חשיפת "גלובס": מיהו חיים צוף - הבעלים על הנייר של ישראמקו?

ב-13 במאי 2007 התדפק החוקר הפרטי יעקב רוגל על דלתם של שרה ויוסף צוף, זוג קשישים המתגוררים בבניין ישן ומוזנח באחד האזורים היותר עלובים למראה בפתח תקווה. בידיו הייתה חבילה, ובתוכה כתב התביעה שהגישו נגד בנם, חיים, מפרקי "קווי אשראי" - קבוצת החברות הבורסאיות שהתמוטטה כעשור קודם לכן תוך שהיא מותירה אחריה חובות בסך מאות מיליוני שקלים. כשפתחו ההורים את הדלת, הם לא ממש קיבלו את החוקר הפרטי בברכה, וזאת בלשון המעטה. "הצלחתי לפגוש ולדבר עם הוריו של חיים", תיאר רוגל את הסיטואציה בתצהיר. "עם זאת, הם סירבו בכל תוקף לקבל לידיהם את החומר. לאור סירובם, הנחתי את החומר בכניסה לדירה, על-יד מפתן הדלת. יוסף צוף לקח את החבילה וזרק אותה דרך המדרגות למטה, לקומה הראשונה. יוסף צוף לא הסתפק בהתנהגותו זו, אלא גם נתן לי שני אגרופים בצד שמאל של הגוף, עד שכמעט שנפלתי מהמדרגות". לאחר שהותקף לטענתו על-ידי צוף האב, שחצה זה כבר את גיל 80, המתין רוגל במקום דקות מספר. השכן מלמעלה הבחין בו, וסיפר לו כי מכונית השברולט הלבנה שבחניה שייכת לחיים. רוגל רשם את מספרה, וכשהתקרב אליה, לטענתו, גילה מולו את האב ואת בנו יחדיו. "הם הביאו את החבילה מחדר המדרגות והכניסו אותה לתוך המכונית הלבנה", הצהיר. "כשהבחינו בי החלו האב והבן להתנהג בצורה מכוערת. האב פרץ בצעקות ובאיומים נגדי. גם הבן התנהג בגסות ואיים עליי, יחד עם אביו, שלא אתקרב לבית פעם נוספת".

האירוע הנ"ל, שמוכחש על-ידי חיים צוף, הטוען ש"מדובר באירוע פרי מוחו הקודח של רוגל", יכול היה להיות עוד סיפור, לא חריג במיוחד, על נתבע המבקש לחמוק מן הדין באמצעות תרגילים שונים. אלא שצוף אינו עוד נתבע מן השורה: שמו אולי אינו אומר הרבה לציבור הרחב, אולם צוף הוא שותפם של יצחק תשובה, דודי ויסמן ואברהם לבנת בקידוח הגז תמר, והוא בעל השליטה בשורת חברות נפט וגז ששוויין הכולל נאמד במיליארדי דולרים. הסיבה לכך שהחוקר הפרטי הגיע דווקא לבית הוריו אינה בשל רצון מיוחד להטריד את מנוחתם, אלא מאחר שזו כתובתו הרשומה בישראל.

התביעה שהוגשה נגדו בתיק קווי אשראי מגוללת טענות לאחת הפרשיות השערורייתיות, אם לא החמורה בתולדות שוק ההון המקומי: צוף ושותפו קובי מימון, נטען בה, חברו ליובל רן, אז יו"ר קבוצת החברות הבורסאיות קווי אשראי, במזימה "לרוקן אותה מנכסיה ולהעביר את הנכסים לידיהם ולידי קבוצת מקורבים בערך הנופל בהרבה מערכם בשוק".

הפרשה הנושנה משנות ה-90 שבה לאחרונה לכותרות בעקבות ראיון שהעניק רן ל"כלכליסט", אשר סימן פתיחת חזית מפתיעה נגד צוף ומימון. רן טען שהוא "פוחד שאם אני מגיע מחר לארץ, יורים בי", לא נקב בשמות, אולם "מקורבים" לצוף ולמימון צוטטו כשהם תוקפים את רן וטוענים שהוגשה נגדו תלונה ל-FBI.

את ההרמוניה בין השותפים, לפי הערכות, חיסלו ריחות הגז והכסף שעלו באפו של רן לאחר התגלית בקידוח תמר, בשילוב עם פסק דין מספטמבר האחרון, שבעקבותיו נדרש צוף להשיב את אחזקותיו בחברות הנפט לקבוצת קווי אשראי (פסק הדין ניתן בהיעדר הגנה שכן צוף טען כי התביעה לא הומצאה לו כנדרש). רן, כך הספקולציות שעסקו בפרשה, ביקש לסכם עם המפרקים ועם הרשויות כי "יפתח את הפה" בתמורה לחסינות. אם חברות הנפט אכן יחזרו לקווי אשראי - יוכל רן, כבעל מניות עיקרי בקבוצה, לזכות בחלק מבוננזת הגז, בעוד שצוף ומימון ייאלצו לוותר על המיליונים.

