רכישת שחקנים זה פאסה

יו"ר אייאקס אמסטרדם ניסה להעריך לאחרונה את היעילות של מדיניות הרכש של המועדון. החישוב שלו העלה את הנתון הבא: רק 8.3% מהשחקנים שאייאקס רכשה בעשור האחרון הצליחו במועדון. היריבות של אייאקס, הוא ציין, הצליחו אפילו פחות בתחום הזה.

בשבוע שעבר התברר לנו שהקבוצות באירופה בקושי בזבזו כסף בחלון ההעברות של ינואר. 20 המועדונים בפרמיירליג הוציאו רק 34 מיליון אירו על רכישת שחקנים חדשים במהלך החלון, הסכום הנמוך ביותר מאז החלון של ינואר 2003. בגרמניה, ספרד וצרפת הוציאו אפילו פחות. משבר האשראי נגס לכדורגל חזק ברגליים. אבל לא רק זה: שוק ההעברות יוצא לאט לאט מהאופנה. הנה מה שחלון ההעברות האחרון מלמד אותנו:

1. מועדונים אנגלים וספרדים שקועים בחובות של יותר מ-7 מיליארד אירו. משבר האשראי האחרון גרם לכך שבנקים וממשלות מקומיות הבינו, באיחור רב אמנם, שמועדוני כדורגל הם תחום שמסוכן מאוד לתת לו אשראי, והפסיקו להלוות להם. בנקים בספרד לא יתנו עכשיו למועדון כמו ולנסיה להגדיל את חובותיו שעומדים על 423 מיליון אירו. באנגליה, הבנקים דרשו מפורטסמות' ואפילו מליברפול להחזיר את ההלוואות שלקחו.

2. מועדונים שמחויבים לסיים ברווח בגלל המצב שנקלעו אליו, כמו ליברפול ומנצ'סטר יונייטד, בקושי יכולים לקנות שחקנים. כדורגלנים הפכו להיות יקרים הרבה יותר מהערך האמיתי שלהם: הם בדרך כלל עולים יותר מהתמורה שהם מייצרים עבור השורה התחתונה של המועדון. מועדונים כמו ריאל מדריד שמזלזלים ברווחיות, ישלמו כל מחיר שצריך כדי לקנות שחקן. זה גורם למצב שבעלים ששואפים לנהל את הקבוצות שלהם בצורה עסקית, לא יכולים להתחרות בזה.

3. ההעברות שחקנים יוצאות מהאופנה מעוד סיבה: ככל שעובר הזמן פחות ופחות מנהלים בקבוצות מאמינים שרכישת שחקנים תעזור לקבוצות שלהם. זה קורה בגלל שהקבוצות המצליחות ביותר באירופה - ברצלונה, צ'לסי, ארסנל ומנצ'סטר יונייטד - הופכות לחשדניות בכל הקשור לרכש.

צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד בקושי שינו את הלב של הקבוצה שלהם מאז 2006, אולי מלבד העזיבה של כריסטיאנו רונאלדו. ראשי צ'לסי נהנים לומר כי 99 אחוז מההחלטות שהם לוקחים בהקשר של הסגל אלו החלטות של איזה שחקנים לא להביא. מייק פורד, מנהל הביצועים של המועדון, נותן כדוגמה את קבוצת הבייסבול בוסטון רד-סוקס שהעניקה פעם את תואר "הסקאוט של העונה" לסקאוט שלא סימן אף שחקן כמי ששווה להחתים.

איבן גזידיס, מנכ"ל ארסנל, טוען שהבאת שחקנים גורמת לפילוג של הקבוצה. ארסנל לא אוהבת לרכוש שחקנים שצריכים זמן כדי להתאקלם, הוא אמר, ובכל מקרה למה להשקיע "במי שבמילא לא בטוח שיוכל להיות טוב ב-5 או 10 אחוז משחקנים שכבר יש לנו". בברצלונה חוסכים ברכישת שחקנים באמצעות "חוק השנייה הבודדת". אם שחקן צריך יותר משנייה אחת כדי למסור כדור לשחקן פנוי, זה מבחינתם ההבדל בין קבוצה מנצחת ומפסידה.

במקום זה, דווקא המועדונים שפחות מצליחים הם אלו שעסוקים באופן כפייתי ברכש. ריאל מדריד, מנצ'סטר סיטי, טוטנהאם וניוקאסל עושות טעויות מגוחכות, שגורמות לכל האחרים ללמוד מהן.

4. רכישת שחקנים עוזרת לעיתים רחוקות בלבד: הכלכלן סטפן סיזמנסקי שבדק 40 מועדונים אנגלים בין 1978 ל-1997 מצא התאמה של 16% בלבד בין ההוצאות שלהם על רכש למיקום הסופי שלהם בטבלה. מה שקובע יותר מכל את המיקום הוא ההוצאה על משכורות.

5. מועדונים נהגו לקנות שחקנים כדי לייצר כיסוי תקשורתי טוב. צילום של נשיא המועדון כשהוא כורך את ידיו סביב שחקן רכש יקר מאוד סימן את האמביציות של המועדון. אבל היום כל עמודי הספורט מכוסים בסיקור על מצבם הפיננסי הקשה של המועדונים. כך שהצורך לחסוך כסף חילחל למודעות של האוהדים. אוהדים מתחילים ללמוד לחשוב בצורה עסקית.

ועדיין, המדיה עדיין גורמת לחשוב שהעברות שחקנים הן עניין מאוד משמעותי. כל חורף, מוצפים אתרי הכדורגל באופן מסורתי ב"transfer rumour". זה מזכיר קצת את הסיפורים על הנשק להשמדה המונית של עיראק, שבסופו של דבר התברר כלא קיים. אין מה לעשות, עיתונים באופן מסורתי משתמשים בתקופת ההעברות כדי למכור עיתונים. עכשיו גם זה נגמר.