ישראל נעלמה מהאינטרנט

במקרה יצא שהשבוע היה חלש בכותרות מקומיות - הדיזאסטר הכי גדול באזורנו התברר כהמשך הדהוד סיפורי העוזרת של ביבי ושרה, מלווה בפרשנויות שניסו להכריע: האם בסך-הכול מדובר במלחמה בין "ידיעות אחרונות" שחשף את התביעה לבין "ישראל היום" חובב נתניהו - או ששרה באמת מהווה סכנה ברורה ומיידית לאזרחי ישראל?

נו, עם חדשות פושרות כאלה, אין פלא שהיה כר נרחב לסיפורי האסון בהאיטי לתפוס מקום של כבוד, כולל האפטר-שוקים, יום אחרי יום אחרי יום.

יכול להיות שהסיבה המקרית הזו היא מה שעשה את ההבדל בין הכיסוי המקומי שלנו על מה שקרה בהאיטי לבין הכיסוי העולמי. הפער הוא כואב. אין מילה אחרת.

כדי לכסות על השנאה הגוברת כלפינו מבחוץ, נדמה כי בפעמים המעטות שזה מתאפשר, אנחנו לוקחים את האהבה העצמית שלנו די רחוק. אפילו רחוק מדי. החדשות במחוזותינו היו מלאות בגאווה על הסיוע ההומניטארי שלנו להאיטי, והאמת, שאם נניח ל-10 שניות את הציניות בצד, נוכל גם להגיד שבצדק.

נעלמנו באינטרנט

אבל כמה כותרות תפסו המחמאות העצמיות או התשבוחות שקלינטון חלק לנו, גם מחוץ לגבולות ישראל?

בואו נגיד כך: אמנם שודרו פה ושם כתבות ברשתות הטלוויזיה הגדולות שבהן נראתה המשלחת הישראלית המפוארת, ואסור לזלזל בזה. לא כל יום אנחנו זוכים לסיקור חיובי בכלי התקשורת המובילים בעולם. אבל העמוד הראשון של "ידיעות אחרונות" לוקח בקלילות את המקום הראשון בתחרות הכיסוי הנרחב והמשתפך ביותר לגבינו.

באינטרנט היה קצת קשה לאתר את הציטוטים של קלינטון, וגם כותרות חיוביות אחרות על ישראל, גם אחרי חיפוש מדוקדק בגוגל. נסו בעצמכם.

היחצ"ן רני רהב תמיד אומר שמתן בסתר זה נחמד, אבל זה ממש לא מתאים לאווירת המאה ה-21, והגיע הזמן שכל הצדקנים ירדו מהקונספט המיושן הזה. אם נותנים - צריך להגיד ולא להתבייש בזה. במסגרת התפיסה הזאת - חבל שרק במדיה המקומית הפליגו רחוק בשבחים עצמיים, אבל במדיה העולמית די נעלמנו. כן, היו איזכורים לסיוע ההומניטרי של ישראל בהאיטי, אבל הם היו טיפה קטנה בים.

נורא קשה להתבלט במדיה של העולם החדש. צריך ממש לעבוד בזה. כשמשוטטים ברחבי הרשת האינסופית של האינטרנט, מדי פעם נתקלים בסרטונים שמראים את בית-החולים הצבאי שהוקם על מגרש כדורגל כדי לעזור לנפגעי אסון רעידת האדמה, כולל תינוק קטנטן שנולד שם, והוחלט לקרוא לו "ישראל". אבל בסך-הכול, העובדה שישראל שיגרה את משלחת הסיוע הגדולה ביותר להאיטי קיבלה קומץ קטנטן של תשומת-לב, כמעט אפסי אם לא סופרים את כלי התקשורת היהודיים, שתסלחו לי אם לא אחשיב אותם. הרי המטרה שלנו היא לא לשכנע את המשוכנעים.

העניין הוא שהכתם המכוער שהשאירה סערת המדיה בשנה האחרונה בקשר לעזה לא יטושטש כל-כך מהר. למרות שלא נוצרה הרבה מאוד שיחה סביב הפעילות של ישראל בהאיטי, גם במעט שהיה, הצלחנו לחטוף אש. היום, אחרי כל ההכפשות שלנו במדיה סביב עזה, צריך אבקת כביסה מאוד רצינית כדי להתחיל לנקות את הלכלוך, ובעיקר - הרבה סבלנות.

באנגליה, למשל, סטפאני גוטמן אחת, שאף טרחה לכתוב ספר על מלחמת המדיה בין ישראל לפלסטינים, כתבה ב"טלגרף" מאמר עם הכותרת: "ישראל בונה בית-חולים שדה בהאיטי, אבל לא מצליחה לעבוד על האנטי-ציונים". בקריאה מהירה ראשונה נדמה כי על אף שם המשפחה שלא משאיר הרבה ספקות לגבי הדת שאליה משתייכת הכותבת, מדובר במאמר ציני מחריד שמאשים את ישראל בניסיון להסיט את האש מה"פשעים" שלה בעזה על-ידי פיברוק עובדות סביב שליחת הצוות הרפואי הכי מתקדם להאיטי.

האם כל הקוראים שלה הבינו שהיא מנסה לשים באור מגוחך את כל מי שלא מתרשם מהפעילות ההומניטרית של ישראל? מן הסתם, לא. לפי הטוקבקים אפשר לראות שהיו כאלה שהתייחסו לדברים שלה ברצינות תהומית. ומה זה מוכיח? את מה שידענו בכל מקרה - שמי שרוצה להיות אנטישמי ימצא את הסיבה המוצדקת לעשות את זה, ולא משנה מה יהיו הנסיבות.

תמיד תהיה תקשורת רעה

אבל העובדה הזאת היא משהו שאנחנו חייבים לקחת בחשבון בכל מקרה, כמו כל תאגיד או חברה גדולה שהתרגלו לזירה הזאת של הניו-מדיה, שבה אתה מתקשר באופן בלתי אמצעי עם כל העולם בערך, אבל גם חשוף הרבה יותר לתקשורת שלילית. תקשורת רעה תמיד תהיה. גם ציניות. תמיד יהיה מי שישמיץ, מי שיגיד שהגזמנו עם הסיקור האוהד של עצמנו, מישהו שיזכיר את "פשעי המלחמה" בעזה, כי זאת האג'נדה שלו, וזה מה שהוא רוצה להדגיש. השאלה היא מה יהיו הפרופורציות, ומה יהיה אופי השיחה סביב העניין.

אז אולי כדאי שישראל תתחיל סוף-סוף להתנהג קצת יותר כמו חברה בזירה התחרותית המודרנית בכל מה שקשור לתקשורת שלה. לפעמים נדמה שכמו לכל-כך הרבה חברות מסחריות, לישראל פשוט דרוש סמנכ"ל ניו-מדיה. מישהו טוב ויצירתי. מישהו שינהל את המותג שלנו ואת התקשורת שלנו ברשת. מישהו שיבין מראש שזאת משימה לא קלה שתיקח זמן, ושלא תהיה ברירה אלא גם להתמודד עם הרבה סטירות לחי בדרך.

אם היינו קצת יותר מאורגנים בנושא הזה שנקרא ניו-מדיה, היינו מתחילים לנצל אותו לטובתנו, ולא רק נפגעים ממנו. תראו - אמנם כבר הספקנו לשכוח עד כמה התרשמנו מזה רק לפני שנה, אבל אובמה ידע לשכור את האנשים הנכונים שיעשו את זה עבורו, והפך לשחור הראשון בבית הלבן. כנראה שהדברים הם לא תמיד בלתי אפשריים כפי שהם נראים בהתחלה.