו בעיקר השאלה אם הזיהום מגיע אליו ואל משפחתו בדרך כלשהי, ומהן הסכנות הטמונות בו. באופן כוללני ניתן לומר כי הזיהום, שחלקו מתפשט כאדי גזים מן הקרקע, מכיל חומרים רעילים ומסרטנים, או חשודים כמסרטנים. אדי הגזים, שחלקם נדיפים מאוד, עלולים לחדור לחללים תת-קרקעיים כמו מרתפים, חניונים ומקלטים ולהצטבר בהם, וכן לעלות למבנים שנמצאים על הקרקע (הבעיה בקומות גבוהות יותר אינה קיימת, כיוון שהגזים מתנדפים). במקרה כזה, נשימה של אדי הגזים עלולה להיות מסוכנת. ילדים נחשפים לחומרים המזהמים בדרך נוספת, אם הם בולעים אבק או חול.

הנזק לקרקע אינו היחיד. עם השנים התבררה הסכנה המהותית יותר: הזיהום מחלחל למי התהום וגורם נזק אדיר לאקוויפר החוף. מי תהום הם ממקורות המים העיקריים של ישראל, וכשלא ניתן להפיק מהם מי שתייה, על רקע משבר המים בארץ, הבעיה רק מחמירה והולכת. מובן ששתיית מים המופקים ממי תהום מזוהמים מסוכנת, אך משרד הבריאות סוגר כל באר מים שבסביבותיה מתגלה זיהום.

הכתם בדרך לרמת גן ולגבעתיים

אחד המקומות המזוהמים בגוש דן, כמו גם השנויים ביותר במחלוקת, ממוקם בשכונות הוותיקות נחלת יצחק, ביצרון ורמת ישראל, שעל גבול תל אביב וגבעתיים. אזור זה מכונה מתחם תעש מגן, על-שם מפעל תעש שפעל במקום ונקרא מגן. בין השנים 1997-1950 בוצעו במפעל טיפולים בכלי נשק באמצעות ממסים שהכילו חומרים רעילים. במשך שנים הוזרמו שפכי המפעל לבורות סופגים ללא כל טיפול, וכך חלחלו לקרקע.

לאחר שפונה מפעל מגן מהמתחם נמצאו בקרקע מתכות כבדות כמו ארסן, קדמיום, כרום, נחושת, ניקל, עופרת ואבץ, וכן טריכלורואתילן בריכוזים של פי 5,000 מתקן מי השתייה. חומרים אלה מסרטנים או חשודים כמסרטנים, ועלולים לפגוע במערכות העצבים והרבייה. עם איתורם של חומרים מזהמים במי התהום, נסגרו הבארות במתחם. כיום, המים המסופקים לתושבי תל אביב, גבעתיים ורמת גן מגיעים מהמוביל הארצי ובטוחים לשתייה.

אבל כתם הזיהום האדיר במתחם תעש מגן אינו פסיבי; הוא מחלחל לאטו, ועם השנים זורם לכיוון גבעתיים ורמת גן. הזיהום הזה מטריד מאוד את הרשויות בשל השלכותיו הבריאותיות והסביבתיות החמורות, ממדיו הרחבים, והעובדה שאולי מעל פני השטח מצב זיהום הקרקע השתפר, אבל מתחת לפני השטח - במקום שבו זורמים מי התהום - המצב רק מחמיר והולך.

ניתן לראות במתחם תעש מגן מקרה מבחן ללמוד ממנו על מלחמת האינטרסים הקשה בין הרשויות, שמעבירות את תפוח האדמה הלוהט הזה מאחת לאחרת, ועל חוסר במידע המסופק לציבור. חוק בנושא הקרקעות המזוהמות עדיין אין (ראו מסגרת בעמוד הבא), וגם לא "בעל בית" מבחינת הרגולציה; ואם ברצונו של האזרח להבין מי נגד מי, סביר שהוא ימצא עצמו הולך לאיבוד בים הנתונים, הטבלאות והשמועות מהשכנים.

