המימושים של הקרנות: "ההון סיכון זקוק להנפקות באופן נואש"

וורן פקארד, שותף מנהל ב-DFJ, מדבר בראיון ל"גלובס" על מצוקת המימושים של הקרנות ■ מבקר היוזמה של ממשל אובמה להגברת הפיקוח על הסיכון של המוסדיים: "לא יעזור לציבור אם לקרנות הפנסיה לא תהיה גישה לקרנות ההון סיכון המוצלחות"

בשבועיים האחרונים גועשת מערכת הבנקאות האמריקנית על רקע הצהרותיו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, שבכוונתו להגדיל את הפיקוח על הבנקים.

במסגרת זו, אחד הנושאים המרכזיים שעל הפרק, הוא הטיפול בנושא הסיכון שלוקחים על עצמם הבנקים, שכולל הקמת קרנות גידור והשקעות ישירות של כספי הבנק, בין השאר בקרנות הון סיכון. אחת האפשרויות שעומדות על הפרק, היא שהבנקים ייאלצו להיפרד מאחזקות בקרנות הון סיכון, באמצעות מכירת הפורטפוליו או אף בחיסול הקרנות.

"יש לנו זכות לפרטיות"

היוזמות החדשות של ממשל אובמה אינן הצרה הרגולטורית הראשונה שנחתה על ההון סיכון. בשנה האחרונה נאלצו ראשי איגוד ההון סיכון בארה"ב, ה-NVCA, להתמודד עם דרישות להגדלת הפיקוח והשקיפות על ההשקעות שמתקבלות ומתבצעות על-ידי הקרנות, בעיקר על רקע הזעזועים שעברו במשך השנה על המשקעים המוסדיים, שמזרימים את מירב הכספים לקרנות. אחת המשמעויות הפרקטיות היא הדרישה לפרסם הערכות יותר מפורטות על שווי ההשקעות שמבצעות הקרנות.

"הבעיה היא שאין הבנה עד כמה יכולה להיות לזה השפעה שלילית על התעשיה שלנו", טוען וורן פקארד, שותף-מנהל בקרן ההון סיכון DFJ. "אני לא מופתע מהלחץ לספק חשיפה יותר רחבה של המספרים, אבל זה בעייתי עבורנו כי אנחנו חברה פרטית ויש לנו זכות לפרטיות.

"אם נצטרך לחשוף את המספרים, לא נתעסק עם המוסדות הללו (המשקיעים המוסדיים - ש.ש). יש לנו הרבה משקיעים מוגבלים (Limited Partners) בקרן, כך שיש לנו בחירה, אבל זה לא יעזור לציבור אם לקרנות הפנסיה לא תהיה גישה לקרנות ההון סיכון המוצלחות".

DFJ היא אחת הקרנות הוותיקות בעמק הסיליקון. את הקרן הקים טים דרייפר ב-1985 והיא מנהלת כ-6 מיליארד דולר באמצעות רשת שותפויות גלובלית, כולל בישראל, בה היא שותפה בקרן של תמיר פישמן.

פקארד הוא אחד המנהלים הבכירים בקרן, וככזה יש לו קצת פרופורציות לגבי המשמעות של חשיפת המספרים האמיתיים בקרנות. "יש לנו בעיה בביצוע הערכת שווי של חברה בתחילת הדרך. את השווי של החברות הבוגרות בוודאי שאפשר להעריך, אבל איך נעריך חברה שרק מתחילה? אני לא יודע, אני יכול רק לנחש או לבצע הנחות" הוא אומר, "אנחנו לא טובים כל-כך בהבנה של החברות שיהיו טובות בפורטפוליו שלנו. מעולם לא היינו טובים בזה. אנחנו טובים בהערכת אנשים או הזדמנויות".

את המשמעות של חשיפת המספרים של הקרנות חשה DFJ על בשרה. לדוגמה, הקרן השביעית שלה, מבציר 2000, עדיין בצד השלילי ומציגה בדו"חות התקופתיים של קרן הפנסיה קאלפרס תשואה של 3%-.

זה לא נורא, אבל גם לא משהו שיעודד משקיעים מוסדיים להיכנס לקרנות עתידיות. DFJ לא לבד. הביצועים של רוב קרנות ההון סיכון בעולם, שיצאו לדרך בשנת 2000, עדיין מתנדנדים בין התשואה החיובית לשלילית, גם כמעט אחרי עשור.

את התיאור המסתכל של פקארד בנושא, סביר שתוכלו לשמוע מרוב אנשי ההון סיכון: "אתה מצפה מעקומת ה-J (ה-J-Curve, שמתארת באופן ויזואלי את התשואה בקרנות בפרייבט אקוויטי: בהתחלה נמוכה ואחר-כך עולה בשיעור אקספוננציאלי - ש.ש) לעבור לצד החיובי אחרי 6 שנים של הקרן בערך, וזה לא קורה. עקומת ה-J לא מתרוממת. החברות אמנם גדלות ואנחנו יושבים על הרבה חברות מוצלחות, אבל לא מצליחים להנזיל אותן. וזה לא רק ב-DFJ, אלא בכל קהילת ההון סיכון, שזקוקה להנפקות באופן נואש".

"הבנקאים רעבים להנפקת חברות"

עם זאת, 2010, ולפי הסקרים שהתפרסמו לאחרונה גם הרבעון האחרון של 2009, העבירה לפחות את פקארד לצד האופטימי. "אחרי תקופה ארוכה בה שוק ההנפקות התדרדר, נראה שהבנקאים רודפים יותר באגרסיביות אחרי החברות", הוא אומר.

לדבריו, "מספר חברות שלנו עובדות עם בנקאים וצנרת ההנפקות גדלה. כרגע חלון ההזדמנויות פתוח, הבנקאים רעבים ויש לנו חברות עם הכנסות של 75-100 מיליון דולר. אם השוק יישאר פתוח במשך 12-18 חודשים, תהיה לנו שורה יפה של הנפקות".