אלא שבשבוע שעבר התברר שרן ייאלץ להיאזר ביתר סבלנות, לאחר שפסק הדין שניתן במעמד צד אחד נגד צוף בוטל: בית המשפט ביקר את האופן שבו פעלו המפרקים כדי לאתרו, ולא התרשם מהסבריהם על כך שצוף רב הכוח והכסף התחמק במזיד מקבלת התביעה, הציג עצמו כ"נווד חסר כתובת", ופעל כמי ש"מקפיד להסתתר מעיני הציבור ומתנהג כאילו הוא נמלט ממישהו". בחודשים הקרובים, בכל מקרה, נראה שצוף ייאלץ להיחשף הרבה יותר מכפי שהיה רגיל בשלושים שנות עסקים עם חברו מימון, כשיגיש כתב הגנה שבו יתמודד עם הטענות החריפות נגדו.

ההתפתחויות המשפטיות הללו עשויות לשפוך אור על החידה המסקרנת מכולן: מהו חלקו של צוף באימפריית הנפט והגז, וכיצד מתחלקת השליטה והניהול שלה בינו לבין מימון. בשל הקפדתו של צוף להימנע מחשיפה ומראיונות, נותרה הסוגיה מעורפלת. בעיתונות נכתב לא פעם במהלך השנים כי מימון הנו בעל השליטה האמיתי, על אף שצוף רשום ככזה. מימון לא מחה, אולם בשבוע שעבר הגיש קובלנה פלילית נגד כתב "כלכליסט" שרמז כי צוף אינו אלא איש קש, ובה טען כי הוא "אינו מתחבא אחרי 'אנשי סוד' כלשהם". מימון לא נקב בקובלנה בשמו של צוף ולא תרם פרטים כלשהם להבהרת התמונה. אז מי אתה, חיים צוף?

"החבר של קובי מימון"

צוף, 52, גדל בשכונת רמת ורבר, אחת השכונות הוותיקות והחלשות בפתח תקווה, שהחלה כמעברת עולים מעיראק. הוא התגורר ברחוב הפורצים, ומימון ברחוב יצחק שדה המצטלב איתו. "ההארד קור של העוני בעיר", מתאר תושב לשעבר בשכונה את האזור.

מלבד החיבה המשותפת לכדורגל, שהפכה אותם לחברים (עד היום) של השכן אברם גרנט, היה מקום הבילוי המועדף על השניים דוכן הפלאפל שניצב במפגש הרחובות, מול ביתו של מאמן נבחרת ישראל וצ'לסי לעתיד. הדוכן פעיל עד היום, וכשהמוכר שבו נשאל על צוף, הוא קוטע את המשפט באמצע ומכריז: "החבר של קובי מימון!".

מימון, מספר המוכר, ממשיך עד היום להגיע פעם בשבוע לאכול פלאפל; צוף כבר לא. גם השכנה מלמעלה בבית הוריו של צוף טוענת שלא ראתה אותו שנים, וכשהיא נשאלת עליו ישירות היא מגיבה במבט מבוהל, וטוענת שהמשפחה "עברה דירה". החוקרים הפרטיים, כאמור, איתרו את הוריו של צוף בדירה הישנה, וגם בתצהיר שהגיש צוף האב לאחרונה הוא מספר ש"זה כמה שנים שאשתי שרה ואני מוטרדים על-ידי גורמים כאלה ואחרים שמבקשים למסור אצלנו מסמכים עבור בננו".

למרות עושרו האגדי (לפחות על הנייר), החוקרים שעקבו אחרי צוף בהגיעו לארץ מהולנד - שם הוא מתגורר, לטענתו, כבר למעלה מ-15 שנה - גילו כי הוא אינו נוהג ללון במלונות פאר אלא בדירת הוריו הקטנטנה ("כל הדירות פה של ארבעים מטרים רבועים", אומרים השכנים), או באחוזתו של מימון בכפר שמריהו. אולי בשל תפיסה דומה לזו של מימון, שמקורביו סיפרו בעבר כי הוא אינו מבין את הצורך במלונות כשאפשר לישון אצל חברים. אגב, היחסים ביניהם מתוארים על-ידי מקורביהם כאהבת נפש. אפילו לצבא הם התגייסו לאותה היחידה - שייטת 13 - כאשר צוף השלים שם את השירות ומימון עזב באמצע.

"כשהוא היה בשייטת, הוא היה פייטר רציני, אחד המצטיינים", אומרת הסופרת אורלי קראוס-ויינר. "הוא היה מדריך שלי בנוער העובד בפתח תקווה. מגיל 12 ועד היום הוא אחד החברים הכי טובים שלי, כמו משפחה. הוא היה בחור יפה, חתיך ורזה. בשנות ה-70 הכי חשוב היה להיות רזים, וגם אני רציתי. התחלתי ללחוץ עליו שגם אני רוצה לרזות. הוא אמר לי, אם את רוצה להיות רזה, תשחי בים בחמש בבוקר, את מוכנה לעשות את זה? מאז, בכל שבת שהוא היה יוצא הביתה הוא היה לוקח אותי בחמש בבוקר לשחות בים. הוא לא הניח לי עד שהגעתי למשקל שרציתי, וזה היה על חשבון הזמן הפנוי המועט שהיה לו. זה מראה איזה חבר הוא ואיזה טיפוס הוא - מאוד נחוש, משקיען וחרוץ".

- ומאז?

