כבר יותר מחצי שנה שנזרקים איומים לאוויר. בעלי הקבוצות אומרים שהפעם הם ילכו עם זה עד הסוף ולא יוותרו לשחקנים, כי יש גבול לכמה ששחקן פוטבול יכול להרוויח. השחקנים אומרים שעם כל הכבוד לחליפות, אם יש מישהו שהפך את ה-NFL לארגון שמכניס 8 מיליארד דולר בשנה (הכי הרבה לליגה כלשהי בעולם) זה רק הם, ובגלל זה צריך לשלם להם כל סכום שיבקשו.
התאריך ששני הצדדים כיוונו אליו היה 4 במארס בחצות. אם עד לתאריך הזה לא יושג הסכם לגבי הדיונים על הסכם קיבוצי חדש (CBA) בין השחקנים לבין בעלי הקבוצות, ייפתח שוק הפרי-אייג'נטס (שחקנים חופשיים) לעונת 2010 והליגה תתקיים ללא תקרת שכר.
ב-4 במארס בחצות כולם נותרו מבוצרים בעמדות. בכך למעשה החל ג'ונגל שבו אין יותר חוקים וכללים. מותר להחתים שחקנים על חוזים אסטרונומיים (טוב לשחקנים). מותר להחליט על עונה פיננסית שבה הקבוצה לא תהיה תחרותית אבל תרוויח המון כסף (מצוין לבעלים).
לא סתם מקבל סיפור תקרת השכר נפח ומשמעות אדירה בארה"ב. בסופו של דבר הוא זה שעומד בבסיסה של מערכת הספורט האמריקני. הוא זה שמייצר שוויוניות יחסית, מונע קריסה של קבוצות ומונע מבעלים עשירים התפרעות של שוק חופשי כמו באירופה.
השחקנים החכמים
העונה הקרובה תהיה הראשונה ללא תקרת שכר ב-NFL מאז הונהגה התקרה ב-1994, כשגם הפעם הוויכוח הוא על נתח הכסף שמקבלים השחקנים מעוגת ההכנסות. בשנים האחרונות נוצר מצב בליגות המקצועניות בארה"ב שבעוד שבעלי הקבוצות נאבקים בחובות (ב-NBA) או שרואים נתח קטן יחסית מההכנסות (NFL), וכל זה בתוך כאוס של משבר כלכלי, השחקנים הם היחידים שהעניין לא נוגע להם ושכרם ממשיך לעלות מדי שנה.
ב-NFL ניסו כבר להילחם בתופעה. ב-1993, העונה האחרונה שבה לא היתה תקרת שכר, זינק שכר השחקנים לממדים מפחידים והגיע ל-70% מההכנסות הכוללות. תוסיפו לזה הוצאות תפעול וכו' - ולמרות הפופולריות של הליגה לבעלי הקבוצות לא נשאר כמעט כלום ביד. ההתפרעות ההיא בשכר השחקנים הביאה את הצדדים לשולחן המו"מ, למיסוד אותם הסכמים קיבוציים שיאפשרו גם לבעלים להתפרנס בכבוד.
אבל מתברר שגם כאן השחקנים תמיד ניהלו את העניינים בחכמה יתרה, וגרמו לבעלים להצטער על ההסכם שחתמו. בהסכם הקיבוצי האחרון שהסתיים ב-2005 עמדה תקרת השכר לקבוצה על 85.5 מיליון דולר, אבל בהסכם הנוכחי שמסתיים עכשיו כבר הגיעה התקרה ל-128 מיליון דולר. במלים אחרות, שכר השחקנים קפץ תוך 4 שנים ב-50%.
איך זה קרה? השחקנים קיבלו בהסכם הקודם 65.5% מכלל ההכנסות שקשורות למכירת כרטיסים וזכויות שידור. בהסכם החדש הם הסכימו "לבוא לקראת הבעלים" ואמרו 'או.קי, אנחנו מוכנים לרדת ל-59.5% מההכנסות, אבל מכלל ההכנסות שהליגה מייצרת'. הבעלים מיהרו לחתום על ההסכם. אף אחד מהבעלים לא תיאר לעצמו שאותו "ויתור" של השחקנים יהפוך את ההסכם לעוד פחות טוב עבור הבעלים.
בשבוע שעבר הודה הבעלים של ניו אינגלנד פטריוטס, רוברט קראפט, שהם נפלו קורבן לתרגיל: "ב-2006 חתמנו על הסכם גרוע מאוד עבורנו".
עונה פיננסית?
ב-NFL, להבדיל מה-NBA למשל, יש תקרת שכר קשיחה. אסור לעבור אותה לשני הכיוונים. רף המקסימום ל-2009 עמד על 128 מיליון דולר, ורף המינימום לקבוצה שאסור לרדת ממנו נקבע על 107.7 מיליון דולר והוא נועד בין היתר כדי למנוע מבעלי קבוצות להכריז על עונה פיננסית במטרה להרוויח כסף.
למה יגרום המצב הקיים? 212 פרי-אייג'נטס נזרקו לשוק ב-5 במארס. אין שום מחויבות לגובה החוזים שיציעו להם כעת. חלק גדול מהשחקנים עומד להרוויח בזכות העונה הזאת את חוזה חייהם: בעלי קבוצות שיחליטו לקחת אליפות בכוח יכולים כעת לשלם לשחקנים האלו סכומי עתק, ללא שום הגבלה, בתקווה שזה יגדיל את הסיכויים שלהם לזכות בסופרבול או לפחות לשפר משמעותית את הקבוצה.
אבל באביב הנוכחי עומדים כמה שחקנים לגלות את הצד השני של חוקי הג'ונגל: חלק מהם כבר יודעים שלא מעט בעלי קבוצות עומדים לנצל את חלון ההזדמנויות הזה, ויוכלו אחרי הרבה מאוד שנים לקבל את הפריבילגיה של עונה פיננסית. להפעיל קבוצה בכסף מינימלי ולחזור 5 שנים לאחור מבחינת הוצאות שכר (פחות מ-100 מיליון דולר), ובמקביל ליהנות מהכנסות של 250-300 מיליון דולר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.