"אם מוני היה קם מהקבר הוא היה אומר: אופירה"

אופירה אסייג יושבת ליד שרון פנאן, מחזיקה בידיה את מכתב ההתאבדות של בעלה, מוני פנאן. היא מעבירה אל האלמנה המתייפחת את המכתב לאחר שהציבה אותו מול פניה. אחר כך היא גם מפצירה בה לקרוא אותו בקול. "אם אני אקריא את זה, זה לא ישמע אנושי כמו שהיא תקרא את זה", היא אומרת בראיון ל"גלובס", "זה לא היה יפה מצדי לקרוא את המכתב".

זו לא מתיחה של גבול הטעם הטוב?

"לא מתחתי את הגבול. היטבתי להתנסח כי אני מכירה את החומר. לא באתי והתיישבתי מול שרון או לירון ככה סתם, קדמה לכך עבודת שטח לא נעימה והמשפחה ענתה על הכול".

היום (ג') ב-21:00 ישודר בזכיינית ערוץ 2, רשת, סרטה של אסייג "מה הרג את מוני פנאן". לדבריה, "העבודה הכי קשה שהייתה לי בחיים". בשנים האחרונות אסייג הפכה לאחת מעיתונאיות הספורט הבולטות בסצנה המקומית. היא מנהלת את התוכן באתר הספורט one, מגישה תוכנית יומית ברדיו ללא הפסקה ועד לא מכבר גם הגישה את הגרסה המחודשת של "שירים ושערים" ברדיו האזורי. "זה היה טו מאץ'", היא אומרת, "זה גבה ממני שעות חשובות. עכשיו אני אמא, הנסיכה שלי במקום הראשון וכל השאר מדורג מתחת. אני אמות עליה, אמילי מנקין!".

זו לא רק העבודה העיתונאית שמבליטה את אסייג. בעולם המאוד גברי של עיתונות הספורט, אסייג היא האישה הבכירה ביותר. הרשת החברתית והעסקית שפרסה קשורה עבותות בעבודת העיתונות שלה. במידה מסוימת היא המציאה את הסגנון החברי-עיתונאי. גלריית ידידיה ומכריה מורכבת מבכירי עולם הספורט ומהזוטרים שבו ואלה מתייצבים אצלה למשהו שהוא ספק שיחה חברית ספק ראיון נוקב, בו מדברים "על הכל". העדר הגינונים שלה והאתיקה השנויה במחלוקת, מקוממים על אסייג את ברנז'ת עיתונות הספורט. היא מבחינתה לא מתרגשת מההמולה שהיא יוצרת. אולי אפילו נהנית מזה.

"לכל אחד יש את הז'אנר שלו, אני לא מנסה להיות מישהו אחר. אני לא מחקה אף אחד", היא אומרת, "נראה לי שפשוט מנסים לקטלג אותי".

כשאת מראיינת חבר, איך החברות שלך איתו באה לידי ביטוי בראיון?

"תגיד, אתה באת בידיים נקיות לראיין אותי?"

לא הבנתי את השאלך שלך.

"כי אם אתה שואל איך החברות באה לידי ביטוי בראיון, אז אולי לא באת בידיים נקיות. ככה שאלתם לגבי חיים רביבו, ארקדי גאידמק ופליקס חלפון. אולי הבעיה בכם ולא בי. לכל אחד יש את הסגנון שלו".

ראיון ממיטתו של מאושפז

השערורייה האחרונה שליוותה את אסייג, היה בראיון טלפוני שניהלה עם גומא אגייאר, בעלי בית"ר ירושלים, ממקום מושבו בבית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל. אשתו של אגאייר הוציאה צו איסור פרסום על הראיון הרדיופוני. "אם הוא מצלצל אלי ואומר 'בחרתי דרכך להשמיע שאני במצב קשה' אז לא לפרסם את הראיון הזה בגלל שמישהו החליט שזה לא אתי? מי מחליט מה זה אתי? אמר לי יותר מעיתונאי אחד שאם הייתה לו הזדמנות הוא היה רוצה אותו אצלו. מה הוא אמר, שכואב לו וקשה לו? אם הייתי יכולה הייתי שמה את זה עוד פעם ועוד פעם".

