הזוכה הגדול של פסטיבל ברלין הוא הסרט הטורקי "דבש"

במוצאי שבת, יממה לפני סיומו של הפסטיבל, הוכרזו הזוכים של פסטיבל הסרטים הבינלאומי של ברלין, בטקס נעילה חגיגי שנערך ב"ברלינאלה פאלאס" לעיני 1,600 משתתפים. כמעט ללא יוצא מן הכלל, אותם הסרטים שזכו, נמנים עם הסרטים שצוינו במהלך הפסטיבל כסרטים יוצאי דופן באיכותם, כאלה שחלקם אף יועמדו לפרסי האוסקר של מרץ 2011.

אין זה אומר שיכולת החיזוי שלנו טובה במיוחד. זה מלמד על טיב בחירת הסרטים של פסטיבל ברלין השנה, אך בעיקר הדבר מוכיח את השיטה - או הדרך הטובה ביותר - לבחור כ-20 סרטים מתוך 400 המופיעים בתוכניית הפסטיבל, ולהתפעם כמעט מכולם.

השיטה היא פשוטה: לקרוא את מה שקרוי בעגה המקצועית ה"פרמיס" - תמצית של תקציר העלילה: סיפור הסרט בחמישה משפטים לכל היותר. סרט שתמצית הסיפור שלו מעוררת חשק עז לראותו, קרוב לוודאי שלא יאכזב. אלא אם כן מדובר בסרט של פרנסואה אוזון - תסריטאי ובמאי צרפתי, שמצליח להפוך רעיונות נהדרים לסרטים בינוניים.

בפרס "דוב הזהב" לסרט הטוב ביותר זכה הסרט הטורקי "דבש" של סמיח קאפלנו. הסרט מספר על נער כבן 16 היוצא לחפש את אביו הכוורן בהרים, לאחר שזה נעדר מביתו זמן רב מדי. זהו סרט איטי מאוד, נוגע ללב, מצולם יפהפה. לא צנצנת הדבש שלנו, אבל בהחלט לא בחירה תמוהה. בסך הכול סרט די טוב.

סרט איטי מאוד, נוגע ללב, מצולם יפהפה. "דבש"

40 שנות קלאסיקה

רומן פולנסקי הוא הזוכה הלא מאושר (בכל זאת, האיש במעצר בית) בפרס "דוב הכסף" על עבודת הבימוי הטובה ביותר בסרט "גוסט רייטר" ("סופר צללים"). כפי שכתבנו, מדובר במותחן מבריק, שהבימוי שלו הוא מלאכת מחשבת, המכילה בחובה 40 שנות קלאסיקה של במאי גאון ויצירתי במיוחד. אם פולנסקי זכה בפרס הבימוי, מדוע לא זכה זה בפרס הסרט הטוב ביותר? התשובה היא שהסיכוי שסרט אמריקני יזכה בפרס החשוב ביותר בפסטיבל ששם את יהבו להאיר באור יקרות את הקולנוע האירופי האיכותי, הוא נמוך ביותר.

זוהי אחת הסיבות לכך שהסרטים "הדרך" (שבו שחקן העבר אמיליו אסטבז מביים את אביו, השחקן הוותיק מרטין שלין) ו"עץ החיים" של הבמאי המהולל טרנס מאליק, יופיעו בפסטיבל קאן הקרוב (חודש מאי). פרט מעניין נוסף לגבי "גוסט רייטר" הוא, שזהו הסרט הראשון בהיסטוריה שהעריכה שלו התבצעה מאחורי הסורגים.

אנשי יחסי הציבור של "גוסט רייטר" סיפרו ל"גלובס" כי פולנסקי, ששהה בכלא עד לאחרונה, קיבל לתאו מחשב נייד עם תוכנת עריכה, על מנת שיוכל להשלים את עריכת הסרט, כדי שלא ייווצר עיכוב בלוח הזמנים, שתוכנן מראש כך שהסרט ייצא לבתי הקולנוע בראשית החודש הבא (מרץ).

