רכשת ביטוח נגד רעידות אדמה ולא בדקת מה עשו השכנים?

רעידת אדמה בדרגה 8.8 בסולם ריכטר בצ'ילה, רעש בדרגה של כ-7 בסולם ריכטר בהאיטי, רעידה באפריל 2009 בדרגת 6 בל'אקווילה שבאיטליה ורעידת אדמה בעוצמה 7.5 שהתרחשה במאי 2008 במחוז סצ'ואן שבמערב סין - אלו הן רק כמה מהדוגמאות המוחשיות מהשנים האחרונות לקטסטרופה המאיימת ביותר על ישראל. זהו גם אחד האיומים המרכזיים על ענף הביטוח המקומי ועל הממשלה, ומבדיקה שערכנו - הציבור אינו נערך כיאות לקראתו, וגם לא הממשלה. גם תמ"א 38 לחיזוק מבנים אינה ממריאה.

קטסטרופות מתרחשות כל הזמן בעולם, אם זה רעידות אדמה, הצפות או הוריקנים. בישראל ההיערכות לאפשרות של קטסטרופה מתייחסת למעשה רק לרעש אדמה. לפני כעשור מונתה מטעם הממשלה ועדת היגוי להיערכות לרעידות אדמה, על בסיס "סקרים ותחזיות של מוסדות מחקר מוסמכים, הצופים רעידת אדמה חזקה בישראל".

מעבר למועד התרחשותו, גם למיקום הרעש משמעות של ממש מבחינת חברות הביטוח, הפרטים והחברות שהן מבטחות, ומבחינת הממשלה והציבור בכלל. זאת, מכיוון שרעידת אדמה המתרחשת באזור בלתי מיושב אינה גורמת בדרך כלל לנזק בעל חשיבות, גם אם עוצמתה גבוהה מאוד. כלומר, אין דין רעידת אדמה בבקעה או באזור צפת כדין רעש הרסני באזור חיפה או גוש דן. אסון גדול באזור לא מבוטח או דל באוכלוסיה ורכוש, אינו משמעותי מבחינה ביטוחית, ולדוגמה הצונאמי במזרח אסיה.

רעידות אדמה משפיעות על חברות הביטוח במספר תחומי ביטוח מרכזיים: ביטוחים מקיפים לדירות, לבתי עסק, ביטוחים הנדסיים וריסקים (ביטוח טהור למקרי מוות). בביטוחי הדירות, ההנדסיים ובתי העסק, עיקר הסיכון נמצא מלכתחילה אצל חברות ביטוח-המשנה בחו"ל. בריסקים, רמת הכיסוי של חברות הביטוח בביטוח משנה נמוכה יותר, הגם שהיא עדיין קיימת, ובמקרי קטסטרופות (למשל 1,000 הרוגים מאירוע בודד) יש חוזי ביטוח משנה מסוג EXCESS OF LOSS, המגדרים את כלל הסיכון של חברות הביטוח מרעידות אדמה.

עיקר הסיכון הביטוחי של חברות הביטוח בנוגע לרעידות אדמה נמצא בכלל מחוץ לישראל, לאחר שהועבר למבטחות המשנה. כך שבפועל, לדברי בכיר בענף הביטוח, "החברות שמות את יהבן על מבטחות המשנה". זהו בסך הכל מהלך טבעי בענף הביטוח, ויש לציין כי ניסיון העבר בעולם מלמד שחברות ביטוח המשנה עומדות בהתחייבויותיהן.

עדיין, לכל חברות הביטוח הישראליות יש אחריות ביטוחית לסכומי הביטוח בשייר (סכומים שהן מכסות, ולא חברות ביטוח משנה) בביטוחים אלו, ויש גם גבולות כיסוי לביטוח המשנה, במידה שהנזק הנגרם יהיה אי שם בשולי הסבירות הסטטיסטית של החברות.

מבחינה כספית, החשיפה הישירה הכוללת ברוטו של ענף הביטוח המקומי לרעידות אדמה מסתכמת לפי ההערכות בכ-400 מיליארד דולר, בביטוחי הרכוש למיניהם. על פניה, חשיפה אדירה הגדולה בכמה מידות על המשק המקומי, אבל יש לזכור שהרוב המכריע של החשיפה הזו נמצא מעבר לים.

