משביחי הסוסים

1. השאלה האם הסיכום של אייל גולסה בלאציו תקף משפטית היא משנית. הסיפור על קורותיו של גולסה הוא מעשייה מופלאה לשבת, על פניו של הכדורגל העולמי בעידן הנוכחי. את הסיפור על גולסה, חיפה ולאציו צריך ללמד בחוגי הביולוגיה והזואולוגיה באקדמיה.

אבל לפני הכל, דבר אחד חייבים להגיד על גולסה: הוא תלמיד גאון של אסכולת חסרי הכבוד שהשתלטה על הכדורגל הישראלי בשני העשורים האחרונים. אחד ההוגים המרכזיים באסכולה ואחד המייסדים שלה הוא יעקב שחר. אחד התוצרים הכי מובהקים שלה הוא משביח זני הסוסים אריק איזיקוביץ' (טוברוק). אם צריך לתמצת בכמה מילים את האידיאולוגיה של האסכולה הזאת, אפשר להגיד עליה שהיא חסידה גדולה של הדרוויניזם.

שחר והקולגות שלו בלוזון-לנד לא המציאו כמובן שום דבר. שוק ההעברות באירופה איבד מזמן כל רסן כשהפרות חוזים הדדיות מצד שחקנים וקבוצות הפכו לדבר שבשגרה. הקבוצות הגדולות באירופה מוטרדות מיכולתן לשמור ברשותן שחקנים על פי החוזים שנחתמו איתם, ואילו ארגון השחקנים האירופי מגדיר את המצב הקיים כחזרה לימי טרום חוק בוסמן. אבל את הכאוס הזה יצרו בראש ובראשונה בעלי הקבוצות.

אחת הבעיות של טיפוסים מסוגו של יעקב שחר שהוא מתקשה לראות את עצמו בגודל טבעי. שחר, כמו יתר הקולגות שלו בענף, נוטה לבחון את המציאות על פי מימדיו שלו. אילו היה שחר מתרומם מעט, ממבט הציבור הוא היה רואה עד כמה הוא ממוצע. אילו היה מתאמץ עוד יותר ומשקיף על המציאות ממרומי פסגת הר, הוא היה מתקשה מאוד לראות את עצמו. זה הנוף שנשקף מרומא כשהמבט מופנה לכיוון המפרץ בחיפה. בדיוק ככה רואים בריאל מדריד את לאציו.

אם הקשבת להתבטאויות בימים האחרונים של דמויות במכבי חיפה דוגמת יניב קטן ואלישע לוי, יכולת לחוש את תחושת הבגידה והעלבון. "השקענו בו", "נתנו לו", "לא עושים דברים כאלה". הרושם האחר שנוצר הוא שגולסה, שחקן בן 18 וחצי, הוא תוצר בית של מכבי חיפה שאת השורשים והיסודות שלו טיפח שם. אני מודה שעד השבוע הזה הייתי משוכנע שגולסה הוא שחקן שצמח במחלקות הילדים והנוער של חיפה, כמו ברקוביץ' או קטן. זה הרושם שנוצר אצלי כשקראתי את ההתבטאויות של אנשי חיפה על דור העתיד המדהים שלהם אחרי האליפות האחרונה. אפשר להבין את התחושות של קטן. אבל קטן חייב להבין שהמקרה שלו - שחקן בית שצמח במועדון ולא עזב אותו למען אף מועדון מקומי אחר - הוא דוגמה חריגה וראויה מאוד להערכה בזכות זה. גולסה בכלל לא צמח בחיפה.

2. פעם פעל בתל אביב מועדון בשם גדנ"ע יהודה. המועדון הזה גידל שחקנים עד גיל בוגרים, אז עברו השחקנים שלו לקבוצות מקצועניות ברחבי הארץ. חיים רביבו הוא דוגמה קלאסית שגדלה בגדנ"ע. גדנ"ע היתה תנועה שהאמינה בערכים של חינוך הנוער. אפשר להתווכח על הערכים, אי אפשר לפקפק בכוונות. גדנ"ע יהודה לא היה מועדון שראה בכוונות רווח ייעוד עיקרי. זאת הסיבה שמועדון כזה לא יכול היה לשרוד במציאות הקיימת והוא שבק חיים. בעידן חוסר הכבוד של שחר וחבורתו למועדון כזה אין קיום.