"אנחנו נפגשים כמה פעמים בשנה, כשהוא מגיע לארץ מהולנד. אין לו גינוני מנהיגות. לא צריך לעבור עשר מזכירות כדי לדבר איתו. הוא מצלצל אליי מהטלפון הנייד שלו ואנחנו קובעים להיפגש. אנחנו יכולים לשבת יום שלם ולהעלות זיכרונות. הוא צנוע, והוא לוקח את עצמו בפרופורציות. הכסף לא מעניין אותו, הוא רוצה לעשות דברים יצרניים. הוא בא ממשפחה נהדרת, אבל לא היה שם כסף. והוא עשה את זה בלי לוותר על ערכים ובלי לעגל פינות".

גם דודו שיק, לשעבר סגן מפקד השייטת, מעיד כי "לחיים היו כל התכונות הטובות שצריך שיהיו ללוחם - הוא היה אסרטיבי, חכם, עירני, אמיץ ופיקח. אני הייתי מפקד צוות בדרגת סגן, הוא היה לוחם וחייל שלי בצוות. אני זוכר מבצע בלבנון, פשיטה שהשתתפנו בה יחד. הוא תפקד בצורה יוצאת מן הכלל ובאסרטיביות רבה. אז שמתי עליו עין בפעם הראשונה".

- ומאז אתם בקשר?

"שמרתי איתו על קשר לאורך השנים, יותר מפקודים רבים אחרים, וזה לא בגלל שהוא הצליח בעסקים. הוא נשאר בחור מצוין, פיקח, נחמד מאוד וחביב מאוד. אני זוכר את כל התכונות המצוינות שלו כלוחם, ובגלל זה אני בקשר איתו. באמצע שנות ה-80 התגוררנו קרוב זה לזה, הוא בכפר שמריהו ואני בסמיכות. אשתו הולנדית, וכך גם אשתי. הנשים מאוד התחברו ביניהן, וכמובן הקשר הטוב בינינו - כל זה הביא לקשר קרוב באותן שנים. היום אני בקשר קצת יותר רחוק איתו, אבל אנחנו משוחחים בטלפון, וגם ביקרתי אצלו בהולנד".

- איך הוא וקובי עובדים יחד?

"הם זוג מאוד רציני. כבר בצבא ראיתי שהם מאוד מחוברים. יש ביניהם אמון מלא, הם לא צריכים ניירות. יש ביניהם יחסים מיוחדים מאוד, שכנראה עזרו להם בעסקים. חבר'ה מפתח תקווה יודעים לעבוד".

- יש לא מעט ביקורת על ההתנהלות העסקית שלהם.

"זה מצחיק אותי. לחיים ולקובי בטח יש הרבה אויבים. הם נהיו גדולים, ובמקום לפרגן להם, כולם פה רבים עם כולם כל הזמן. אנשים משוגעים פה במדינה. אני מעריץ לוחמים שהגיעו לעמדות כאלה. בעבודה של עשר אצבעות הוא נהיה טייקון כזה, זה לא נופל מהשמיים. אלה חבר'ה שעובדים מאוד קשה. זה לא מפעל הפיס".

"חיים היה האיש הלוגיסטי"

כמה מאות מטרים מהפלאפל המיתולוגי בפתח תקווה שוכן רחוב בורוכוב. שם, בבניין מספר 6, החל המסע העסקי של צוף ושל מימון לתפוס תאוצה, בדירת ארבעה חדרים שממנה תופעלו צעירי העיר ("כמעט כל הילדים של פתח תקווה עבדו שם", נזכר חבר), שנשלחו למכור תמונות מדלת לדלת. "בדירה בבורוכוב היו מקבלים את הציורים, ומכניסים אותם לתיקיות קרטון, 24 תמונות בתיקייה", משחזר לוי שטרית, חבר ילדות של צוף, המוכר היום כקבלן קולות בולט ב"קדימה".

- הייתה ביניהם חלוקת עבודה מוגדרת?

"חיים היה האיש הלוגיסטי, זה שמסדר, מכין את התיקיות, דואג שהתאילנדים יקומו ויציירו. קובי היה יותר אחראי להתחשבנות על הכספים, לשיווק, להפעלת הנהגים, הסוכנים. היו טנדרים שלקחו את הילדים, שהסתובבו ומכרו את התמונות בסביבה - סביון, קריית אונו. כל אחד קיבל תיקייה והיה מקבל על תמונה שמכר בין 20 ל-50 לירות. לאט-לאט הם התפתחו. מהדירה בבורוכוב יצאו טרנזיטים עם עשרה סוכנים בכל אחד, ומכרו את הציורים מראש פינה ועד אילת".

עסקי התמונות התרחבו והלכו, אולם לפי פרסומי עבר השניים לא הסתפקו בהם ועסקו גם במתן הלוואות בשוק האפור. רעייתו של אחד הלווים סיפרה לפני כעשור ל"ידיעות אחרונות" איך "הם היו מאוד חביבים, הילוו לנו כ-100 אלף דולר והבטיחו שיחלצו אותנו מהבוץ", אולם כשבעלה התקשה להשיב את ההלוואה "מימון וצוף הפכו את עורם והתחילו ללחוץ עלינו". באותן שנים נעצרו צוף ומימון בחשד לעבירות מט"ח, ולפי פרסומי עבר הם שתקו בחקירות, כתבי אישום מעולם לא הוגשו והשניים יצאו מהפרשה ללא רבב.

