איך נלחמים בחינמון?

כדי לעשות צדק עם הפרסום בעניין שרה נתניהו והעוזרת, צריך לקחת בחשבון כמה אלמנטים בסיסיים. ראשית - הטענה כי הפרסום נבע מהתחרות בין "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" אינה רלוונטית.

בכל פרסום עיתונאי מה שחשוב זה שהידיעה תהיה נכונה ובעלת ענין ציבורי, ושום דבר מעבר לכך. אדרבא, כפי שקנאת סופרים תרבה חוכמה - כך יריבות בין עיתונים תרבה מידע, והציבור יוצא נשכר מכך.

שנית - הסיפור היה מתפרסם גם בלי קשר לתחרות בין העיתונים, והא ראיה לכך שסיפורים על שרה פורסמו לפני שהחינמון היה קיים. עם זאת ברור כי עכשיו, כש"ישראל היום" קיים, היה ל"ידיעות" אינטרס לפרסמו ולתת לו את ההבלטה המירבית.

מאבק בלתי שווה

מה משיג "ידיעות" מהפרסום? ובכן, קודם כל ידיעה שהיא לא רק בלעדית אלא גם מאד עסיסית, חומר שהציבור אוהב לקרוא. מה גם שמדובר בידיעה שיש בה ענין לציבור, מכיוון שמעשיה ואופיה של אשת ראש הממשלה יש להם השפעה על תפקודו ועל תפקוד אנשיו ולשכתו. אבל כמובן שב"ידיעות" חשבו גם - וחשבו הרבה - על "ישראל היום".

ואיך לא? זהו עיתון המחולק בחינם, מה שנותן לו עדיפות אדירה על עיתונים אחרים - לא בגלל איכותו או רמתו, אלא בגלל חינמיותו. בעוד שהאחרים צריכים לנהל מאבק מתמיד לעשיית עיתונם אטקרטיבי לקוראים שמשלמים, "ישראל היום" פטור מן המטלה הזאת. וזה כמובן הופך את המאבק לבלתי שווה בצורה קיצונית.

מה עושים? הדרך הבדוקה היא להוריד מן העיתון את המממן שלו. אבל איך מושגת מטרה כזאת? על-ידי שכנוע המממן, ובן-חסותו, כי הסיבה העיקרית להקמתו ולמימונו היקר של העיתון תפעל דווקא נגדם.

ביבי יקיר העיתון

גם אם שלדון אדלסון לא הקים את העיתון רק בשביל לסייע לבנימין נתניהו, כפי שהוא טוען, אין ספק שהוא עשה זאת גם - ואולי בעיקר - למטרה הזאת. מי שמנסה להכחיש זאת נשמע מאד לא אמין, פשוט כי העיתון מוכיח את נאמנותו לנתניהו כמעט בכל גיליון שיוצר לאור. די לבחון את הטיפול של העיתון בפרשת שרה-ליליאן כדי להשתכנע סופית כי נתניהו הוא יקיר העיתון.

גם אם "ידיעות" לא התכוונו לכך - וזה "אם" גדול מאד - הם שלחו לאלדלסון מסר ברור: כל מה שנתניהו יוכל להרוויח מ"ישראל היום", הוא יפסיד הרבה יותר מ"ידיעות אחרונות". ומכיוון ש"ידיעות" הוא עדיין העיתון המשפיע ביותר - אז שכרכם, אדלסון-נתניהו, ייצא בהפסדכם. עכשיו לכו ותעשו את החשבון שלכם, כי המאבק רק התחיל.

אולי מסר כזה נשמע לא אתי, או לא יפה, אבל כאשר חרב מונחת על צווארו של אדם או עיתון - קשה מאד לצפות ממנו לדקדק בנימוסים והליכות. ובכל מקרה, גם הקמת עיתון חינמי בכלל, ולתמיכה באדם פוליטי בפרט, זה לא שיא היושרה.