1. מערכות העריכה והשידור הן משנות ה-80, התפאורות נראות בערך מתקופה זו, אפילו הבניין כבר מתפורר. אבל ברשות השידור מצאו שדווקא את עורכי החדשות בערוץ 1 צריך לחדש. העומד בראש הגוף הארכאי והמסורבל הזה, מוטי שקלאר, החליט השבוע "לרענן" בדיוק במקום בו רצוי לא לגעת.
בגופים בהם יודעים לעשות חדשות ברחבי העולם, כמו גם בחדשות 2 ו-10, עורך מהדורה מרכזית הוא אדם בלתי ניתן להחלפה. גיא סודרי (2) וטלי בן-עובדיה (10) הם בעלי מלאכה יחידים מסוגם, ובחברות החדשות בהן הם מועסקים מבינים כי שילוב האופי, הניסיון וראיית העולם הנכונים לא מצויים בכל אדם. לכן, כשמוטי שקלאר מחליף עורך אחרי שנה וחצי בגלל "שחיקה", קשה שלא לחשוד בו. מצד שני, מה זה אומר על מנכ"ל שנמצא כבר 4 שנים בתפקיד?
2. השר הממונה על רשות השידור, יולי אדלשטיין, מתח אתמול (ד') ביקורת על טכנאי רשות השידור הפוגעים בשידור התקין. אולם, ההחלטה של אדלשטיין לומר את דברו בשידור חי בקול ישראל מפשיטה את השידור הציבורי מכבודו לא פחות מהחלטה של טכנאי לשבש דיווח עיתונאי.
פעם אחר פעם בתקופה האחרונה עושה הנהלת רשות השידור שימוש ציני בגלי האתר ובטלוויזיה שלנו כדי להעביר מסרים פנימיים. באמצעות דיווחים שתולים במה שאמור להיות קודש הקודשים של העיתונות המשודרת - יומני רשת ב' או "מבט" - הם מנסים להפעיל לחץ על הוועדים ועל מקבלי ההחלטות. זה לא רק מפגן מביך של חולשה מצד הנהלת הרשות, זו בעיקר דוגמה לעליונותו האתית של השידור המסחרי על הציבורי. הרי ערוץ 10 סיים חצי שנת מאבק על חייו, ללא דיווח אחד במהדורות החדשות שלו.
3. יש נטייה לחבב את מועצת הכבלים והלוויין יותר מאת הרשות השנייה. היא נתפסת כרגולטור אוורירי יותר ויעיל. אולם בעת הצגת דו"ח 2008 השבוע, הובהר כי רגולטור נשאר רגולטור. חברת yes, דווח, השקיעה יותר מדי באחד מערוציה - yes ישראלי, שאינו קיים עוד. במקום 48 מיליון שקל, היא העזה להשקיע באותו סל 58 מיליון. לכן בהינף יד, 10 מיליון שקל שהופנו ליצירה מקורית ופרנסו יוצרים ומאות עובדים, פשוט הושלכו לפח ולא הוכרו. הסיבה: חוקי האסדרה קובעים כי היה צריך להשקיע את הכסף בערוצים שלא שייכים לחברה.
4. אדם שמנהל תביעה אישית נגד מי שהוא טוען כי הוציא את דיבתו, לא ראוי לקבל על כך פרס. סרן ר' לא יצא למערכה מול "עובדה" למען טוהר התקשורת, אלא למען טיהור שמו האישי. אך בכל זאת החליט ארגון זכות הציבור לדעת להעניק לו את פרס "ביקורת התקשורת". הארגון, שלא התאפק להכניס לאילנה דיין, ירה לעצמו ברגל. הילוך האימים על העיתונאי באמצעות כלים משפטיים היא אחת הדרכים היעילות ביותר לקשור את ידיו. כגוף שחורט על דגלו את המאבק למען חופש התקשורת, הוא עודד באחת את סתימת פיה.
5. אם, על-פי דברי יוסי ורשבסקי, "האח הגדול" היא המיץ של פח הזבל - אז גיא פינס הוא הזבוב שחג מעל. ובכל זאת החליט ערוץ 10 להציב אותו מדי ערב בלב הפריים-טיים. על פניו, מדובר במהלך נכון. רייטינג של 10% כמעט מדי ערב זה לא רע בכלל.
אולם אם מביטים קדימה - התמונה שונה. הערוץ, המושבת כמעט, חייב לצור לעצמו מאגר צופים שישרוד איתו עד שיוכל להתקין פריים-טיים ראוי לקראת סוף השנה. צופיו של פינס, ילדים וצעירים, הם לא הקהל שהפריים צריך, ול-10 תהיה עבודה קשה כפליים בעוד כמה חודשים. את המשך הקלישאה על כל מה שנוצץ, אין צורך להמשיך.
6. ועוד בעניין פרוגרמינג: "הכל דבש" לא איבדה צופים בעונתה השנייה, הם איבדו אותה. היא עדיין סדרה מוצלחת ואיכותית, אך היא לא אותה סידרה כלל. הנזק שנגרם בשל כך לרשת הוא לא רק ברייטינג הנמוך, אלא בשיקום האמון של הצופים שבאו לראות סדרה משפחתית של ברודקאסט עם ההוא מהגשש - וקיבלו קומדיית HBO נועזת.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
