העיר העתיקה בצנעא. נביל עלי ניג'אד יושב מול מסגד קטן, לועס גת ומהרהר. "במשך חודשים התפללתי איתו", הוא מסנן לעצמו. "יום אחרי יום התפללנו יחד. לא היה לי מושג מה הוא זומם. היה נראה לנו שהוא בא מאפריקה כדי להתפלל איתנו וללמוד ערבית". ניג'אד מדבר על עומר פארוק עבד-אל מוטלב, המחבל הניגרי שניסה לפוצץ מטוס בדטריוט לפני כחודש, השליח שהזכיר לעולם שאוסמה בן-לאדן עודנו כאן ושיש לו עוד כמה קלפים בשרוול. בעיני ניג'אד, ארצות הברית רק חיכתה למישהו כמו עבד-אל מוטלב כדי שיהיה לה תירוץ למלא גם את תימן בכוחותיה. "לא אנחנו הבאנו טרור אל העולם, אלא הניגרי הביא טרור לתימן", הוא אומר, ונאנח: "והנה, האמריקאים כבר קפצו על ההזדמנות".
יש לו על מה להתבסס: בשבוע שעבר דיווח ה"וושינגטון פוסט" כי ארצות הברית מעורבת, ככל הנראה, בסיוע לכוחות המיוחדים של תימן, שנחשבת למחנה האימונים החדש של אל-קאעידה.
המערב מפחד מהטרור בתימן. המדינה הענייה הזו אולי אינה עשירה בנפט, אבל היא יושבת על ציר אסטרטגי חשוב במזרח התיכון ושומרת על אינטרסים כלכליים גדולים של ארצות הברית ושל אירופה.
הסיוע האמריקאי גדל משמעותית בארבע השנים האחרונות. אם ב-2006 העביר הממשל בוושינגטון 4.6 מיליון דולרים כסיוע למלחמה בטרור, ב-2009 הסיוע עמד כבר על 67 מיליון דולרים. בנוסף, העבירו האמריקאים ב-2009 עוד כ-150 מיליון דולרים כסיוע צבאי, ומזכירת המדינה הילרי קלינטון שוקלת הגדלה חדה נוספת של הסיוע, לרמה של כ-121 מיליון דולרים בשלוש השנים הקרובות. השלטונות בצנעא טוענים שזה רק טיפה בים, ושאם המערב באמת רוצה להציל את תימן מלהפוך ליצואנית טרור, הוא יצטרך להזרים לפחות כ-50 מיליארד דולרים. בסוף החודש תתכנס בלונדון ועידה נוספת, שבה ישתתפו גם מדינות הנפט העשירות בניסיון למנוע את ההידרדרות.
תימן היא כיום לא רק המדינה הערבית הענייה ביותר, אלא אחת המדינות העניות ביותר בעולם. לכן, קל להבין את הפוטנציאל הטמון בה עבור ארגונים כמו אל-קאעידה, שמשקיע ברווחת התושבים אולי אף יותר מאשר הממשל בצנעא. זו הסיבה, כנראה, שלא מעט תושבים בצנעא דווקא משבחים את אוסמה בן-לאדן. "אנחנו לא מסכימים עם מה שהוא עושה", אומר אחד מהם, "אבל הוא מוסלמי טוב, והיחיד שלא רק מדבר אלא גם עושה".
המצב הזה מביא את נשיא תימן עבדאללה סאלח להתהלך על חבל דק מאוד: מצד אחד - להצדיק את הדולרים האמריקאיים שזורמים למדינה כדי שתילחם בטרור; מצד שני - הוא לא מעוניין להסתבך עם האוכלוסייה המקומית, שמקבלת מאל קאעידה דברים שהממשלה לא יכולה לתת.