מדובר על חשיפה ברוטו של כ-200 מיליארד דולר בביטוח המקיף לדירה (הנמכר ישירות על ידי החברות וכן על ידי הבנקים למשכנתאות), חשיפה של כ-150 מיליארד דולר בביטוחי בתי עסק, ועוד כ-40-50 מיליארד דולר בביטוחים הנדסיים. ואולם, בניכוי ההסכמים של החברות המקומיות עם חברות ביטוח משנה זרות, ובשקלול ביטוחי EXCESS OF LOSS, החשיפה של חברות הביטוח בסבירות של 98%-99% ביחס לתסריטים האפשריים מבחינתן עומדת על כ-60-90 מיליון דולר בלבד. זהו ללא ספק סכום לא מאיים ברמה מצרפית, ובהתחשב בהון העצמי שלהן. אך כל זאת בהנחה שלא ייגרם נזק שלא צפו, ובהנחה הסבירה שביטוחי המשנה יחזיקו מים.

כדי לסבר את העין על אילו מקרים סטטיסטיים נערכים המודלים של חברות הביטוח, נציין שבדו"חות מגדל לשנת 2008 מצוין כי "הקבוצה מגינה על עצמה כנגד אירועי רעידת אדמה, אף כאלו בעוצמה המתרחשת אחת לכ-350 שנים". בכלל ביטוח ציינו כי הקבוצה מגינה על עצמה כנגד אירוע רעידת אדמה בעוצמה שהסתברות התרחשותה הינה אחת לכ-250 שנה; בהראל מדובר ככל הידוע על הגנה מפני רעידת אדמה בעוצמה שהסתברותית תקרה רק אחת לכ-200 שנה; ובמנורה מבטחים - אחת ל-500 שנים. על בסיס נתונים אלה החברות מחליטות איזה סיכון סטטיסטי הן לוקחות, וככלל בשוק המקומי מדובר על השארת זנב סטטיסטי קטן מאוד. כלומר, אומדן הנזק המרבי האפשרי בהתממש הסיכון (M.P.L.) שלהן עומד על 1% או 2%.

חוסכים בפרמיה - מוותרים על הכיסוי

אבל לא הכל טמון בהסכמי ביטוח המשנה של חברות הביטוח הישראליות ובסכומי החשיפה. השאלה היא האם הציבור - פרטים וחברות - נערכים כיאות למקרה של רעידת אדמה הרסנית.

מבדיקתנו עולה, שב-2009 בוטחו כ-1.25 מיליון מהדירות בישראל בביטוח מבנה. ככלל, הדירות המבוטחות על ידי הבנקים למשכנתאות כוללות כיסוי לרעידת אדמה, בעוד שבביטוחי הדירה הפרטיים 'הרגילים' רק כ-70%-80% מהדירות מכוסות גם במקרים שכאלה. הסיבה לכך פשוטה: חלק ניכר מהמבוטחים מחפשים לחסוך בפרמיה החודשית, ומוותרים על הרכיב היקר-יחסית מבחינתם של כיסוי לרעידת אדמה. בביטוחי בתי עסק וביטוחים הנדסיים שיעור הכיסוי לרעידות אדמה גבוה מהותית, ושם יש מודעות לסיכון זה.

כלומר, המודעות בקרב הציבור אינה רחבה דיה. אך לא רק זאת. בביטוחי הדירות בישראל יש כמה בעיות אינהרנטיות שפוגמות בכיסוי של האוכלוסייה למקרה של רעידת אדמה הרסנית. ראשונה היא סוגיית ההשתתפות העצמית הגבוהה, כשהציבור נדרש לשלם מכיסו בעבור התביעה כ-10% מהנזק. כלומר בסך הכל חשיפה של כ-2 מיליארד דולר. סוגייה זו ניתנת לפיתרון, כשניתן לרכוש בחלק מהחברות השתתפות עצמית מופחתת (ואף לבטלה). מה גם, שמבחינת המבוטח הממוצע מדובר בתשלום של כ-60-100 אלף שקל בממוצע.

הבעיה השנייה נוגעת לכך שעשוי להיות חוסר באנשי מקצוע, והמנגנון לא יעבוד כיאות מבחינה תפעולית למשך זמן בצמוד לרעידה עצמה. כלומר, חברות הביטוח יוכלו לעמוד בכך כספית, אבל בפועל המערך לא "יתקתק".