אגדה ריאליסטית

סרט אחד שלא בלט ברשימת הפרסים, אך בלט באיכותו ובמקוריותו הוא "לטובת אחרים". סרט ספרדי מחוספס, קשה, תזזיתי, המביא את סיפורו של דייגו (אדוארדו נורייגה), רופא מנתח שנמצא בשיא הקריירה שלו, אך במקביל, הוא חווה משבר בחיי הנישואין שלו. אשתו היא רופאה העובדת באותו בית חולים, מה שלא מוסיף לשניהם נחת.

חייהם משתנים מן הקצה לקצה ברגע שבו בן זוגה של אחת החולות יורה בבטנו של דייגו. כשדייגו מחלים, הוא מגלה שיש בו כוחות ריפוי שלא היו בו מעולם - כוחות שאינם קשורים לכישוריו כרופא. דייגו מציל את חייהם של חולים רבים, אך משלם על כך שבו בעת מתים סביבו האנשים הקרובים אליו ביותר.

כוכב בספרד. נורייגה ב"לטובת אחרים"

נורייגה (36) הוא כוכב גדול בספרד ואחד השחקנים המבוקשים ביותר בקולנוע הספרדי. אחרי שנורייגה גילם עבריין פסיכופת ויפה תואר בסרט המתח "טרנסיביריאן", ואחרי שגילם את צ'ה גווארה בסרט "צ'ה", הפקה הוליוודית על המצביא המורד המושחת והנערץ, שמת צעיר והפך לאגדה, נורייגה הוא שני לחוויאר בארדם כשחקן הספרדי המצליח ביותר בהוליווד.

"אדוארדו צעיר בעשר שנים מהדמות של דייגו, אבל התעקשתי שהוא יקבל את התפקיד. הוא אדם כל-כך טהור, כל-כך חכם, הוא מושלם לדמות", מספר ל"גלובס" אוסקר סנטוס גומז, במאי הסרט.

על אף שנורייגה יפה התואר ושופע הכריזמה וההומור ("אני באופן עקרוני לא סומך על אנשים שלא שותים אלכוהול") הוא בחור צנום ובעל מראה עדין, אין לטעות בו. הוא סערת רגשות מהלכת. רמת האינטליגנציה הגבוהה שלו, גם הרגשית, העומקים הנפשיים שאליהם הוא מסוגל לצלול כשהוא נכנס לדמויות והניסיון הרב שצבר (נורייגה משחק בטלוויזיה ובקולנוע מגיל 7. הוא השתתף בעשרות סרטים וסדרות), הפכו אותו לשחקן אופי מרשים ביותר. התפקיד ב"לטובת אחרים" אינו עוד תפקיד עבורו. נורייגה: "כל שחקן צריך תפקיד כזה. זה שלב נוסף בקריירה. כלומר, זו קפיצת שלב".

איך עבדת על קפיצת השלב?

"אני עובד עם רגשות, אני מטייל בדמיון, עובד קודם כל עם הגוף. נותן רק לגוף להתבטא. רק אחר כך אני מוסיף את טון ואופי הדיבור. משחק בעיני הוא פתולוגיה בקונטרול. בכולנו יש נכות, בכולנו יש תמימות, בכולנו חבוי רוצח. הכול בפנים אצלנו. והכי מעניין עבור שחקן זה להוציא משהו מזה החוצה. כמובן שהכול בסופו של דבר בשליטה. תמיד יש 'קאט'. אין חשש שהדמות תשתלט עליך".

את פסטיבל ברלין שחגג השנה 60 שנות קולנוע, נחתום בשאלה בניחוח ישראלי: כיצד הפך מתי כספי לאורח הכבוד של הסרט הברזילאי "סבתות"? התשובה: כספי שר את להיט העבר שלו "ארץ טרופית יפה" (מילים של אהוד מנור), לבקשתו של התסריטאי, השחקן והבמאי היהודי ברזילאי מיכאל וורמן.