האם תושבי תעש מגן מודעים לזיהום המפעפע מתחת לרגליהם? האם הנתונים הסביבתיים מטרידים את מנוחתם? האם יש רבים מביניהם שכלל לא שמעו על הקרקעות המזוהמות באזור? כל התשובות נכונות. לחלק נכבד מהתושבים שאליהם פנה G לא היה מושג במה מדובר - ביניהם תושבים המתגוררים במתחם שנים ספורות, בעלת גן ילדים פרטי ואדריכלית. במקביל, מצאנו תושבים ותיקים שלפני שנים נלחמו בבעיה, ומאז התרצו או התעייפו, תושבים שתשובות העירייה מניחות את דעתם, ותושבים מודאגים שמתרוצצים בין הרשויות בניסיון לקבל תשובות מעמיקות.

"יש מי שדואג להשתיק את התושבים המודאגים", טוען תושב ותיק בביצרון. "פניתי למומחים שאמרו שיש לי סיבה לדאגה, אבל כשהתחלתי לדבר על זה בשכונה, סתמו לי את הפה. לא רוצים לייצר פה היסטריה, לא רוצים שערך הדירות ירד, ולא רוצים שיבואו לגור פה אנשים שקורצו מחומר אנושי פחות טוב מזה שתושבי השכונה התרגלו אליו בשנים האחרונות".

"אנחנו כבר לא מוטרדים", אומרת מנגד יפה שניצקי-כחלון, שהתגוררה שנים ארוכות בביצרון, וכיום מכהנת כיו"ר ועד שכונת רמת ישראל. "התרגלנו למצב, או שכבר הותשנו. אנחנו לא צורכים את המים המזוהמים, העירייה עושה בדיקות תקופתיות, וזה מספיק".

"העירייה מבצעת מדידות כל הזמן, ואם יש תוצאות חריגות, מודיעים לנו עליהן", מסכימה כרמלה עוזרי, חברת מועצת העיר תל אביב ויו"ר ועד תושבי ביצרון. "היו לאחרונה מקרים של חריגות בשני מרתפים. ישבנו עם הדיירים, הסברנו להם את המצב, הנחינו להתקין מאווררים, וזהו. אין שום פאניקה בתהליך הזה. רק לפני שבועיים ארגנתי פגישה של התושבים עם משה בלסנהיים, מנהל הרשות לאיכות הסביבה בעיריית תל אביב, כדי שישמעו מה קורה ממקור ראשון. אני לא יכולה לומר ב-100% ובאופן מוחלט שאין פה שום דבר, אבל עם יד הלב - אני הרבה יותר רגועה".

איך רגועה?

"אני שמחה לבשר שהמצב השתפר באופן דרמטי. זה לא בגלל שעכשיו אני חברת מועצה: אני נציגת ציבור, הילדים והנכדים שלי גרים בשכונה, ואני לא משחקת בדיני נפשות. מה שקרה הוא שעם השנים הזיהום נע לכיוון רמת גן וגבעתיים. רק לפני שלושה שבועות קיבלתי מהעירייה את תוצאות המדידה האחרונות, ואין חוכמות - הן מצביעות באופן עקבי על שיפור ניכר".

גם בעיריית תל אביב רגועים. מאז שנת 2001, נמסר, נעשו כל הפעולות הנדרשות לסילוק האדמה המזוהמת שהייתה באזור. מהקרקע סולקו לרמת חובב כ-17 אלף מטרים מעוקבים של אדמה מזוהמת או שנחשדה בזיהום, ו"זה שנים מספר אין כל קרקע מזוהמת במתחם".

העירייה מוסיפה כי "הבעיה במקום הנה אך ורק זיהום של מי תהום, ואין מדובר במי תהום מתחת למתחם, אלא בזיהום שהתפשט ברדיוס של קילומטרים רבים מהמקום, כמו גם לרמת גן, לגבעתיים וכו'. בעניין זה הכינה העירייה, בשיתוף המשרד להגנת הסביבה, נוהל ומפרט טכני הקובעים כיצד ניתן לבנות במתחם בנייה ממוגנת שתמנע אפשרות, אם בכלל, לחדירת חומרים נדיפים ממי התהום לחללים התת-קרקעיים במבנים. נכון להיום, אין כל סכנה וכל בעיה לבנייה במקום".