הפעם החברים שפותחים את עצמם בפני אסייג, הם בני משפחת פנאן - שרון, לירון ורגב. רק לפני יומיים היא סיימה את עבודת העריכה אחרי מספר חודשים של עבודה. אך העומס, לדבריה, היה דווקא רגשי. "בגלל שהייתי קרובה יותר למוני הם היו פתוחים אלי", היא מספרת, "מאוד קשה היה לי לראות את השעון שלו, הג'ינס שלו, הכל מפחיד. היה לי מאוד קשה לסקר. כולם רצו לטפל בזה והם החליטו שהם מתראיינים אצלי. לא בגלל שזה שלפי זה נמדדת החברות בינינו, כי אין לי כבר חבר".

אולי הרגש המעורב מבחינתך פגע ביכולת לשאול את השאלות העיתונאיות הנכונות?

"יכול להיות. אבל הצופה הפשוט, לא האינטליגנט והמנתח, יקבל את כל התשובות. הכל 'פיור'. מה שטוב בחברים שלי, זה שכל אחד יודע את גבולותיו".

ובכל זאת מופנים כלפיך המון חיצים. למה את כל כך שנויה במחלוקת?

"תמיד יגידו דברים, לא משנה מי יעשה מה. יש שמקבלים חצים, יש קוצים ויש שושנים. אחד האנשים הכי עשירים בארץ, לא משנה מי, סיפר לי שהוא עשה אירוע מאוד יוקרתי בחצי מיליון דולר. כשהוא הלך לשירותים הוא שמע שניים מהאורחים שלו מתלוננים שהכבד אווז הגיע קר. אירוע בחצי מיליון דולר ומלינים שהכבד אווז היה קר! אז יש סוף לתלונות, תגיד לי? אני כל כך עסוקה שאין לי זמן להיכנס לשאלה מדוע אני שנויה במחלוקת. לא מעניין אותי".

זה לא בדיוק ככה. את בהחלט מתייחסת למה שאומרים עליך, את ידועה כמי שמקפידה לתבוע דיבה.

"מי שאומר דברי דיבה, יחטוף, מי שאומר דברים מקצועיים נטו - אני אקרא אותו. אקרא ב-א', כן? אני לא מתייחסת בביטול לשום דבר".

איך שכנעת את משפחת פנאן להתראיין דווקא אצלך?

"זה לא היה קל. ממש מהרגע שהוא התאבד יצרתי קשר עם המשפחה. שמרתי על קשר איתם בשבעה ואחריה, ושכנעתי אותם. כששאלתי למה לי כן ולא ל'עובדה' או לכלי תקשורת אחר, הם ענו שאם מוני היה קם מהקבר, הוא היה אומר אופירה".

הם הציבו תנאים?

"לא. אני בטוחה שמוני היה מציב 30 תנאים, הם לא. זו משפחה מאוד חבוטה, הם היו קשורים במוני פנאן בכל מובן. הייתי בטוחה שזהו, עד לפה. אבל הם פתחו את הבית. יש לנו שיחזור בלעדי של זירת המוות. איך הוא תלה את עצמו. הם הסכימו לדעתי לענות, כי אני חושבת שהם רצו להשמיע את זה לעם ישראל. כבר שלושה חודשים עושים בהם מה שרוצים. הם לא דרשו כלום ולא ביקשו. הם קורבנות שלו, בדיוק כמו הנושים".

שילמת להם כסף על הראיון?

"ממש לא. הם לא ביקשו ולא העלו את זה. אני לא מאמינה שהמשפחה של מוני תרד לשפל כזה ולבקש כסף בשביל להתראיין. כיסחו אותם בעוד מוני תלוי".

הם ראו את הסרט?

"עוד לא. כולם יראו את הסרט, לדעתי, חוץ מרגב. הוא ריגש אותי מאוד, הוא גרם לי לבכות. הוא ילד מדהים, הוא לקח את זה קשה מכולם, אני מקווה שהוא יחזור בו ויחליט בסוף לראות את זה".

הפריע לך הסרטים שעשו בערוץ 10 והקדימו אותך?