באמצע שנות ה-80, לפי תצהירו בבית המשפט, עזב צוף את בית הוריו. זמן קצר לאחר מכן נולדה בתו הבכורה. בשנות ה-90, כאשר לו ולאשתו כבר שלושה ילדים קטנים, עבר צוף להולנד, שם תקע יתד: לבני הזוג נולדו שלושה ילדים נוספים, ובמדינה נרשם תאגיד Verno המרכז את עסקי התמונות של השניים.

לפי הכתובת שמסר לבית המשפט (לאחר שחויב לעשות כן) מתגורר צוף בשנים האחרונות בעיר הימסטד בצפון הולנד, מה שמסביר אולי את העובדה שאנשי עסקים המעורים בקהילה הישראלית באמסטרדם אומרים שאינם מכירים אותו. חלק מהם, עם זאת, יודעים לספר שבין השאר סייעו לצוף ולמימון בתחילת הדרך בהולנד בני משפחת ברזני, גם הם פתח תקוואים במקור, שהפכו בשנות ה-80 לגורם דומיננטי בעסקי הנדל"ן והמלונאות בעיר. אחד מהם זוכר גם שיחה שבה למד מצוף כי הוא מנהל מלון באזור מרכזי בעיר.

"הוא כל הזמן עובד במפעל בהולנד", אומר שיק, שביקר אצלו לפני כמה שנים. "18 שעות ביום רק עבודה. אין אצלו יום חופש. הוא מסתכל על הפרטים הקטנים כמו על הגדולים; מתעסק בעשרות אירו כמו בכספים גדולים. פרפקציוניסט מאוד, אסרטיבי מאוד. אלה תכונות מקבילות לתכונות של לוחמים בשייטת - הפרפקציוניזם הזה שיש לו, הירידה לפרטים. כל דבר חייב להיות במקום. כמו בים סוער, חיים יודע לעבוד גם בתקופות יציבות - וגם בתקופות לא יציבות".

- מרגישים את העושר באורח החיים שלו בהולנד?

"ממש לא. שום דבר ראוותני, הוא רק עובד. הוא מתעסק בדברים הכי קטנים כאילו הוא אחרון הפועלים שם. הוא אמר לי על עצמו: 'אני לא משתנה'".

- למה, לדעתך, הוא מתרחק ככה מהתקשורת?

"הוא אדם מאוד צנוע, וגם זו תכונה של לוחמים. הוא נכנס למשהו, מסמן מטרה ופועל להשיג אותה, וזהו".

"לדעתי זו נטייה טבעית של אנשים שנפגעו מהביקורת שפורסמה בעבר על ההתנהלות שלהם", מוסיפה קראוס-ויינר על הדממה התקשורתית שאותה נוקט צוף. "אני חושבת שהוא מרגיש שלא ייתנו לו הזדמנות אמיתית להציג את עצמו, ובגלל זה הוא מתרחק".

- את מכירה את הטענות כלפי התנהלותו בפרשת קווי אשראי?

"אני לא מאמינה לזה. אני מכירה את הבן אדם. מהמעט שאני יודעת על קווי אשראי, הוא לקח חברות מרוקנות מתוכן, שהעיתונות הגדירה אותן כ'חברות בועה', ועשה מהן משהו יצרני ומועיל".

- מה את יכולה לספר על היחסים בינו ובין מימון?

"גם קובי הוא חבר טוב שלי, אנחנו חבורה מילדות. חיים וקובי הם חברים מאוד טובים, ויש ביניהם אמון מאוד גדול. בעבר הם היו שותפים שווים, אבל מאז שאימא של קובי חלתה ואחר כך נפטרה, לפני כ-15 שנה, קובי מאוד הוריד פרופיל, ועכשיו הוא הרבה פחות מעורב מחיים. עכשיו קובי עובד אצלו".

- ב-2002 מונית לדירקטורית חיצונית מטעם הציבור בנפטא. מה הכשיר אותך לתפקיד?

"בזמנו היו לי הכישורים הנדרשים - יש לי תואר שני בכלכלה ובמדעי המדינה, ואז זה היה מספיק. היום אולי יש דרישות אחרות. אז זה עבר את אישור הדירקטוריון, מזכירת החברה עשתה לי הכנה".

- הרגשת שלמרות החברות עם בעל השליטה את יכולה לייצג את האינטרסים של הציבור?

"כן, אחרת לא הייתי מציעה את זה".

- זו הייתה יוזמה שלך?

"כן, זו הייתה הצעה שלי. זה מאוד עניין אותי. רציתי להבין איך זה מתנהל ומי נגד מי שם, אם ארצה לכתוב על זה יום אחד. באתי לחיים עם הרעיון, והצעתי את עצמי".

- ומה הוא אמר?

"הוא העביר את זה בצינורות המקובלים, וכשזה קיבל אישור הוא הפנה אותי למזכירת החברה. אני חושבת שהיה לו נחמד לפגוש אותי גם במסגרת הזאת".

