מיומנו של איש היי-טק: בלפטופ שלי יש מאבק פנימי בין הרכיבים

בישיבה דחופה עם עצמי ואתו, עלו המשימות הבאות: 1) לסיים את סקר השוק עבור סטארט-אפ א' 2) להשלים את האקסל עם ההשוואה הטכנולוגית עבור ה-Day job שלי. 3) לעדכן את הפרופיל שלי בלינקדאין עם פרטי חברה ג', שבה אני משמש כמשקיע וסוג של אסטרטג. 4) להתקין מחדש את התוכנה להשתלטות מרחוק, כך שאוכל סוף סוף לסדר לדודה חסיה ובני משפחה אחרים את המחשב היישר מהספה בסלון.

שלב ההחלטות מגיע והתוצאות:

1) נדחה - יותר מדי מאמץ בשביל שבת אחה"צ.

2) נדחה - לראשון בבוקר.

3) נדחה - למי בכלל אכפת מה כתוב בפרופיל שלי. בלינקדאין

4) לביצוע מיידי.

סבבה, אני חושב, משימה מוגדרת ופשוטה, שבסיומה אשתלט על מחשבים של דודים ודודות, ששמים בי את מבטחם.

רק המחשבה שאוכל להציץ בתיקיית "המסמכים שלי" במחשב של דודה חסיה, מעוררת בי התרגשות. גם האפשרות שאוכל לראות תמונות סודיות של דודי, נחמן, מעלה בי מין חיוך קינקי שכזה.

אני מקיש בזריזות, Download קטן, שמירת קובץ ומתחיל בהתקנה. אבל מה שהתחיל כהבטחה גדולה, הסתיים (או ליתר דיוק לא ממש הסתיים) שעות אחר-כך בתסכול גדול.

בלפטופ שלי, שמריץ עדיין XP רחמנא לצלן, יש מין מאבק פנימי בין רכיביו. כולם שונאים את כולם, אף אחד לא מסתדר עם השני, וקשה לגרום לחברים היקרים שמרכיבים את מערכת ההפעלה שלו, לשתף פעולה.

ב-Registry שלו רשומים כל מיני דברים היסטוריים, שאותם לא ניתן למחוק וחלקם הגדול כבר לא רלוונטי. הדרייברים שמותקנים בו, אינם מצטיינים ביחסי אנוש ומבלים את מרבית זמנם בסיכול פעולותיו של האחר במין מלחמת דרייברים שכזו.

והתוכנה להשתלטות מרחוק, זו ששבתה את ליבי בקסמיה, טוענת שה-Service pack שלי לא עדכני. הוא בתמורה מיילל בקול גדול והודעות שגיאה, שאינו מוכן להיות מותקן על המחשב.

"תקשיבו", אני אומר בתקיפות לאוסף הבכיינים שממאנים להישמע להוראותיי. "כדאי מאוד שיהיה פה סדר ומהר, אחרת אאבד עשתונות ואנקוט במעשה קיצוני (למשל, התקנת ויסטה)".

מזמור למירמור

6 שעות וארבעים דקות לאחר מכן, והנייד שלי עדיין חף מתוכנת השתלטות, ממשיך להתחנף אליי במילים יפות (Are you sure you want to quit?). זהו זה, הרמתי ידיים, לא לפני שכתבתי לו בדיוק מה שאני מרגיש:

אל תאמר לי שהקבצים בטעינה וזה עלול לקחת מספר דקות. ממילא לא נותר לי אלא לחכות.

אל תשאל אותי אם ארצה לשלוח למיקרוסופט דו"ח שגיאה. כך או כך נגמר לי כבר הכוח.

אל תאיים עלי שקבציי יימחקו אם לא אשמור. רק טינה לך אנצור.

אל תספר לי שעדכון תוכנה חדש יש, כי מזה אני הכי חושש.

אל תייעץ לי שהאייקונים שלי לא בשימוש. בשבילי זו סתם עצה בגרוש.

אל תערער אותי אם אני בטוח שוב ושוב. לחצתי כבר "אנטר", אז מה זה חשוב?

דבר אליי במילים יפות, דבר חזק, לא במילים רפות.

לחש לאוזניי שהגיבוי בטוח. אני אוהב אותך ככה, נחוש וקר רוח.

תסתכל בעיניים כמו בלילה אתמול, ותאמר שאני בשבילך זה הכול.