באדם טבע ודין, לעומת זאת, רגועים הרבה פחות. "עיריית תל אביב השתלטה רק על חלק מהבעיה", אומרת מנכ"לית העמותה הפורשת ציפי איסר-הראל. "היא עוד לא גילתה את כל היקפה כי לא מיפתה את כל הקרקע באזור תעש מגן, ובינתיים הזיהום ממשיך להתפשט".

מעיריית רמת גן נמסר כי "הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה הכינה מפה המציינת את האזורים החייבים בבדיקת קרקע", וכי "העירייה מבצעת בדיקות כאלה בהתאם לצורך, וכך גם כל מי שמבקש לבנות בעיר".

מעיריית גבעתיים נמסר ש"האזור הידוע כבעייתי הוא אזור הסיטי בגבעתיים, שבו מתבצעת בנייה בפיקוח ובהנחיה צמודה של המשרד להגנת הסביבה".

פאניקה או אדישות?

בעיריית תל אביב אולי נושמים לרווחה מכך שכתם הזיהום נודד לאטו מגבולותיה המוניציפליות, אולם לרשות המים ולמשרד הבריאות התפשטותו מוסיפה סיבות לדאגה, כפי שניתן ללמוד מפרוטוקול ישיבת הוועדה המשותפת של ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת העבודה והרווחה, שנערכה בכנסת בנובמבר 2009.

משה בלסנהיים, מנהל הרשות לאיכות הסביבה בעיריית תל אביב, אמר באותה ישיבה כי אם בשנת 2000 סימנה העירייה כשישים מקומות במרחב תעש מגן שבהם היה קיים זיהום, הריכוזים נעלמים והולכים. לדבריו, כיום נותרו רק חמישה מקומות כאלה. "ב-55 נקודות - פשוט הכול נעלם, הכול דעך. צריך לשים את העובדות על השולחן", אמר.

"הריכוזים יורדים, אבל אם תשנה את נקודות הניטור יכול להיות שהם יעלו במקומות אחרים, כי הזיהום במים מתפשט", ענתה לו על כך שרה אלחנני, מנהלת האגף לאיכות המים ברשות המים. "הוא ימשיך לזהם עוד ועוד אזורים, וכך גם לגבי החשיפה לאדים. את הדברים האלה צריך להעלות ולחשוף, ולא לדחוק אותם מתחת לשולחן".

"כל מי השתייה בתל אביב מסופקים רק מהמוביל הארצי", השיב בלסנהיים. "אין אף באר בתל אביב שמספקת מים לרשת. הבארות מיועדות רק לחירום".

"ומופעלות יום-יומיים בחודש", ענתה לו ולרי פוהורילס, מהנדסת בריאות הסביבה במחוז תל אביב במשרד הבריאות.

"זה רק כדי שהמערכת תעבוד", ענה בלסנהיים.

"הם נכנסים למערכת האספקה", העירה פוהורילס.

"אנחנו לא מכירים את זה", ענה בלסנהיים.

"תל אביב שואבת שבעה מיליון קובים מהקידוחים שלה, בכל שנה", ציינה אלחנני.

באותו דיון סיפקה פוהורילס תחזית מדאיגה, ואמרה ש"משרד הבריאות מתכוון לפסול (לשתייה) חלק גדול מאקוויפר החוף באזור מחוז תל אביב. זה יקרה בקרוב, כי בכל פעם אנו מגלים עוד ועוד מזהמים".

האם התושבים מודעים לדין ודברים הזה שנערך בכנסת? "למי יש זמן לבדוק כל הזמן מה קורה ולשלוח מכתבים לרשות המים", אומרת נטע דוידי, אדריכלית תושבת ביצרון. "רוב תושבי השכונה מסתובבים בחוסר ידיעה. אני חקרתי, וטרחתי לשאול אנשים, ולאחרונה נפגשתי, יחד עם תושבים נוספים, עם בלסנהיים מהעירייה, והוא הרגיע אותנו".

קיבלתם מידע שסיפק אתכם?