"היגיון כלכלי תמוה"

על אף שהזרקור התקשורתי מופנה מטבע הדברים לעסקי חיפושי הגז והנפט, עיקר פעילותם של צוף ושל מימון, כך מקורביהם, נוגע גם היום לעסקי התמונות דווקא - בדיוק כמו בתחילת הדרך. אלא שעם כל הכבוד לעסקי התמונות ולצמיחתם המרשימה מאז ימי הדירה הצפופה בפתח תקווה, ספק אם צוף היה מתפיח את חשבון הבנק שלו במידה דמיונית כל-כך רק באמצעותם. פריצת הדרך הפיננסית שלו ושל מימון הושגה, לפי טענת מפרקי קווי אשראי (רו"ח חיים רבינוביץ' ועו"ד יצחק מירון, שיוצגו בהליכים האחרונים על-ידי עו"ד אלעד אלעזר) בתביעה, בזכות מעורבותם בקבוצת קווי אשראי והשתלטותם על אשכול חברות הגז והנפט שהיה בבעלותה; השתלטות שלטענת מפרקי החברה בוצעה באמצעות הונאה מתוחכמת על חשבון ציבור המשקיעים.

לטענת המפרקים, בשלב הראשון של מהלך ההשתלטות היה זה מימון שניצב בחזית: כשבקיץ 1995 סיכמה קווי אשראי על רכישת אחזקות בפספורט (היום אקויטל, ראו טבלה למטה), הוא תקף את העסקה כבעל מניות והגיש תביעות לבית המשפט במטרה לסכלה. באחד הדיונים המשפטיים הבחינו עיתונאים כי מימון ורן מסתודדים ביניהם, ודקות אחר כך הודיעו השניים בחיוכים רחבים כי הגיעו להסכמה שאפשרה את השתלטות קווי אשראי על חברות הנפט. מכאן ואילך, טוענים המפרקים, נולדה בין רן לבין צוף ומימון "ידידות מופלאה", כשהסיכום השקט ביניהם - שלא נמסר, כמובן, לעיתונאים ולציבור - הוא שנכסי קווי אשראי יועברו לחברות הנפט ולכיסם הפרטי.

בנובמבר 1995, לפי התביעה, יישמה החבורה "הבנה סודית" שנסגרה עוד לפני ההצגה בבית המשפט: מחצית ממניות השליטה בפספורט הועברו לצוף ולמימון. כדי לטשטש זאת נמכרו המניות ליונייטד קינגסווי, חברה הרשומה במקלט המס באיי הבתולה ונשלטה על-ידי גיסו של מימון. כשזה נפטר, הועברה השליטה בחברה לצוף.

בשלב השני, לטענת המפרקים, בוצעה עסקה נוספת, "בלתי חוקית ובלתי מוסרית" שבבסיסה "היגיון כלכלי תמוה", שהפכה את צוף ואת מימון לבעלי השליטה המלאים בחברות הנפט, ולמעשה חיסלה את קווי אשראי. מעורבותו הפעילה של צוף נחשפת, לכאורה, במסמך שהוגש לבית המשפט ושבו הוא מבצע תיקונים בכתב יד לטיוטת ההסכם.

ההשתלטות הנ"ל הנה מעשה המרמה המרכזי המיוחס בתביעה לצוף ולמימון, אולם התביעה מכילה גם סיפורים נוספים; רובם מיוחסים ל"מימון וצוף", אולם בחלקם מתוארת מעורבות מיוחדת של צוף דווקא. מתברר שעל אף שהוא מעולם לא דווח לבורסה כדירקטור בחברה, נכח צוף בכמה וכמה ישיבות דירקטוריון שלה. הקלדניות הקפידו, משום מה, שלא לציין את שמו ברשימת הנוכחים שבראש הפרוטוקול - אולם בגוף התמליל מובאים דבריו. לפי תצהיר אביו של צוף, באותה תקופה, קיץ 1996, הוא כבר היה תושב הולנד, אולם זה לא מנע ממנו מלהגיע לישיבות בתל אביב.

מאחדים מהפרוטוקולים הללו עולה כי צוף ורן מונו על-ידי החברה לטפל בסכסוך שפרץ בינה לבין שמואל אביגדור, גובה חובות ותיק המכונה "מיקו", אשר שימש כמנהל חברת שוק אפור מקבוצת קווי אשראי. מיקו לא השיב הלוואות במיליונים שחילק בנדיבות לעצמו - וגם עם לווים אחרים הוא לא התעקש יתר מדי - ורן ביקש להפקיע מידיו את הגבייה. כשהדירקטור עופר פיינשטיין תהה כיצד יכולה החברה להסביר את מתן ההלוואות למיקו "בלי שהחברה עשתה דבר לצורך הגבייה", השיב לו צוף: "אחרי שהחברה תגבה את הכסף יינתנו הסברים".

מאז לא מצאו המפרקים, לדבריהם, מסמך כלשהו שמעיד שהכסף נגבה אי-פעם. מיקו הציב לחברה תנאים: תמורת מסירת פרטי החייבים, דרש שייסגר מולו הסדר נוח במיוחד להשבת חובותיו הפרטיים. פיינשטיין טען שהוא "למעשה מצמיד אקדח לרקה של החברה", אולם צוף דווקא סבר שיש לנהל מולו מגעים "ברוח טובה" וש"נלך לקראת מיקו אם ישתף פעולה". אסור להשתהות, הסביר, כי החברה זקוקה דחוף לכסף. באותה תקופה העמיק המשבר הכלכלי, ורן הזהיר בישיבות ש"הכול מתמוטט".

