פישר אמר, אז מה?

"נסיים בהדרגה את ההתערבות בשוק המט''ח" אמר נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר בדאבוס. אז הוא אמר (וביידיש זה היה נשמע יותר טוב). זאת אינה הפעם הראשונה, וסביר להניח, שזה גם לא הפעם האחרונה שפישר "רומז" על נסיגה מזירת המסחר במטבע החוץ בישראל.

מה קרה הפעם, מדוע בשבוע שבו שום דבר מעניין לא קרה בזירת המט"ח, מרגיש הנגיד צורך לשחרר שוב את ההצהרה, שבעבר היתה מרעידה את הסוחרים ומשנה מגמות. ובכן הגורם הפעם אינו שער הדולר ותנודותיו, אלא האכסניה.

אחרי הביקורת הקטלנית שהוטחה עליו מצד שני המוסדות הכלכלים והבינלאומיים החשובים ביותר בעולם: OECD ו-IMF. אשר קראו לעברו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים להפסיק לאלתר כל התערבות בשוק מכל סוג שהיא. הביקורת נמתחה באופן ישיר, לא במרומז, לא בעדינות ובלי שום הנחות.

הצהרת פישר לפיכך, נעוצה במקום שבו הוא מתארח.

פישר בצרה צרורה הוא מסונדל. הוא רוצה להפסיק, ואומר שהוא מאוד מקווה ש"יגיע הרגע בו יתאפשר לו להפסיק להתערב". אבל הוא לא יכול להכריז שהוא מפסיק את הרכישות המזדמנות בשוק המט''ח לחלוטין, משום שהצהרה זו תהיה אות לסוחרים והודעה רשמית שהסכר נפרץ. מה שעלול לקרות כתוצאה מהכרזה כזו הוא שהדולר יצלול לשפל שיזכיר לנו את חורף 2008 ויחייב אותו להיכנס שוב לשוק.

השערה זו מבוססת על מספיק פעמים שבהם הדבר קרה. בכל פעם שפישר התייחס להפסקת ההתערבות, הדולר צלל למטה.

פישר לא יכול להפסיק את הרכישות משום שהוא היחיד שיכול ורשאי לשמור על שער הדולר ברמה שתהיה סבירה כדי לענות לדרישות היצואנים ולהבטיח את הצמיחה במשק.