זה פישר שהדיח את מאור

איזו מן כותרת זו? איך בדיוק הדיח הנגיד את מנכ"לית לאומי מתפקיד היו"ר? לפחות בנושא הכי חם והכי מדובר בסקטור הכלכלי - קרב הירושה בבנק לאומי - המבוגר האחראי מתנהג כאילו בלעה אותו האדמה. בלי התייחסות, לפחות לא רשמית. רק שתיקה רועמת, שתיקה שלמעשה חסמה את התפקיד בפני מאור.

עם כל הכבוד לחוות הדעת המשפטיות המפולפלות והמתישות, מי שהדיח את מאור הוא לא נתניהו, לא שטייניץ, לא היועץ המשפטי של משרד האוצר, לא היועץ המשפטי של הממשלה, לא יו"ר רשות ני"ע, לא אורי יוגב, לא משה טרי ולא כל הבחשנים האחרים. רק סטנלי פישר.

וכל זה קורה כשהפוליטיקאים מנסים להשתלט על הבנק. וכל זה קורה כשמקורבי נתניהו, במיוחד אורי יוגב ומשה טרי, בוחשים בקלחת ומנסים להידחף לראשות אחד משני הבנקים הגדולים בישראל.

הנגיד נאלם

והנגיד, המפקח העליון על הכלכלה והמפקח העליון על הבנקים, מתקשה להוציא הגה, מתקשה לגבש דעה על המאבק, על המשמעויות שלו, על הפוליטיזציה שלו. זה לא שהוא לא רוצה או לא יכול, או שזה לא עניינו, או שאין לו סמכות לכך. הוא הרגולטור הכי בכיר של הבנקים. כשהוא רוצה, כפי שהוכיח כשפעל להדחת דני דנקנר מתפקידו כיו"ר בנק הפועלים, הוא מקבל את מה שהוא רוצה.

אלא שבבנק לאומי פישר לא רצה להתערב. האם הוא לא התערב משום שחשב שמאור לא מתאימה לתפקיד היו"ר? שמינויה עלול לסכן את יציבות הבנק? שהמעבר המהיר שלה מכיסא המנכ"ל לכיסא היו"ר נוגד את כללי הממשל התאגידי? אנחנו בטוחים שלא.

האם פישר לא התערב, משום שהיה עסוק מאוד בפורום העולמי בדאבוס ולא התפנה לסוגיה השולית של מי יעמוד בראש הפירמידה בבנק? ובכן, גם האפשרות הזאת נראית לנו לא סבירה.

איזה ציטוט טוב של מילטון פרדימן

פישר מקפיד, כהרגלו, להופיע בכנסים, מקפיד להזמין אליו את העיתונאים החביבים עליו לראיונות נינוחים ומפרגנים, בלי שאלות יותר מדי קשות. לכאורה, אם רק היה רוצה, פישר כבר היה מוצא ציטוט של אחד מענקי הכלכלה במאה העשרים (למשל, מילטון פרידמן בספרו "החופש לבחור") ומדבר באחת מהופעותיו הפומביות על הסכנה ועל הנזקים שבהתערבות ממשלתית במשק.

הוא היה ממשיך ואומר שמדינת ישראל עומדת להיפרד סופית מיתרת מניותיה בבנק לאומי; שזו תקופה רגישה, ובתקופה רגישה ראוי שתעמוד בראשה דמות בכירה, דמות שיש לה ניסיון בנקאי עשיר, דמות עם רקורד עשיר.

פישר היה מוסיף, בעדינות האופיינית לו, שמועמדים ללא ניסיון או רקע בנקאי לא באים בחשבון בעת הזאת במיוחד ובכלל; שלמען האינטרס הציבורי, למ ען יציבות הבנק, ראוי למנות לתפקיד היו"ר את האדם המתאים.

מאותו רגע, כל הדיונים המתישים סביב סעיף כזה בתקנון ההוא היו נשכחים כלא היו. כל חוות הדעת היו חוזרות למגירה. מאור היתה מתמנה ליו"ר בלי הרבה רעש. אבל כנראה שהאינטרס הציבורי, שם הקוד המגוחך שלפיו פועלים לכאורה הרגולטורים, נעלם במקרה של לאומי.

