יום המנכ"לית

אלה אלקלעי היא סמנכ"ל פיתוח עסקי בבית ההשקעות IBI

חידה: נסו לנחש מה שיעור הנשים המאייש תפקידי מפתח בחברות ציבוריות באירופה, כיום, בפתח העשור השני של האלף השלישי. כחומר רקע למבקשים להשיב על חידה זו, להלן מספר התפתחויות ומועדן, בשם הפרספקטיבה:

1. 1875 - הסכם הנישואין השוויוני הראשון בעולם בין לוסי סטון והנרי בלאקוול
2. 1880 - שערי האוניברסיטאות נפתחו בפני נשים בארה"ב
3. 1920 - הועבר תיקון בחוקה המאפשר לנשים בארה"ב להצביע בבחירות
4. 1971- שוויון מגדרי מוחל על זכות הבחירה בשוויץ
5. ישראל 2009 - שר התחבורה שוקל העברת תקנה המחייבת הפרדה מגדרית באוטובוסים בשכונות חרדיות
6. ישראל 2009 - הכרה בהוצאות טיפול בילדים לצרכי מס הכנסה מוגדרת כסוגיה פמיניסטית

וכעת לתשובה לחידה: שיעור הנשים המאייש תפקידי מפתח בחברות ציבוריות במדינות האיחוד האירופי הוא בממוצע 11% בלבד. סימן קריאה!

כדרכם של ממוצעים הם נעים בין קצוות, העשויים להיות רחוקים זה מזה. במקרה זה גם נקודות הקיצון אינן מעודדות. הממוצע נע בין נורווגיה שבה שיעור הנשים מגיע ל-32%, ולוקסמבורג שבה שיעור הנשים המאיישות חברות ציבוריות מגרד בקושי אחוז אחד (1%), כך נמצא במחקר שעתה ופרסמה באחרונה חברת הייעוץ מקינזי שכותרתו Women Matter.

נשים במדד ת"א 25

לא ידוע לי מה הנתונים המדויקים לגבי מדינתנו, אבל הבה ניקח את ת"א 25 כדוגמא: בין החברות בו יש רק 2-3 חברות שנשים הן בעמדת מנכ"ל: בנק לאומי, שטראוס עלית ואורמת. ובכן שתיים שלוש חברות מתוך 25, מעמידות אותנו מעל הממוצע האירופי. מצבנו טוב. הבעיה היא שגם בחברות אלו, שבהן המנכ"ל היא אישה, לא חילחל, למיטב ידיעתי, השוויון המגדרי להרכב הדירקטוריון ובשדרת ההנהלה הבכירה של הארגון.

הייתי שמחה לספר על מחקר המצביע על כך שהביצועים בחברות שוויוניות עדיפים על פני הביצועים בחברות בהן אין גיוון מגדרי או אחר. המחקר של מקנזי, שנעשה בקרב 89 חברות אירופאיות מובילות, מציג קורלציה בין השוויון המגדרי בהנהלה הבכירה לבין ביצועי החברה לאורך זמן. אבל מאחר ואין די חברות מאוזנות מגדרית, בוודאי לא כאלו שניתן להשוות ענפית לאורך זמן, לא בטוח שניתן כיום לבסס טענה חד משמעית שלנשים יש ערך מוסף משמעותי.

אז מה זה משנה?

זה משנה כי אנחנו שואפים להיות חברה שוויונית וכשאלה הנתונים, קצת מצחיק לטעון שאין אצלנו אפליה מגדרית כי עובדה שבנות משרתות בצבא והן אפילו מדריכות האמרים ויכולות להתקבל לקורס טיס, אם הן מספיק טובות.

זה משנה כי המחקר מצביע על כך שהשפעת נשים המשתלבות במעגל העבודה על משק הבית, על השכלת הילדים, על היציאה ממעגל העוני וכו' משמעותית במידה רבה מההשפעה של גברים.

עובדה מעודדת היא שיותר נשים מסיימות תארים אוניברסיטאיים המסייעים בכיבוש מקצועות ניהוליים. ועם זאת, אם ניקח כדוגמא את ענף הקולנוע - כנראה שאין בכך די. הרבה יותר נשים מגברים מסיימות בהצלחה את חוגי קולנוע באוניברסיטאות בארץ, אך רק ב-5% מהסרטים הנוצרים בישראל, נשים הן במאיות או המפיקות.

תירוצים שגורים

אנחנו חיים באשליה, שיש שוויון בהזדמנויות ושוויון באפשרויות ושהעובדה שאין יותר נשים בעמדות מפתח נובעת מבחירה. רוב הנשים שנמצאות בעמדות בכירות יגידו שהן לא חושבות שהיה להן יותר קשה להגיע לאן שהן הגיעו מאשר לגברים בעמדות דומות (וזאת למרות ששכרן הממוצע כנראה נמוך ב 20%-30% משל הקולגות ממין זכר).

אלו שלא הגיעו לעמדות בכירות יאמרו שזה מתוך בחירה וכשבן זוגן או חבריהן לספסל הלימודים פיתחו קרירה הן בחרו להשקיע בילדים. במישור האישי הרבה יותר קל לקבל שזו הייתה בחירה מאשר להתמודד עם האלטרנטיבה שהלחץ החברתי, החינוך שקיבלנו, והנורמות הם שעיצבו את הבחירות שלנו וגרוע מזה לקבל את האפשרות שאולי הבחירות שלנו לא היו נכונות.

הייתכן שלילד שלנו, שצריך הרבה חום ואהבה, עדיף אמא עובדת על פני אמא בבית?

אם רוצים שוויון מגדרי, הצעד הראשון הוא להבונן למציאות בעיניים ולהבין שהיום אין שוויון ושאם אנחנו רוצים שוויון נידרש שינוי, שינוי בשיח, שינוי בחינוך ושינוי בנורמות.