מסמך של החברה לישראל חושף: בטר פלייס בדרך לליסינג

בתחילת השבוע הודיעה בטר פלייס על סבב גיוס שני, במהלכו גייסה כ-350 מיליון דולר. כשליש מהסכום גויס מהחברה לישראל ומחברת ההשקעות הפרטית "עופר היי-טק" של האחים עופר, כ-125 מיליון דולר גויסו מבנק ההשקעות HSBC, והשאר מקרנות ומשקיעים פרטיים.

בסוף השבוע פרסמה החברה לישראל הודעה מפורטת יותר לבורסה על מבנה ההשקעה, ובה חשפה כמה פרטים חדשים ומעניינים. למשל, בטר פלייס כבר אינה מכונה "פרויקט" או "חברה" אלא "קבוצת בטר", שבנויה במבנה של חברת אחזקות - עם חברות-בנות עצמאיות במדינות שונות, חברת-בת נפרדת למחקר ופיתוח וחברת-בת נוספת שמחזיקה בקניין הרוחני. היא מעסיקה כיום ישירות מעל 200 עובדים בארה"ב, ישראל, אוסטרליה, דנמרק ויפן.

פרט מעניין נוסף שמוזכר במסמך הוא "אבן דרך" שעל החברה לעבור עד סוף ספטמבר 2010, שאם לא כן תחול הפחתה משמעותית במחיר המניה. אנחנו לא יודעים מה אמור לקרות עד אותו תאריך, אך השערה סבירה היא שמדובר בהתחלת הניסויים המעשיים אצל הלקוחות האסטרטגיים בכלי הרכב החשמליים במתכונתם הסופית - אותן מכוניות רנו פלואנס חשמליות עם הסוללה המתחלפת באחוריהן.

אופציות לפעולה

מי הם אותם לקוחות אסטרטגיים? עפ"י המסמך היעד המרכזי הראשוני של החברה יהיה "ציי רכב שמשתמשים שימוש מוגבר ברכב, ולכן יוכלו ליהנות מפער עלויות חיובי גדול יותר במעבר לשימוש ברכב חשמלי". במילים אחרות, ציי הליסינג. אין ספק, לשוק ציי הרכב בישראל יש אומנם "מאסה קריטית" מכובדת של קרוב ל-300 אלף כלי רכב, ורובם אכן נוסעים קילומטרז' גבוה מאוד.

אלא שלשוק הציים בישראל יש גם כמה מאפיינים בעייתיים עבור כלי רכב עם טכנולוגיה חדשה וניסיונית, ועבור חברה שאין לה ניסיון בתחזוקה שוטפת ובשירות. למשל, שוק הציים מתאפיין ברמה גבוהה מהממוצע של תקלות מכניות, תאונות פח ושלדה. משתמשי הליסינג נחשבים לקהל "מפונק", שדורש שירות פרטני (עד להחלפת גלגל מפונצ'ר) סביב השעון בכל רחבי הארץ.

לפיכך, התחזית של עלויות השירות וערך כלי הרכב לאחר שלוש שנים מהווים חלק קריטי בתמחור החודשי של רכבי הליסינג. הדו"חות הכספיים של חברות הליסינג בשנים האחרונות מגלים, שהעלויות של התחזוקה ומכירת הרכב בסוף התקופה הן פעילויות שמייצרות הפסדים.

כדי להקטין את הסיכון נוקטות חברות הליסינג במדיניות תמחור חודשי גבוה יחסית לדגמים בעלי רקורד שירות/מכירה בעייתי או בלתי-ודאי. לתמחור זה משקל רב בהחלטות ההצטיידות בכלי הרכב של החברות הגדולות, כיוון שעלות הליסינג החודשית מגיעה מכיסו של העובד.

בהנחה שהמחיר לצרכן של הרכב החשמלי (ללא הסוללה) יהיה דומה לזה של משפחתית יפנית/קוריאנית רגילה, תמחור השירות וערך הגרט שלו עלול להקפיץ את מחיר החוזה החודשי, ולהקשות מאוד על שכנוע משתמשי הליסינג לשלם יותר מהנטו עבור רכב כזה.

לפיכך, תצטרך בטר פלייס לבחור באחת משתי דרכים: לסבסד את כלי הרכב מכיסה או לשכנע את המעבידים שהחיסכון בהוצאות הדלק מצדיק "סבסוד" של חלק מעלות הליסינג החודשית לעובדים. כל זה עוד מבלי שהזכרנו את חברות הליסינג, שגם הן ירצו נתח מהרווחים.