מרוב סלבריטאים שכחנו שכוכבת השקת בטר פלייס היא מכונית

יום שני בערב, מרכז המבקרים היפה והמושקע של בטר פלייס (Better Place) נפתח בפי גלילות בסדרת אירועים חגיגית. דיילת חמודה בשם עומר עושה לי סיבוב. אני רק נעמד, מוקסם, מול הולוגרמה של שי אגסי בגודל טבעי, והנה איש החזון והפאסון, בחליפה שחורה, חולף על פני מלווה באייל קיציס וצוות צילום. איך שהחיים מחקים את האמנות זה משהו. אני עוקב אחרי אגסי כמה דקות עד שאני משתעמם. הוא כל הזמן מחייך.

מחוץ למרכז המבקרים חונות שלוש מכוניות חשמליות, ואני ישר מבקש לעשות סיבוב. ביקשתי לעשות את הסיבוב עם אגסי, אבל המבט שקיבלתי בתשובה רמז לי שבאותה המידה יכול הייתי לבקש שלום עולמי. "שי עשה מספיק סיבובים", אומרים לי.

עד שעניין הסיבוב יסודר אני עובר לאוהל הלבן שהוקם במיוחד לאירוע, לוקח לי כוס יין אדום ומחכה שיתחילו להגיע המפורסמים. הערב זה אירוע למפורסמים ולברנז'ה, אגב. האירוע לבכירי המשק נערך אמש, אבל לא הזמינו אותי, הנבלות, אלוהים יודע למה.

אני לא צריך לחכות יותר מעוד כוס יין: לאוהל נכנסים השחקן שלמה וישינסקי והמנכ"ל משה קפלינסקי. נורא כיף לכתוב את זה, נסו ותיהנו. מפיק העל אלעד קופרמן מגיע, ואנחנו נופלים איש על צוואר אחיו. צלמי הרכילות מתקתקים בטירוף, הם אולי חושבים שאני הולך להיות בעונה הבאה של "האח הגדול" או משהו, אבל אנחנו בסך הכול היינו יחד בצבא. לרגע ארוך אני נשזף באור הפלאשים, עד שהצלמים מבקשים ממני לעוף מהפריים. אין רחמים בעסק הזה, אני אומר לכם. קופרמן עורך לי היכרות עם איזה ילד שאני לא מכיר. נראה שהילד לא ממש מסתדר עם העובדה שלא מכירים אותו, כנראה שזו הפעם הראשונה שזה קורה. קוראים לו יון תומרקין, הוא שחקן או משהו. אין לי טלוויזיה, אני מוצא את עצמי מתנצל בפני תומרקין הצעיר. על אחת מהספות יושבת דוגמנית צעירה ויפה ומפורסמת ועושה לי עיניים בטירוף. תשתלטי על עצמך, גברת!

אביב גפן ואשתו מגיעים. מגיע גם אורי גוטליב. גם שגיא חמץ, גם דנה פרידר. אני עובר לבירה ונשען על הבר בנונשלנט, מדבר עם נירית וייס, עורכת "פנאי פלוס". היא ואני הולכים אחורה הרבה זמן. תגידי, אני שואל אותה, מי זאת הבלונדינית היפה הזאת עם השמלה השחורה הקטנה? וייס מסתכלת עלי כאילו אני לא יודע מי זה יון תומרקין. זו גלית גוטמן, היא אומרת.

בדיוק באים לקרוא לי לעשות נסיעת מבחן באוטו החשמלי. אני עושה סיבוב. מה אגיד לכם: בסדר, לא הרבה יותר. אוטו רגיל. שקט. כשהדבר הטוב ביותר שיש לך לומר על אוטו זה שהוא שקט, זה אומר דרשני. אבל בואו נהיה הוגנים; קצת קשה להתרשם, בסך הכול נוסעים מעט בחניון. קחו את זה בחשבון כשאתם קוראים את הביקורות של עיתונאי הרכב. כל אחד עושה סיבוב של דקה וחצי. אני מנצל את חולשתה הניכרת של הדיילת לגברים עם מבט מבולבל וישר ממשיך לעוד סיבוב.

כשאני חוזר לקחת לי עוד בירה, וייס עורכת לי היכרות עם גלית גוטמן. אנחנו לוחצים ידיים. כף ידה של הדוגמנית קפואה כקרח, אבל מבטה לוהט. זה אחד מהרגעים המאושרים בחיי. הלוואי שהייתי יכול לומר שגם עבור גוטמן מדובר ברגע משמעותי, אבל שום דבר לא מעיד על כך. כנראה שהיא באמת שחקנית טובה.

קוראים לנו להיכנס לאולם ההקרנה. תכף מתחיל הסרט על בטר פלייס. אני מציץ לשתי דקות ויוצא; אין לי כוח לשמוע על כמה העולם היה מקום מזוהם, מסריח, יקר ותומך טרור עד שבא סופרמן עם הבטריות והציל את כולנו מכליה בטוחה, בשיתוף עידן עופר.

עידן עופר לא פה, אגב, וחבל. הוא היה אתמול, אומרים לי. אני חושב לעצמי שאם מדובר בעידן עופר, הרי שלא יהיה זה בלתי סביר להניח שאיכשהו ומתישהו יתברר שאולי נעשה פה איזה סיבוב קטן. קסם או לא קסם, את כל החשמל הזה צריך להפיק הרי, לא ככה? עם כל הכבוד לעולם הטוב יותר שמנסים ליצור עבורנו, מישהו גם צריך להרוויח משהו בסוף. אולי יש בונבוניירה שמתחבאת איפשהו. אז אם זה המצב, אני אומר לעצמי, אולי תטעם משהו מהבופה, אתה הרי משלם עליו. אני אוכל מין שניצל דג. די טעים.

הסרט תם והבר שוב נפתח. כולם עוברים לקפה ומתוקים, וזה סימן שהערב עומד להסתיים. בדרך החוצה אני עובר על פניה של גוטמן. יאללה גלית, אני אומר לה, אני זז. ביי. גוטמן שולחת אלי מבט שלכנות אותו אדיש יהיה האנדרסטייטמנט של העשור. נראה שאין לה מושג מי אני ומה אני רוצה מחייה המושלמים. אין, אני אומר לכם, היא באמת שחקנית טובה הבחורה הזאת. לרגע כמעט האמנתי לה.

הכתבה המלאה במגזין G