ביל גייטס הוא החנון עם המשקפיים.
סטיב ג'ובס הוא המגניב עם הסקייטבורד. כשגייטס עושה ים של בוכטות ממחזור החלונות המעיקים שלו, ג'ובס כבר חושב על עוד דרך יצירתית לנקנק אותו בסיבוב. ובסוף, אתם יודעים, הוא גם מצליח.
ה-iPhone. ה-iPod. ה-iMac. כולם היו מגניבים. כולם פרצו דרך. כולם שינו תפיסת-עולם. כולם, בעיקר, שידרו המאה ה-21. אמש (ד') הסתבר כי המכשירים הללו היו רק ההכנה לדבר הגדול באמת: ה-iPad. אולי זה יישמע לכם ילדותי, לא רציני, בלתי מובן, אבל חשיפת ה-iPad בשידור הטלוויזיוני הכלל-עולמי העבירה בי צמרמורת.
מחשבי טאבלט היו כבר קודם לכן, ובכל זאת, ג'ובס הצליח לטלטל אותי - השילוב בין שיווק מלוטש ליצירתיות מבריקה גרם לי להחסיר פעימה. בלי מקלדת מסורבלת, וללא העכבר המטריד, המשטח המתקדם לקריאה, למשחק, לעבודה, להנאה, נראה כל כך פשוט ומובן מאליו. נוח. ענייני. מדבר אליי. נותן לי מענה ראוי. מפתה אותי לרכוש.
ובכך אולי טמון סוד קסמו של ג'ובס. הקלילות והצלילות חוברות להן למוצרי צריכה כיפיים, אינטימיים, אישיים, אינטליגנטיים. ג'ובס מבין את הקהל שלו. מכבד אותו. מוקיר אותו. יודע איך לפנות אליו. מה מגרה את חושיו. כי הוא גם הקהל של עצמו. הוא אוהב את מה שאנחנו אוהבים. הוא מוכר לנו את התשוקה שלנו. את המאוויים. את הרטט. את הגירוי לעוד.
בג'ינס, ובחולצה פשוטה, ובגוף הרזה ממחלה, או מבריאות, הוא משחק בנו. בניית המוצרים, העיצוב, ההשקה, הם הרבה יותר עמוקים מסתם שיווק. ג'ובס הופך את זה לאירוע מכונן. ג'ובס משכנע אותנו שאנחנו עדים לרגע היסטורי. ושאנחנו, כמובן, חייבים להיות חלק ממנו. אנחנו העדים, המשתתפים, הצרכנים, המשווקים, הילדים והאבות.
עכשיו רק צריך שזה באמת יפעל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