צוף פתח במשא ומתן מול מיקו בשם החברה, והשיג הסדר שלפיו מיקו ימשיך לטפל בחלק מהתיקים ויקבל עמלה נדיבה מחובות שייגבו בהצלחה. ההסדר הזה, טוענים המפרקים, היה בלתי סביר לחלוטין, ולצוף ולחבריו "היה צריך להיות ברור כי מיקו לא יעשה כל מאמץ לגבות את הכספים מעצמו ומהחברות שבשליטתו".

מדוע נהגו צוף והדירקטורים בניגוד לאינטרס של החברה הציבורית? לטענת המפרקים, "מסתבר ברמת סבירות גבוהה" שלפחות צוף, רן ומימון "קיבלו בסתר טובות הנאה ממיקו תמורת שתיקתם וחוסר הפיקוח".

"זלזול בחברות הציבוריות"

לא הייתה זו העסקה התמוהה לכאורה היחידה. נביגטור נדל"ן, אחת החברות בקבוצת קווי אשראי, נמכרה לסוחר השלדים הבורסאיים מוטי מנשה (שעומד היום לדין באשמת הפעלת הימורים לא חוקיים יחד עם משפחת גבריאלי) במחיר נמוך להפליא, כשצוף הוא שחתם על ההסכם. מנשה, טוענים מפרקי קווי אשראי, גמל לו ולמימון בעסקה ה"מצטיינת בציניות ובזלזול מוחלט ברכוש החברות הציבוריות", ונביגטור הבורסאית מכרה לאחת מחברות הנפט את המבנה שלה באזור התעשייה קריית אריה בפתח תקווה, במחיר שהיה נמוך ביותר מ-2 מיליון דולרים מערכו האמיתי (סכום מכירה שעומד על פחות מ-60% מערך הנכס).

אל התפר הבעייתי והמזלזל לכאורה בהתנהלות שבין החברות הציבוריות לפרטיות של צוף נכנסת גם הפרשייה הבאה, שבמסגרתה מכרה ישראמקו אינק הנסחרת בנאדס"ק (שבה החזיק צוף באמצעות יונייטד קינגסווי ואקויטל) את "מג'יק 1", אוניית הפלגות הנופש שלה, לחברה בשם צ'סני אסטייטס הרשומה באיי הבתולה, במחיר נמוך יחסית. כך, האונייה שמכילה 270 חדרים על פני תשעה מפלסים, נרכשה במארס 2004 על-ידי ישראמקו אינק בקצת יותר מ-8 מיליון דולרים, הושקעו בה עוד 2.4 מיליון בשנתיים הבאות, וב-31 בדצמבר 2006 נמכרה לצ'סני תמורת 5.45 מיליון דולרים בלבד.

המחיר אינו השאלה היחידה שעולה מהעסקה הזאת. פסיקת בית משפט בדרום אפריקה מ-2002 קבעה שצוף, יו"ר ומנכ"ל ישראמקו אינק, הוא שעומד מאחורי השליטה גם בחברת צ'סני. "ברור שצוף שלט בניהול צ'סני וקיבל את כל ההחלטות הרלבנטיות בשמה", נכתב בפסק הדין. אם הדבר נכון מדובר בעסקה של בעלי עניין, דבר שלא דווח לבעלי המניות. אולם עורכי דינו של צוף טוענים בתגובה כי צ'סני לא הייתה בבעלותו או בשליטתו, אלא בבעלותו של הוד גיל, שעמו נמצא צוף "בקשר חברי במשך שנים ארוכות" (את התגובה המלאה ראו משמאל). גיל יצוין, היה גם שותפו של מימון בחברה הבורסאית פוליגון, ולטענת מפרקי קווי אשראי בתביעה, "שימש כעושה דברים של מימון וצוף, והוא גם מועסק על-ידם בחברת Verno ההולנדית". כך או אחרת, ובין אם צוף הוא בעל השליטה בצ'סני או שמדובר בגיל, את בעלי המניות של ישראמקו איש לא טרח ליידע.

גם בכך לא מסתכמים סימני השאלה. תחקיר G חושף כי הרבה לפני שישראמקו מכרה את האונייה לצ'סני בדצמבר 2006, היא השכירה אותה לאותה צ'סני, ושוב מבלי לפרט. כך, בדוחות למשקיעי ישראמקו נכתב רק כי האונייה הושכרה ל"חברה זרה". זאת ועוד: ב-2004 הושכרה האונייה לחברת השטיח המעופף תמורת 21.5 אלף דולרים ליום, ב-2005 הושכרה האונייה לצ'סני תמורת 8,000 דולרים ליום בלבד. בדיווחים לבורסה נומק המחיר הנמוך בכך שמדובר בשיטת השכרה שונה, שבמסגרתה צ'סני נושאת ב"כל הוצאות הפעלת האונייה (לרבות ההפעלה המכנית, שירותי המלונאות וכל הביטוחים)".

