לא קל לנו, הישראלים היהודים, להחליט איך להתיחס לנאומי השואה של חברי הכנסת הערביים. האם תוכם כברם, או שמא מדובר במהלך טקטי חכם ויעיל? כי אין ספק שמוחמד בראכה שנסע לאושוויץ, ואחמד טיבי שנאם על השואה בכנסת, מקבלים הרבה נקודות זכות על התהגותם זו.
אין גם ספק שהם נשמעים מאד כנים כאשר הם מציינים את השואה כייחודית במפלצתיותה בתולדות העמים. כשלעצמי אני נוטה להאמין לכנותם בנושא הזה. אבל אני משוכנע שגם אם הם מדברים מלבם, הם מודעים היטב לכך שאין להם מה להפסיד, כלומר שההזדהות עם השואה מחזקת תדמיתית את טענתם שאין להם דבר נגד היהודים, אלא רק נגד הציונות וישראל.
וכאן, בצומת הזאת של יהדות וישראליות, עומדת השאלה העיקרית לגבי השואה.
והשאלה היא זו: או.קיי., אנחנו מניחים שאתם באמת מבינים ומכירים בנוראות שבשואה. אבל - האם אתם גם מבינים, האם אתם מסוגלים לקבל, גם את משמעות השואה? זו שאלה שהיא בלב ההתייחסות לשואה, כמו גם בלב ההתיחסות לסכסוך בין ישראל לערבים. כי מן השואה הייחודית קמה מדינת ישראל. היא קמה כדי לאפשר לכל יהודי נרדף ומאוים באשר יוכל למצוא בה הגנה ובית. היא קמה כדי להבטיח ששוב יהודים לא יירצחו בגלל היותם יהודים.
אסור לסמוך
יש רק דרך אחת להבטיח זאת והיא שמדינת ישראל תהיה יהודית. אתם בודאי תאמרו שיהודים יהיו בטוחים גם במדינה דו-לאומית. אולי, אבל אנחנו לא יכולים לסמוך על זה. אחרי מה שעברנו אסור לנו לסמוך על זה. אנחנו חייבים לסמוך רק על עצמנו. אין ערך מעשי להכרה במוראות השואה, אם לא מתלווה אליה הבנה של המשמעות הזאת שלה.
אם אתם כן מבינים את המשמעות, אתם אמורים לוותר על חלום המדינה הדו לאומית. פרוש הדבר שמי שלא מוכן לקבל את ישראל כמדינה יהודית, יוכל לבנות את חייו במדינה הפלשתינית שתקום, בקרב בני עמו. אם אתם ממשיכים לפעול תחת היסודות היהודיים של ישראל אז יפה שאתם מכירים בשואה, אבל זה לא מקדם כהוא זה את פתרון הסככוך בינינו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