כך הפכה תימן לבת ערובה בין הפטיש לסדן, בין הג'יהאד העולמי לכוחות המערב. דווקא כאן, במקום שטומן בחובו מורשת של אלפי שנים, תרבות עתיקה שמשלבת יופי פראי עם מבנים מרהיבים; דווקא כאן, במקום שבו המסורת פוגשת את התרבות, מתרחשת התנגשות הציוויליזציות במלוא עוצמתה.
בספטמבר האחרון נהרגו כתשעים נשים וילדים בהפגזה של חיל האוויר התימני. אנשי אל-קאעידה לא היו בין הקורבנות, אך זו הייתה יריית פתיחה לסיבוב הנוכחי של הקרבות, שהביא שחקנים חדשים למלחמה. האיראנים הגבירו את תמיכתם במורדים ואת נוכחותם בצפון, ומאז נובמבר 2009 פועל צבא סעודיה בשטח תימני.
בשבוע שעבר הסכים השיח' עבדול מאליק אל-חות'י לקבל את התנאים להפסקת האש. אך הלוחמה לא הופסקה, ורק השבוע נחתו 540 טילים סעודיים על העיר סעדה וסביבותיה וגרמו למותם של חמישה אזרחים. שלטונות תימן זקוקים לסיוע הצבאי הסעודי, אך הם מביטים בחשדנות מוצדקת למדי לעבר השכנה הגדולה: לסעודיה ולתימן יש סכסוך גבולות באזור סעדה שנמשך עוד משנות ה-30 של המאה הקודמת, והתימנים בצנעא חוששים שהסעודים ינצלו את ההזדמנות ל"תיקון גבולות".
65 יהודים במתחם מוגן בצנעא
המלחמה בעיר סעדה השפיעה גם על הקהילה היהודית הקטנה שנותרה באזור. קולו של יחיא מרחבי, רב צעיר בקהילה הקטנה, רועד עד היום כשהוא מספר על האירועים שהובילו לגירוש יהודי סעדה לפני שלוש שנים: "קיבלנו מכתבי איומים מאנשיו של השיח' אל-חות'י, שהעמידו אותנו מול ברירה אחת - לעזוב את ביתנו או להירצח. ברחנו מהכפר בוואדי אמלח לעיר סעדה, וישבנו 12 ימים במלון ראחבן. המלון היה מוגן על-ידי אנשי משטרה, אבל בכל זאת לא העזנו לצאת מהחדרים. בחלוף 12 ימים, הנשיא סאלח שלח שני מסוקים וחילץ אותנו".
כל 65 יהודי הצפון הוטסו למתחם מוגן בצנעא וקיבלו דירות ודמי כיס למחיה. מאז, הנשיא עבדאללה סאלח עצמו מכבד אותם בחגים במתנות. "אנחנו מודים לנשיא על כך שהחזיר את החיוך לפנינו", אומר מרחבי. "אנחנו תימנים ורוצים לחיות בתימן. כל עוד המוסלמים לא קמים נגדנו, אנחנו נישאר כאן".
הקהילה היהודית הקטנה בתימן מונה כיום כמאתיים נפשות. רובם חיים במתחם המוגן בצנעא ובעיירה ראידה, כשמונים קילומטרים מצפון לבירה. גם שם נשמעו הדי הפיצוצים של חיל האוויר התימני.
גם שם החלו לרדוף את היהודים. רצח משה נהרי ז"ל לפני כשנה, על-ידי טייס תימני, גרם לחלק מאנשי הקהילה לעזוב את המדינה. אחרים עדיין מתלבטים. הפעילות של אנשי סאטמר הפכה את יהודי תימן מקהילה עובדת ולומדת לקהילה שחיה מתרומות אמריקאיות. המחשבה לוותר על התרומות, לעבור חבלי קליטה בישראל, באנגליה או בארצות הברית, ולעבוד קשה לפרנסתם, כנראה לא קוסמת במיוחד לשארית הפליטה שנותרה בתימן.
הכתבה המלאה במגזין G
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
