בין קודש לזריית חול

כשאומרים שלפעמים מסוכן לשלוח ילדים למוסדות החינוך הדתי, ובמיוחד החרדי, מיד קופצים עלייך מכל עבר: ומה אצלכם, החילונים? נכון, אבל בכל זאת יש הבדל. בעצם, שני הבדלים. האחד הוא שאנשי אמונה אמורים להיות יותר מוסריים ממי שאין אמונה בלבו, ובעיקר בשכלו. כי אם זה לא כך - אז מה ערכה של הדת, במה היא נבדלת מהחילוניות?

ההבדל השני הוא בפתיחות. כל אדם מצוי בסכנה שיותקף, מינית או אחרת. אבל כאשר זה נעשה אצל חילונים - אין שאלה של חשיפת המקרה, של העברתו למשטרה, של העמדה לדין. מי שמנסה למנוע זאת, מסתכן בהעמדה לדין על שיבוש חקירה ומשפט.

בחלק גדול מהציבור הדתי זה לא עובד כך. אנחנו יודעים מה קורה בציבור החרדי, כמובן, שם עושים הכל כדי להלבין ולטייח, אפילו כאשר הנפגעים הם בני משפחה, ילדים קטנים, ואפילו, ואולי בעיקר, כאשר הפוגעים הם רבנים, וככל שהרבנים יותר "גדולים בתורה" - כך ההסתרה יותר הרמטית.

לטפל ולמנוע - וגם להסתיר

אבל עכשיו אנחנו רואים שזה קיים גם בציבור הדתי-לאומי. לעולם לא נדע את מימדי ההסתרה האמיתיים. אבל מפרשת הרב מוטי אלון שנחשפה אתמול (ב') אנחנו למדים כי עניין הטיוח לא רק שקיים אצלם - אלא הוא גם ממוסד.

הפרשה העלתה אל פני השטח ארגון בשם "פורום תקנה", שמטרתו המוצהרת היא לטפל ולמנוע עבריינות מינית על-ידי בעלי סמכות בציבור הדתי.

לטפל ולמנוע - אבל גם להסתיר מהציבור והמשטרה. הרב אלון אולץ כבר לפני 3 שנים לפרוש מתפקידים חינוכיים לאחר תלונות נגדו על הטרדות מיניות. התנאי של הפורום לאי-פרסום שמו ומעשיו היה שירחק ממגע עם תלמידים. עכשיו פורסם שמו, כיוון שלטענת הפורום הוא לא עמד בתנאי הזה. לו עמד - היתה נמשכת זריית החול בעיני הציבור.

על פניו נראה הפורום כדבר חיובי, ויש להניח כי הכוונות בהקמתו היו טובות. אבל למעשה מדובר בעוד גוף דתי שמטרתו היא להסתיר מעין הציבור את מעשיהם של דתיים בכלל ושל בנים בפרט, ושל רבנים "גדולים" - עוד יותר בפרט.

בהודעת הגילוי על אלון אמר הפורום כי הוא עשה "מעשים המנוגדים לערכי קדושה ומוסר". קשה לדעת מה זה קדושה ומוסר אצל הדתיים, כי זה נתון לפרשנויות שונות של רבנים שונים. אבל אצלנו, החילוניים הכופרים, הסתרת הטרדות מיניות של ילדים בוודאות היא מעשה המנוגד למוסר - וכן, גם לקדושה, אם כי לא מהסוג אליו מתכוונים הרבנים.