טקלוג: "אני באמת קיים - אני מנהל ויועץ, עם עבודה אמיתית"

יתר קוראי הטור באינטרנט ממשיכים בנחישות להגיב אליו ברמות האמוציונאליות המתבקשות, ולעתים לתאר אותי במילים שלא ידעתי שקיימות בעברית.

אבל אני, ממשיך במשימתי החשובה: סיקור המאורעות הפחות חשובים והכי משעממים בתעשיית ההיי-טק הישראלית ולא לפסוח אפילו על נושא אחד. יהיה זה השניצל, הטיסות, או פיסות אינפורמציה מיותרות אחרות.

אודה על האמת, לפעמים אני נגרר לדיון בנושא רציני וענייני, כזה שמן הראוי לעסוק בו באמת. אבל אירועים אלו נדירים ואקראיים, ומראש אני גם מתנצל עליהם בפניכם.

לא נוכל, מנהל בהיי-טק

מעטה החשאיות הכבד ממשיך להישמר באדיקות וטוב שכך, שכן בשלב זה ישנם הרבה אנשי היי-טק, חברות סטארט-אפ וקרנות הון סיכון, שהיו שמחים להסיר את המסכה מעל פניי.

במשך הזמן הבנתי שאפילו הפרטים שקשורים בי אינם מובנים מעליהם, ויש הסוברים שאני סוג של נוכל מתוחכם, שהצליח להערים אפילו על מערכת עיתון "גלובס".

ובכן, לטובת המודאגים שביניכם רק אומר: ראשית - אני באמת קיים. שנית - אני אכן איש היי-טק, יזם, מנהל ויועץ בתחום, ויש לי אפילו עבודה אמיתית (או ליתר דיוק, מספר עבודות).

את הכסף הגדול שלי לא אעשה כנראה מכתיבה ב"גלובס" (בהתנדבות), ואני בונה יותר על אחד המיזמים שבהם אני מעורב, או לחילופין על סכום כסף ענק שתוריש לי יום אחד דודתי חסיה מגדרה. אני מכיר מקרוב אקזיטים מוצלחים, אבל גם מיזמים שבהם הייתי מעורב, שלא הגיעו (או לא יגיעו) לשום מקום.

במסגרת הזוטות שהופיעו בטור זה בשנתיים האחרונות, כתבתי פה על הטוב, הרע וגם המכוער, שהרי התעשייה שלנו בגרה כבר מזמן ויכולה להרשות לעצמה להכיל את כל אלו.

דיברנו על הצלחות וכישלונות, על חלומות ושברם, על המקומות שבהם סטארט-אפים נוצרים (לרוב בתי קפה), והמקומות שבהם הם מסיימים את חייהם (ידיעה קטנה במדור ההיי-טק ב"גלובס").

סקרנו ביחד את הכסף שבא וזה שהולך, את הכסף הגדול (ע"ע מודו ובטר פלייס) ואת הכסף הקטן (ע"ע "חברת זומזומבי מאור עקיבא הצליחה לגייס 5,120 שקל מהמדען הראשי, על-מנת לקדם את פיתוח מוצריה").

לא חסכתי ביקורת מהקרנות, שלעתים מסתגרות במגדל השן המפואר שלהן; וגם מהיזמים, במיוחד אלו שממאנים ללמוד מניסיונות העבר. ניסיתי להגדיר את אותו מונח חמקמק "איש היי-טק", ניסיון שאגב הוכתר ככישלון חרוץ. אז מה נאחל לכם ולי ליום ההולדת?

שנמשיך ליצור ולהוביל (כי אנחנו באמת הכי טובים), שנמשיך לטוס (ונימנע בכל כוחנו מטיסות של אליטליה), שנמשיך להמציא המצאות הזויות ולחלום חלומות, שנמשיך לאכול סושי ושניצל (ולקטר עליהם) ושנמשיך להיפגש בבתי קפה (לפתוח לפטופים ובעיניים בורקות לתכנן איך נכבוש את העולם).

ולעצמי אני מאחל - שאצליח להמשיך להעמיד פני תם כשהבחורה שעובדת איתי תראה לי מאמרים שכתבתי ובמילים מדויקות תסביר לי למה זה שכתב את הטור לא מבין שום דבר.

ואם ירצה השם, וגם העורכים שלי ב"גלובס", נתראה כאן גם בעוד שנתיים.

שלכם, טקלוג.

הכותב הוא יזם ומנהל בתעשיית ההיי-טק