חי בסרט

הנה אירוע שיכול לתאר את ווסלי סניידר. במהלך ארוחת בוקר במחנה אימונים של נבחרת הולנד, צעק סניידר לכיוונו של פייט ולטהויזן, שוער באחת מהקבוצות ההולנדיות הקטנות בליגה: "היי, פייט, כמה אתה מרוויח?". ולטהויזן ענה לו בגאווה: "400 אלף אירו"; "אתה לא חושב שזה מצחיק", שאל אותו סניידר, קשרה של אינטר, "שאני מרוויח פי 20 יותר ממך?"

אחרי שהדברים דלפו לתקשורת, סניידר התגונן וטען כמובן שהדברים נאמרו בצחוק. יכול להיות שזה נכון, אבל השיחה הזאת היתה אופיינת מאוד לסניידר. לשחקן הזה, שייארח ביום רביעי עם אינטר את צ'לסי במסגרת שמינית גמר הצ'מפיונס ליג, יש הרבה ביטחון עצמי ביחס למעט הסנטימטרים שיש לו.

דווקא בזמן שהגלובליזציה העלימה את הסגנונות "הלאומיים" בכדורגל, סניידר הוא דוגמה אולי אחרונה לסטריאוטיפ הולנדי כמו שהכרנו בעבר. האוהדים ההולנדים הבחינו בסניידר כשהיה עוד הרבה יותר קטן וצנום ממה שהוא עכשיו. אפילו בקבוצות הילדים הכי טובות של אייאקס אמסטרדם הוא בלט בכך ששלט באופן מוחלט בשתי הרגליים שלו. הוא היה מגביה כדורים חופשיים לראש של ילד אחר, נייג'ל דה יונג, עכשיו במנצ'סטר סיטי, כשהוא עושה את זה בשתי הרגליים באופן שווה. בגיל 18 הוא רשם בכורה בבוגרים של אייאקס, ושלושה חודשים אחר כך הוא כבר שיחק בנבחרת הולנד.

לאף אחד מעולם לא היה ספק בקשר לכישרון של סניידר, בעיקר לא לסניידר עצמו. בגיל 19 הוא היה כל כך פגוע כשעלה כמחליף מהספסל, ואחרי שכבש שער הוא הסתובב לכיוון המאמן שלו ושלח לעברו אצבע משולשת. בתקופה ההיא, עוד לפני ששולמו משכורות עתק וכל דבר קטן זכה לעדכונים במדורי הספורט, שחקני הכדורגל ההולנדים היו פורקי עול וסוררים. מאז כולם השתנו ולמדו להפנים את חוקי המשחק, מלבד סניידר שנשאר בשלו.

אהבה עם מוריניו

הרבה אנשים שאלו בתחילת הקריירה, לאן יכול כבר להגיע קשר איטי בגובה 1.70 מטר. חבר של סניידר לנבחרת הולנד שלא נחשב מאוהביו הגדולים, הדביק לו את הכינוי "הדרדס", אליו נוסף גם הכינוי "מחזיק מפתחות" ו"סניידרצ'יק". אבל היתרון הפך לחיסרון: בשלב מוקדם מאוד בקריירה שלו האופנה על המגרש השתנתה - ככל שהמגרש התמלא בשחקנים ענקיים, כך התברר שרק שחקנים דרדסים הצליחו לחמוק ולמצוא שטחים בודדים שנותרו פנויים. שחקנים כמו צ'אבי, אינייסטה, ליאו מסי, קרלוס טבז ופרנק ריברי. קטן הפך שם נרדף ליופי.

כשריאל מדריד רכשה את סניידר ב-2007 עבור 27 מיליון אירו, זה היה נראה לו מובן מאליו. סניידר האמין שכל דבר מגיע לו, ובדרך כלל הוא גם קיבל את זה. למשל, כשהחליט שהוא מעוניין בשחקנית יולנטה קבאו ואן קאסברגן, שנבחרה ל"בחורה ההולנדית הסקסית ביותר" שלוש פעמים - הוא שלח לה הודעה לסלולרי. מהר מאוד היא הפכה להיות החברה הצמודה שלו. קצת אחר כך כשהחליט שהיא תהיה אשתו, הוא לקח את המיקרופון באמצע טיסה והציע לה להתחתן איתו. למרבה המזל הם עדיין לא קיבלו הצעה לככב בתוכנית ריאליטי. אבל המסר ברור: סניידר לא סובל מחוסר ביטחון.

בקיץ האחרון ריאל מדריד החלה לרכוש מכל הבא ליד. בהתחלה, סניידר שרד, והיה גאה על כך שהצליח לשמור על המקום שלו בחדר ההלבשה בין כריסטיאנו רונאלדו לקאקה. סניידר היה משוכנע שריאל לא תמכור אותו, אז הוא ייעץ לבן ארצו רפאל ואן דר וארט לעזוב את ריאל וללכת למקום שבו ירצו אותו. להפתעתו של סניידר, ריאל מכרה דווקא אותו והשאירה את ואן דר וארט. "האנשים שמנהלים את ריאל מדריד עכשיו הם אנשים לא טובים", סיכם סניידר את העניין.

אחר כך הוא שוב מצא את האושר הגדול. פחות או יותר באופן שבו סניידר חיזר אחרי יולנטה, ככה שלח מאמן אינטר ז'וזה מוריניו לסניידר מדי יום הודעת טקסט לסלולרי שבו ביטא את אהבתו אליו. זה עבד. סניידר הצטרף לאינטר, והסביר את החיבור ביניהם: "אני קצת מזכיר אותו. הוא יכול להיות האבא שלי". סניידר אוהב את העובדה שמוריניו יושב בחלק האחורי של המטוס ביחד עם השחקנים, ושהוא מוריד ממנו כל עול הגנתי על המגרש. האהבה של מוריניו אליו מוכיחה את עצמה: אינטר הפסידה העונה ארבעה משחקים בלבד, ובכל הארבעה סניידר לא שיחק.

המאמנים ההולנדים הרבה פחות מוקסמים ממנו. יותר מדי פעמים בעבר, השחקנים ההולנדים קרעו את הנבחרת הלאומית עם ריבים. את קלרנס סיידורף למשל זרקו מהנבחרת מחשש שהאגו שלו יצית את חדר ההלבשה. גם סניידר מזמין לעצמו גירוש מהסגל. אבל הוא טוב. השנה הזאת, הוא מקווה לזכות בצ'מפיונס ליג עם אינטר ובגביע העולם בדרום אפריקה עם נבחרת הולנד. למעשה, הוא מצפה שזה יקרה.