זירת הגלדיאטורים

כמו לפני יותר משנה, התכונות שמוסיפות לאפיין את ציבור הבוחרים בארה"ב הן זעם גואה ותסכול מחריף ממצב כלכלי שמטיב עם הבנקים ולא עם הציבור, מאבטלה שמסרבת לדעוך ומצונאמי של עיקולי בתים. אובמה הונף לבית לבן על גלי קבס מנשיאותו הכושלת של בוש, אחד מהנשיאים הפחות קומפטנטיים בדורות האחרונים. מצע אובמה היה חשוב, אך משני.

בכל זאת, הנשיא החדש החל להגשים את מצעו בנאמנות. שום דבר שהוא עשה בשנה שחלפה חרג מסעיפי המסמך הזה. הרפורמה בשירותי הבריאות, שבאדיבות הדמגוגים הרפובליקניים בקונגרס ובפוקס ניוז נעשתה מפלצת ביורוקרטית, היתה מעמודי התווך של המצע, וכך גם התכנית לסגור את בסיס גוואנטאנמו, שעכשיו מוצגת כאקט של התאבדות לאומית.

נשיא עם נטיות מאקייווליות יותר היה מנסה לתעל את נחשול הזעם שהניפו לבית הלבן כדי לרמוס את הרפובליקנים, בדיוק כפי שהממשל הקודם ליבה (וניצל) את פחד הציבור מטרור כדי לפתוח במלחמת ברירה בלתי מוצדקת בעיראק (ולתת לבן לאדן לחמוק). אבל בדיעבד, אובמה היה ישר ותמים מדי. הוא האמין שהבוחרים רציונלים, ושהבטחות בקמפיין צריך לקיים.

ובעוד שאובמה אינו ימני, הוא רחוק מלהיות שמאלן הזוי. הוא הסתייג מדרישת האגף הליברלי במפלגתו לכלול אופציה של קופ"ח ממלכתית בתכנית הרפורמות בבריאות. הוא ממשיך בדרכו של בוש באפגניסטאן. ממשלו ממליץ להחזיק עשרות חשודים בטרור במעצר ללא הגבלה, בדיוק כמו הממשל הקודם. השמאל הדמוקרטי זועם על "בגידתו", וכולם שכחו שהוא הציל את המשק מקריסה מכאיבה. אבל זה לא משנה. בחלק מציבור כבר נתפס אובמה כ"ליברלי" מדי.

אובמה לומד מהר. הוא מתחיל לתפוס מה שהרפובליקנים למדו מזמן. קודם כל דם ובידור להמונים. צפו בקרוב להתעצמות ההתנפלות של וושינגטון על וול סטריט והבנקאים, הגלדיאטורים החדשים. הרפורמות בשירותי הבריאות יחכו קצת.