לא תמיד "עובדים עלינו"

לא בכל פעם ששוקלים להעלות את שכרו של מישהו בשרות הציבורי זה אומר ש"עובדים עלינו". אני מתכוון לפרשת שכרו של יוני קורן, ראש מטהו של אהוד ברק.

הדבר היחיד שהיה לא לגיטימי בסיפור הזה הוא התנהלותו של ברק עצמו. במקום לבוא אל הממשלה ולבקש את ההעלאה בדרך המקובלת והחוקית, הוא ניסה להתחכם ולהכניס את זה בדרך האחורית של ועדת השרים לכלכלה. אבל זה ברק, בכל מקום שאפשר ללכת ישר הוא ימצא את הדרך העקומה.

לעצם הענין נראה לי שראש מטה של משרד כל כך גדול כמו הבטחון בהחלט ראוי לשכר ותנאים של מנכ"ל. 25 אלף לחודש זה בהחלט שכר לא ראוי לתפקיד כזה, וקשה מאד למצוא מועמד בעל כישורים בשכר כזה ותוספת של 10 אלפים לחודש אינה מוגזמת. גם אי אפשר לטעון שאין צורך בתפקיד ראש המטה. ראיתי באחד העתונים מישהו שואל "בשביל מה יש מנכ"ל"?

זו שאלה מאד דמגוגית, כי המנכ"ל אחראי אל תפקוד כל מחלקות ואגפי המשרד, בעוד שראש המטה אמור לרכז עבור השר את הנושאים שיש לטפל בהם. אלה שני תפקידים שונים ונחוצים.

על עבודה משלמים

אלא שמיד קפצו שרים אחרים וזעקו: ומה עם ראש המטה שלי? גם אותם אפשר להבין, מכיוון שהם יצטרכו להסביר לראשי המטות שלהם למה יוני קורן כן, והם לא. אז גובשה הצעה שתהיה העלאה לכל ראש מטה בכל משרד שבו אלף עובדים ומעלה. גם זו אינה סיבה לזעקה. ואתם יודעים למה? מכיוון שלהיות ראש מטה של משרד גדול זה המון עבודה, כמעט מסביב לשעון. ובשביל עבודה צריך לשלם. וכאן מתחילה הבעיה. כי זה לא מה שקורה.

מה שקורה הוא שהממשלה עמוסה באנשים שמקבלים שכר ותנאים מפליגים למרות שאינם עובדים. כמו, כמובן, השרים הפרזיטים שאין להם לא תיק ולא תעסוקה, כמו סגני השרים שנוכחותם אינה נחוצה ואפילו מזיקה.

אם נחזור למשרד הבטחון, אז ברור שתועלתו של יוני קורן רבה מזו של מתן וילנאי שהוא סגן השר להשד יודע מה. אז זה בסדר ונחוץ לצעוק נגד בזבוז כספי ציבור, אבל רצוי שהצעקה תופנה אל המטרות הנכונות, אחרת היא הופכת לבלתי רלבנטית.