"מה שלא מספק אותי הוא שרק מי ששואל מודע לנושא. מן הראוי היה לעשות הסברה מקיפה יותר ולהגיד דברים באופן רשמי, ולא רק שמי שצריך להוציא היתרי בנייה ידע שיש בעיה במרתפים. הייתי שמחה גם אם גוף חיצוני היה עורך דוח סביבתי מעודכן, ולדעתי גם יש מקום למפות את מקרי התחלואה לפי הרחובות בתל אביב".

דוידי לא שמעה גם על הערכת הסיכונים שבוצעה עבור רשות המים ופורסמה לאחרונה ב"הארץ", ושלפיה תושבים באזורים שונים בתל אביב, בגבעתיים וברמת גן יהיו חשופים בעתיד לרמות סיכון גבוהות יותר של תחלואה בסרטן ופגיעה במערכות העצבים והרבייה. על-פי הערכה זו, התפשטות הזיהום תביא בשלושים השנים הבאות לזיהום של עשרות בארות המשמשות כיום להפקת מי שתייה. מחברי הדוח מדגישים כי מדובר בסיכונים לאורך תקופה ממושכת.

"עיריית תל אביב סבורה כי רשות המים גורמת לפאניקה, ללא כל בסיס", נמסר מהעירייה. "המחקר ישן וממוחזר. אין כל סכנה לציבור, וכך סבור גם המשרד להגנת הסביבה, ולראיה - דיון מיוחד לפני כחודשיים שנערך בנושא בכנסת, שבו גם העירייה וגם המשרד קבעו חד-משמעית כי אין כל סכנה במקום".

אלא שבאותו דיון בכנסת שאותו מזכירה העירייה אמרה אלחנני מרשות המים כי "יש בעיה. זה שעיריית תל אביב עושה מה שצריך ועושה בדיקות, זה דבר טוב. לא נעשתה פה הערכה לתחלואה בסרטן. נעשה פה סקר סיכונים. המטרה של הסקר היא להביא למודעות; לשים תחת זכוכית מגדלת את אותם אזורים שבהם המודל מצא שיש חשש לסיכון גבוה יותר".

השבוע הוסיפה אלחנני ומסרה ל-G כי הסקר אינו עוסק בתחלואה קיימת או עתידית בסרטן, וכי "ללא מדידות ריכוז הזיהום באוויר, בעיקר בחללים תת-קרקעיים, לא ניתן לומר בוודאות שהתושבים נחשפים שם לרמות מסוכנות". המידע, היא אומרת, הופץ לרשויות הרלבנטיות וכן לרשויות התכנון במטרה "לעצור בינוי על אזורים אלה בטרם ייערכו בהם סקרים מפורטים ובטרם ישוקמו הקרקע ומי התהום".

ממשרד הבריאות נמסר בהקשר זה כי "למשרד אין הערכה בדבר הדיוק של הערכת הסיכונים שפורסמה". המשרד להגנת הסביבה מסר כי "ככל הידוע לנו מדובר זה שנים בפוטנציאל תחלואה ולא בנתוני תחלואה בפועל. רשות המים לא העבירה לידינו נתונים בדבר תוספת תחלואה". בתכתובת פנימית בנושא ציין השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, כי מסקנות דומות ניתנו כבר בשנת 2001.

האם העובדה שהערכה זו אינה חדשה לקברניטים הירוקים משנה את העובדה שהציבור אינו מודע לה? "יש תושבים שמבקשים ממשרד הבריאות לפרסם נתונים על מקרים של תחלואה בסרטן בשכונות הללו", אומרת סטלה אבידן, פעילת ציבור וחברת הפורום הירוק של החברה להגנת הטבע, שהתגוררה בעבר בביצרון ומתגוררת כיום ביד אליהו ("אני עדיין יושבת על הכתם"). לדבריה, "הגיע הזמן שמשרד הביטחון ייקח אחריות על הנזקים שהוא יצר. עיריית תל אביב אמנם עם האצבע על הדופק, אבל היא לא תנקה את הקרקעות שמשרד הביטחון ומפעלים אחרים זיהמו במשך עשרות שנים".