"ממש לא. זה נושא חדשותי שמתפתח כל הזמן וכל הזמן יוצאים משם סקופים ולכל אחד יש זכות להתעסק בזה. הטלנובלה הזו, 'הבנק של מוני', זה ים ללא תחתית. כל הסרט הוא תיעוד מלא ובלעדי של המשפחה. יש 3 גילויים שאני יכולה לומר שהיה קשה לשמור עליהם והצלחנו".

תקשורת הספורט כשלה

יש הרבה ביקורת כלפי עיתונות הספורט שידעה מה מתחולל ושתקה במשך שנים.

"בשלב מסוים שאלתי שני עיתונאים בכירים מ'ידיעות אחרונות' ומ'מעריב' שסיקרו במשך שנים את מכבי, 'איפה אנחנו התקשורת טעינו?'. אנחנו שידענו על סוג הדאודורנט של השחקן ההוא וההוא במכבי, איך לא ידענו? תראה, כולנו ידענו שהוא עסק בכספים, שהצ'קים שלו מסתובבים, פעם שאלתי אותו מאיפה המזומנים הוא אמר לי, 'בובל'ה, תתעסקי במה שאת מבינה'. רוב העיתונאים פחדו ממוני פנאן. הוא היה האיש הכי חזק מול התקשורת, הוא היה ממדר אותם, אני לא חושבת שמישהו ידע שיש כזה דבר. שהוא יסחור בכספים עם שחקנים ועם שופטים? ללא ספק אני מוציאה לעצמי כרטיס אדום. בוודאי שכשלנו. גם אשתו אמרה לי, 'חייתי איתו אבל ידעתי 25% ממה שקורה'".

מה הפרשה הזו אומרת על הכדורסל הישראלי, אם זה מה שהתחולל בקבוצה הכי בכירה שלו?

"עד לפני 3 חודשים וחצי הכדורסל היה הספורט המעונב והיפה. הכדורסל קיבל מכה קשה מאוד וזה לא משנה אם יביאו הוכחות או לא בנוגע לשופטים, עצם זה שהם נחקרו זה כתם לכל החיים. אם היו דברים מעולם, ושופטים הפקידו אצלו כסף - צריך לסגור את איגוד הכדורסל. זה הסוף".

"גאידמק היה אחלה בוס"

במאי 2009, עברה אסייג לשדר ב"רדיו ללא הפסקה" מדי ערב לצדו של אייל ברקוביץ'. התוכנית נולדה דווקא ברדיו 99 בימים בהם הפעיל את התחנה ארקדי גאידמק. אסייג הפכה במהרה ליד ימינו בתחנה והיא הקפידה להרעיף על מי שגם היה בעלי בית"ר ירושלים אהבה פומבית. לאחר שהשקיע סכומי עתק ברדיו, התקפל גאידמק והותיר את התחנה עם חובות לכונס נכסים. רדיו ללא הפסקה, המעסיק הנוכחי של אסייג, רכש את התחנה ושיקם אותה.

את בקשר עם גאידמק?

"בקשר צפוף מאוד איתו. כואב לו על כל מה שעשו לו. בריאותית מצבו לא טוב. הוא מאושפז תכופות. כסף לא חסר לו. אולי הוא לא אוליגרך כמו שהוא היה, אבל עדיין יש לו הרבה כסף".

את מצטערת שהפכת מזוהה איתו?

"אני לא מצטערת על שום דבר. גם לא כלכלית, הוא שילם יפה ומספיק ותודה רבה לו. הרשות השנייה עשתה טעות מאוד חמורה איתו, הרדיו רק עכשיו התחיל להתאושש. הוא היה אחלה בוס".

בעלה של אסייג, גיל מנקין, הוא אחד מבעלי אתר ONE, מקום עבודתה העיקרי של אסייג. באחרונה הקים האתר אולפני טלוויזיה משוכללים והוא מרחיב את פעילותו.

יש סיכוי שנראה אותך עומדת בראש גוף תקשורת כלשהו?

"אני חיה טוב, לא חסר לי דבר, אני מאוד מאושרת מאז שנהייתי אמא. בעלי גיל מנקין עומד בראש גוף תקשורת ואם הוא נחליט שנתרחב אני אלך אחריו בעיניים עצומות".

תודה רבה.

"תבוא מפרגן פעם, לא יקרה לך שום דבר".