אלא שכאן שוב מסתעפים העניינים: לידי G הגיע הסכם שנחתם בין ישראמקו לבין צ'סני שבשמה חתם הוד גיל, אשר מעולם לא דווח לבורסה, ושלפיו תספק ישראמקו לצ'סני שירותים שונים כגון סיוע בהתקשרויות עם ספקים ועובדים, ברכישת סחורות ועוד. בהסכם נכתב כי כל התשלומים יחולו על צ'סני, אולם אם ישראמקו תישא בחלקם הם יושבו לה "מיד לאחר דרישתה הראשונה של ישראמקו". ההסדר המתואר כאן לא היה תיאורטי. במסגרת סכסוך משפטי המתנהל בימים אלה בין צ'סני לבין טכנאי שביצע עבורה עבודות, ציינו פרקליטי צ'סני כי ישראמקו נשאה בחלק מהתשלומים לטכנאי, למשל עבור חיבור לאינטרנט. האם החברה הבורסאית דרשה מצ'סני להשיב את הכסף והאם הוא הוחזר? לטענת פרקליטיו של צוף הכסף הוחזר. G ביקש את פירוט הסכומים שהוחזרו, אולם אלה לא נמסרו.

העדויות במשפט חשפו גם את הקשר בין צוף לצ'סני. כך, בתקופה שבה צ'סני שכרה את האונייה, ולפי הדיווחים לבורסה נשאה באחריות המלאה לתפעולה, היה זה צוף שעסק באופן פעיל בהיבטים שונים של התפעול שהיה אמור להיעשות על-ידי צ'סני, כולל העברת כספים לטכנאי. בתמליל שיחה עם הטכנאי מתלונן בפניו צוף: "אין לי לא טלוויזיה עובדת ולא אינטרנט עובד, לא כלום, שום דבר. שילמתי לך עד עכשיו 17 אלף דולר, אין לי שום דבר עובד ממך. תשמע תשמע תשמע, אני כבר אין לי כוח, אני כבר יצאתי מדעתי, כבר מסתלבטים עליי פה". כשהטכנאי טען לסיכומים שונים שאליהם הגיע עם מימון, אמר צוף: "אני לא רוצה לשמוע 'סיכמתי עם קובי', לא מעניין אותי".

עדות נוספת לקשר בין צוף לצ'סני עולה מאיומיו כלפי הטכנאי, כי "או שהמערכות עובדות היום, או שאני תובע אותך עד הסוף. אני אעשה לך סלט שלא ראית כדוגמתו, חוץ מהצד המשפטי". זמן קצר לאחר מכן תבעה צ'סני את הטכנאי, שהגיש מצדו תביעה נגדית בטענה שצוף ומימון לא שילמו לו, וטען בה ש"מימון הוא הרוח החיה בצ'סני" וצוף משמש "כידו הארוכה". הטכנאי התייחס גם לערפול הרב סביב צ'סני, וטען שהוא "פעל מול מר קובי, חיים וענת, כאשר ברקע התחלפו כל העת התאגידים אשר השלושה פעלו לכאורה בשמם".

"הופתעתי לגלות מערכת הסכמים סבוכה שאין בינה וביני דבר, באשר פעלתי בהתקשרויותיי במישרין מול אנשי האונייה (מימון, צוף ומנהלת נוספת, א' ר'), אשר הציגו עצמם כאנשי ישראמקו והתפארו בפניי לא אחת בעוצמתה", הצהיר הטכנאי. "ניתן לסכם את המערכת ההסכמית בכך שכמעט כל פעולה המבוצעת על-ידי צ'סני בישראל מבוצעת באמצעות גופים נוספים, הקשורים זה לזה, תוך שההסכמים מקפידים 'להטיל' האחריות לפעילות על צ'סני העלומה".

הסכם ייעוץ עם עצמו

לא רק בישראל הועלו נגד צוף ומימון טענות בנוגע לעסקות בעלי עניין. מאז 1996 קיים הסכם ייעוץ בין חברה נוספת בשליטת צוף הרשומה באיי הבתולה, בשם Goodrich Global, לבין ישראמקו, ושלפיו החברה הפרטית של צוף מעניקה "שירותי ייעוץ" לחברה הבורסאית שהוא משמש כיושב ראש שלה וכמנכ"לה. דמי הייעוץ הסתכמו תחילה ב-144 אלף דולרים לשנה, הועלו בהמשך ל-240 אלף, ובנובמבר האחרון זינקו ל-360 אלף דולרים לשנה, במה שתואר על-ידי ישראמקו כ"הסכם משופר". אם לא די בכך, כלל ההסכם החדש הטבה נוספת לצוף, שלפיה החברה שלו תקבל לידיה בכל שנה 5% מהרווחים של ישראמקו לפני מס.

שני בעלי מניות של ישראמקו הגיעו למסקנה שההסכם "משופר" בעיקר מבחינתו של צוף, בעוד שישראמקו רק נפגעת, וביוני האחרון תבעו את צוף ודירקטורים נוספים בחברה בבית המשפט בטקסס. בתביעה נטען כי צוף והדירקטורים הפרו את חובת הנאמנות שלהם ופגעו בטובתה, כשאישרו את ההטבות לצוף. שוב, כמו בפרשת קווי אשראי, גם כאן מואשם צוף בהעדפת טובתו האישית על-פני טובת החברה הבורסאית שבשליטתו. גם מימון, אגב, העניק לישראמקו מעצותיו הטובות - באמצעות חברה שרשם באי מאוריציוס באוקיינוס ההודי - תמורת מאות אלפי דולרים בשנה.