הבעיה השלישית והאקוטית לגבי הכיסוי הביטוחי של הציבור נובעת מכך שככלל הציבור והחברות לא מבטחים גם את ערך הקרקע יחד עם הדירה. הדבר אינו בעייתי לבעלי בתים פרטיים, אך עשוי להיות מהותי לבעלי דירות בבנייני מגורים שלא כל דייריהם ביטחו את עצמם. או אז, אם לא כל הדירות בבניין מבוטחות, המבוטח עדיין צריך לשקם את כל הבניין, ובשביל זה צריך את כל הדיירים. במקרים כאלו אין תשלום מלא למבוטח עבור הדירה, או הבטחה לחזור לדירה ברמה של זו שנהרסה. בענף הביטוח מספרים שרק אחוזים בודדים ממבטחי הדירות קונים כיסוי גם לערך הקרקע.

מה ירעד בחברות הביטוח

ככלל, רעידת אדמה גדולה והרסנית מאיימת על חברות הביטוח בשלושה אופנים שונים. הראשון הוא כמובן הסיכון הביטוחי - ההיקף הכספי של התשלומים למבוטחים בעקבות האירוע - והוא מגודר בביטוח משנה (ובלעדיו הוא גדול מדי על השוק המקומי). השני הוא סיכון פיננסי, הנובע מתלותן הרבה של חברות הביטוח בשוקי ההון, ומניסיון העבר שמלמד כי בעת קטסטרופה הבורסות מגיבות בנפילה מיידית. הסיכון השלישי הוא כוללני וטמון בקורלציה הגבוהה של חברות הביטוח לפעילות במשק. משקים שנאלצו להתמודד עם אסונות גדולים, חוו במידה זו או אחרת גם ירידה בעושר של הציבור ובשינוי תשומת הלב לסיוע ולשיקום, הגם שבטווח הבינוני-ארוך הם בדרך כלל מגדילים את הביקוש לביטוח.

ואולם, נדמה שיש כמה בעיות גדולות בהרבה משאלת הביטוחים הפרטיים שנועדו לתת כיסוי לנזקים ישירים מרעידת אדמה, בצל חוסר ההיערכות של הציבור הישראלי ("אנשים פה לא מבינים שהמדינה לא תהיה שם לעזור בזמן אמת", אומר אחד מבכירי ענף הביטוח הכללי, וגורם אחר המעורה בנושא מציין: "שוק הביטוח ערוך טוב יותר מהמדינה לרעידת אדמה גדולה"). למשל, רובם המכריע של הרכבים בישראל לא מכוסים לנזקי רעידת אדמה. אלו אינם נכללים בפוליסה התקנית של הרכב-רכוש, וכמעט אף אחד לא רוכש את ההרחבה הזו. וכמובן, הבעיה הגדולה היא שבשעת רעידה המדינה תטפל בעצמה ובדברים הציבוריים ופחות תדאג לפרט.

רוב הרכוש של הממשלה, נציין, אינו מבוטח, ובמסגרת זו גם מרבית התשתיות, כשבמקרה של נזק עצום, שיקום התשתיות ייפול על המדינה. למדינה גם אין ייעודה לנושא בתקציב. התפיסה הגורפת היא שלאורך שנים למדינות פשוט יקר מדי לבטח את עצמן למקרי רעידת אדמה. כשכבר קורה משהו, הן צריכות, ויכולות, לשאת בעלות הפגיעה בעצמן, או לחילופין להיעזר בפעילות בינלאומית.

לסיכום, חלק ניכר מהמבנים בישראל נבנה לפני שנקבעו סטנדרטים מחמירים בנושא, ונראה שאם תהיה רעידת אדמה גדולה באזור מרובה אוכלוסיה, היא תגרום לנזק רב, בעיקר לבניינים שלא התמגנו על פי תמ"א 38. חלקו הגדול יהיה אמנם מבוטח, אך לא כולו בשוויו האמיתי, כשמבוטחים רבים יתקשו בנסיבות שכאלה לשחזר את הרכוש שאבד להם. בטח אם ויתרו על כיסוי לרעידת אדמה, ובוודאי בנוגע לרכבם. ואולם, נראה שהבעיה הגדולה כאן בהתרחש רעידת אדמה הרסנית, טמונה בהיערכות הממשלה ובצורך שלה להשקיע רבות בשיקום הנכסים הציבוריים, כשהפרט עשוי להידחק לקרן זווית.