שחר, כמו יתר בעלי הקבוצות באירופה ובארץ, מוצץ ושואב את המחצבים הטבעיים שבונים מועדונים אחרים, חלשים יותר. את רביבו הוא הביא לחיפה מבני יהודה, שהביאה אותו מגדנ"ע. דרוויניזם. חלפו כמה שנים, וחיפה של שחר סגרה עם הפועל פ"ת הסכם שמעניק לה זכות ראשונים על כישרונות שגדלים אצלה. באדיר, זנדברג, קייסי ורבים אחרים גדלו בפתח תקווה כדי לחגוג תארים בחיפה.

לערכים ואידיאולוגיה כמו של גדנ"ע יהודה כבר אין זכות קיום, אבל הקונספט מבריק. את המקום של גדנ"ע תפס משביח זני הסוסים איזיקוביץ', באמצעות בית"ר טוברוק שלו. גולסה הוא תוצר של טוברוק שעבר לחיפה של שחר. כנשאל איזיקוביץ' השבוע בתוכנית הרדיו של ערוץ הספורט ורדיו 102 מה התחושה שלו מהמהלך של גולסה, הוא ענה במילה אחת: "קשה". כשהתבקש להסביר, השיב: "הפסדנו (טוברוק) הרבה כסף מהמהלך הזה".

יש משהו באיכרים ששובה אותך בכנות שלהם. עבודת אדמה היא מלאכה נטולת פוליטיקלי-קורקט. איזיקוביץ' הוא איכר בתפיסתו. הוא זורע זרעים כדי לקצור מהם יבול. הזרעים שנוטע איזיקוביץ' הם כישרונות כדורגל. היבול הוא הרווח האדיר שהוא גוזר עליהם ממכירות עתידיות לקבוצות גדולות, ורצוי מאוד עבורו, יסביר לכם כל ספקולנט גאון מהפקולטה לבנקאות מתקדמת ע"ש פנאן, שהכישרונות האלה יימכרו גם לחו"ל.

בחוזים שהוא חותם מול הקבוצות שרוכשות את הכישרונות שלו בארץ, מובטח לאיזיקוביץ' קופון מכל מכירה עתידית שלהם. הוא חי מעסקאות סיבוביות שהוא מגלגל ומגלגלים אחרים עבורו. מאחר ולקבוצות הגדולות באירופה אשראי מזומנים גדול יותר מזה של המועדונים בארץ, הקופון במקרה כזה גדול יותר. במילים אחרות, בית"ר טוברוק היא בית השקעות סיבוביות. "פסגות" של הכדורגל הישראלי. איפה היא ואיפה גדנ"ע יהודה.

3. האכזבה של שחר ואיזיקוביץ' היא לא על עזיבתו של כשרון את המועדון מהמפרץ. לא הפגיעה במארג החברתי הצעיר והמבטיח שנבנה בחיפה מטריד אותם. גם לא החבלה בפוטנציאל היכולת. חיפה ואיזיקוביץ' ראו בגולסה תחנה, כלי שרת לעשות עליו סיבוב שיכניס הרבה כסף כשיימכר לאירופה. התקשורת היתה מלאה בידיעות כאלה בחודשים האחרונים. בגרמניה מתעניינים, מצרפת שולחים נציגים. האישונים של איזיקוביץ', שכבר מזמן נראים בצורת סמל דולר, זהרו בעקבות כל פרסום כזה. אז גולסה הפנים.

תלמיד כל כך מוכשר של האסכולה ספק אם צמח בטוברוק מאז ומעולם. אלה הערכים שגידלו אותו עליהם. הוא הבין שהוא לא יותר מבעיטה בסיבוב ההתעשרות של אחרים. אז הוא שאל את עצמו, אם הם יכולים, למה אני לא. והוא צדק.