התמונה שמתקבלת לסיכום היא שממש כמו בפתח תקווה של שנות ה-60, אז הם התחלקו בדמי הכיס ורכשו אופנוע במשותף - גם היום, כשהם שווים מיליארדים, ממשיכים צוף ומימון לפעול בהרמוניה מושלמת, גם אם זה לעיתים על חשבון בעלי המניות שלהם.

תגובה - "צ'סני איננה חברה הקשורה לצוף"

תגובת חיים צוף באמצעות עו"ד זוהר לנדה ממשרד ברנע ושות':

לעניין מעמדו ותפקידו של צוף בחברת צ'סני: "החברה לא הייתה בבעלותו ו/או בשליטתו של צוף. צוף לא היה מנהל בצ'סני ולא היה לו כל תפקיד בחברה. חברת צ'סני הייתה והנה בבעלותו ובשליטתו של גיל הוד, עמו נמצא צוף בקשר חברי משך שנים רבות. בשנת 2002-2001 סייע צוף להוד, לבקשתו, במכירת ספינה שהייתה בבעלות צ'סני. סיועו האמור של צוף באותה עסקה ספציפית הביא לכך שבשנת 2002 גם העיד צוף בקשר עם אותה עסקה בבית משפט בדרום אפריקה".

לעניין אי הדיווח לבורסה כי "החברה הזרה" השוכרת את אוניית "מג'יק 1" מישראמקו אינק היא צ'סני, שקשורה לצוף ולחברו גיל הוד, ולעניין דמי השכירות הנמוכים שנגבו ממנה: "צ'סני איננה חברה הקשורה לצוף. בהתאם להסכם החכירה התחייבה צ'סני לשאת בכל הקשור והנוגע לאונייה בתקופת החכירה, לרבות, בין היתר, השטתה, תפעולה הטכני, המכני והמלונאי, תחזוקה שוטפת, ביטוחים. עבור כל זאת שילמה צ'סני 8,000 דולרים ליום. הטענה כי מדובר בתמורה נמוכה יחסית משוללת כל בסיס. זאת ועוד, גם אין כל מקום לחיבור המלאכותי בין הסכם החכירה לבין ההסכם למתן השירותים מיום ה-4.4.2005. הסכם מתן השירותים נחתם בין צ'סני לבין ישראמקו אינק (סניף ישראל), וזאת הואיל וצ'סני - חברה זרה שאין לה בסיס בישראל - נזקקה לשירותים שונים שעיקרם בישראל.

"על-פי הסכם מתן השירותים, הוענקו לצ'סני שירותים שונים, ובכלל זאת מעקב אחר הזמנות ותשלומים, טיפול בשירותי קרקע ושירותי משרד שונים, בתמורה לתשלום בסך של 30 אלף דולרים לחודש. יובהר כי סכום זה שולם לישראמקו אך ורק עבור הענקת השירותים האמורים. במסגרת מתן השירותים הוסכם כי ככל שישראמקו תישא בתשלומים הנוגעים לתפעול שוטף של האונייה שחלים של צ'סני, הרי שאלה יושבו לה על-ידי צ'סני. וכך היה. כך הוא גם באשר לטענות הטכנאי, המדובר בסכומים זניחים הנוגעים לחיבור לאינטרנט, אשר שולמו במסגרת הסכם מתן השירותים ואשר הושבו במלואם לישראמקו".

לעניין התביעה שהוגשה בטקסס נגד צוף ודירקטורים נוספים בחברה: "בין ישראמקו אינק לבין חברה שבשליטת צוף נכרת הסכם ייעוץ לפני למעלה מעשר שנים, אשר הוארך מפעם לפעם. כפי שמפורט בכתב ההגנה שהגישו צוף ויתר הדירקטורים הובהר כי הסכם הייעוץ קיבל את האישורים הנדרשים וכי אין כל יסוד לתביעה".

לעניין הטענות שעולות מצד מפרקי קווי אשראי: "בית המשפט ביטל את פסק הדין שניתן נגד צוף במעמד צד אחר ובמחטף, תוך שבית המשפט קובע, בפעם השלישית, כי בכל הנוגע להמצאת כתב התביעה אל צוף, פעלו המפרקים בניגוד להחלטות שיפוטיות.

"מובן שככל שתומצא התובענה לצוף יידרש הוא ויגיש כתב הגנה סדור. כפי שכבר הודיע צוף לבית המשפט בתל אביב - אין כל ממש בטענות נגדו. מדובר בתביעה משוללת יסוד שאין בה דבר וחצי דבר. הניסיון של המפרקים לקבל פסק דין מבלי לתת לצוף אפשרות להתגונן מלמד כי המפרקים מעדיפים שלא יתבקשו להוכיח את טענותיהם. מעבר לזאת, אין בכוונתו של צוף לנהל את ההליך המשפטי מעל דפי העיתונות".