היא לא תעשה זאת, בין היתר משום שהעלות לכך עצומה. ד"ר רפי מנדלבאום, מנכ"ל חברת LDD המתמחה בשיקום קרקעות מזוהמות, העריך לא מזמן ב"גלובס" את הטיפול בזיהום במתחם תעש מגן ב-50-40 מיליון דולרים, ואת עלויות הטיהור בתל אביב כולה - בחצי מיליארד עד מיליארד שקלים.

מתעש נמסר בתגובה כי "זה כ-15 שנה התעשייה הצבאית אינה פועלת ממתחם תעש לשעבר בנחלת יצחק. המתחם פונה והוחזר למדינה על-פי הסכם עמה, לאחר שבוצע במקום טיהור של הקרקע, במימון המדינה ובהתאם לדרישות שהוגדרו לחברה על-ידי הרשויות המוסמכות. באשר לזיהום מי התהום - זוהי תוצאה של פעילות עשרות מפעלים שעבדו באזור זה במשך שנים רבות. המתחם מצוי ברשות המדינה ולתעש אין קשר לשטח זה".

ורק הנדל"ן כמנהגו נוהג

למי מהרשויות אמור להאמין האזרח - לזו שמספקת תשובה נוחה ומקומית, או למחמירה יותר? "תשובות כוללניות שלפיהן המצב תקין אינן מספקות, הציבור ראוי לכל הפחות לתשובות מלאות", אומרת עו"ד קרן הלפרן-מוסרי, יועצת משפטית באדם טבע ודין. הלפרן-מוסרי מנהלת את "המוקד הירוק" שמפעילה העמותה, והיא מדווחת על עשרות רבות של פניות בנושא זיהומי קרקע, רובן נוגעות לגוש דן. "תושבי האזורים הללו מודאגים ומוטרדים, וניתן בהחלט להבין אותם"

כך או כך, מחירי הנדל"ן בשכונת ביצרון הפסטורלית, למשל, המאופיינת בבתים צמודי קרקע, לא ניזוקו. להפך. האוכלוסייה החדשה שהשתקעה בה, כולל כמה סלבריטאים, משתלבת היטב עם התושבים הוותיקים, מחיה את השכונה שבעבר הייתה רחוקה מלהיות פופולרית, ומקפיצה את מחירי הנדל"ן בה.

"המחירים בביצרון גואים בשנים האחרונות, והביקושים בה גבוהים", מדווח אריאל תורג'מן, מנהל סניף דרום תל אביב באנגלו סכסון. "הנושא הזה ממש לא משפיע על שווי הנכסים שם. שאלות של לקוחות על הקרקעות המזוהמות? - מעולם לא נתקלתי בכאלה".

ג'קי נוריק רכש לפני שלוש שנים בית צמוד קרקע ברחוב ההשכלה בביצרון. לפני הרכישה החליט להזמין בדיקה פרטית לאיתור זיהום בקרקע. "החברה לא מצאה שום חריגה באזור", הוא אומר, "וגם העירייה הראתה לנו תוצאות תקינות של מדידות, כך שלמיטב ידיעתי, ומבחינה תיאורטית, הכול תקין. ההגבלה היחידה היא שאסור לגור במרתפים וצריך להתקין בהם מאווררים. המרתף אצלנו משמש רק לחניה ולאחסון".

עם זאת, מוסיף נוריק, "אני שומר על עירנות, בגלל שאני גר בבית קרקע. השאלה היחידה שמטרידה אותי היא אם התקן הישראלי, שלפיו מתבצעות הבדיקות, הוא מספיק טוב ומספיק מגן עלינו. אני שואל מומחים, אבל בינתיים לא הצלחתי לקבל תשובה שתטריד אותי".

"יש מצבים שבהם התקנים לא מספקים, ואנחנו פועלים כדי לשפר אותם", מסכימה איסר-הראל, ומוסיפה לסיכום כי "בהחלט יכול להיות מצב שבו תושבים כלל לא יודעים שהם יושבים על קרקע מזוהמת. אדם בישראל יכול לקנות דירה במיטב כספו, ורק אחר כך יתברר לו שיש במקום גזי קרקע שמזהמים לו את הבית".**