הפוליטיקאי הטוב ביותר בקרב הכלכלנים

אל תטעו בפישר. הוא לבטח הכלכלן הטוב ביותר מבין הפוליטיקאים בישראל, אבל הוא גם הפוליטיקאי הטוב ביותר מבין הכלכלנים, ייתכן שאף מבין הפוליטיקאים. לפישר יש עכשיו אינטרס ציבורי אחר לגמרי: להעביר את חוק בנק ישראל שתקוע בוועדת הכספים (ותלוי בפוליטיקאים) ולהאריך את הקדנציה שלו כנגיד בנק ישראל (שוב, זה תלוי בפוליטיקאים). בדיוק אותם פוליטיקאים שפישר תלוי בהם הם שמנסים למנות עכשיו את מקורביהם ליו"ר בנק לאומי.

אכן, סיבות מספיק טובות בשביל פישר לשתוק בפרשת לאומי. לא למען האינטרס הציבורי. אלא למען האינטרס של פישר.

שכתוב ההיסטוריה הבנקאית

המשבר הפיננסי טיפח לפישר תדמית, שכמעט אינה ניתנת לערעור, של עוגן יציב במשק, בשעה שכל העולם הסתחרר. הוא המבוגר האחראי שידע לנווט ולהנהיג בהצלחה את הכלכלה הישראלית באחת התקופות הסוערות בעולם; שהנהיג מדיניות מוניטרית שהוכיחה את עצמה.

פישר אכן הפגין מנהיגות ואכן לא ביצע אף טעות, אבל התיאוריה שהמשק הישראלי צלח בשלום את המשבר הכלכלי בזכותו היא שכתוב של ההיסטוריה הכלכלית.

הנה העובדות, נכון לסוף שנת 2008:

בנק דיסקונט החזיק כ-3 מיליארד דולר (כ-11.5 מיליארד שקל) באג"ח של פאני ופרדי, החברות למשכנתאות פושטות הרגל. לדיסקונט היו עוד 3.3 מיליארד שקל בני"ע של מוסדות פיננסיים בארה"ב ובאירופה. הונו העצמי של דיסקונט עמד על 8.8 מיליארד שקל.

בנק לאומי החזיק 21.5 מיליארד שקל בני"ע זרים, מתוכם 13.8 מיליארד שקל בני"ע של מוסדות פיננסיים. חשיפת האשראי הכוללת של לאומי למוסדות פיננסיים זרים עמדה על 36 מיליארד שקל. הסכום הזה כלל חשיפה לבנקים כמו סיטיגרופ (שפישר מכיר היטב, הוא הרי עבד שם), מריל לינץ', בנק אוף אמריקה, גולדמן זאקס, ווקוביה ועוד - כולם קיבלו סיוע ממשלתי וחלקם (במיוחד סיטי) פשטו את הרגל בפועל. הונו העצמי של לאומי עמד על 18.7 מיליארד שקל.

בנק הפועלים החזיק 6.5 מיליארד שקל בני"ע של מוסדות פיננסיים זרים, אחרי שמחק כ-5 מיליארד שקל מהחזקותיו במכשירים פיננסיים מורכבים מתוך תיק בהיקף של 15 מיליארד שקל ויותר. הונו העצמי של הבנק עמד על 18.8 מיליארד שקל.

אלוהים הציל אותנו, לא סטנלי פישר

בליל המספרים הזה נועד להמחיש עובדה אחת מרכזית: לולא הזרמות הענק של הממשל האמריקני ושל הממשלות האירופיות - הזרמות של אלפים על אלפים של מיליארדים שתמכו בבנקים הגדולים והצילו את ניירות הערך שלהם, אותם ניירות שהחזיקו שלושת הבנקים הגדולים בישראל - לולא מלאכת החילוץ המסיבית הזו... אלוהים ישמור.

ואלוהים שמר אותנו מפשיטת רגל של שלושת הבנקים הגדולים בישראל, ממצוקת הון אדירה של שלושתם, שהיתה מחייבת את פישר להזרים מיליארדי שקלים לכל אחד מהם כדי למנוע תוהו ובוהו במשק הישראלי.

לא פישר הציל את המשק הישראלי. הצילו אותו ג'ורג' בוש והנרי פולסון.