למה תמ"א

למה תמ"א?

אם זה לא היה עצוב זה בטח היה מצחיק. אנשים רציניים ונכבדים כתבו דו"ח שמציג את התמריצים הנדרשים לחיזוק 430 אלף יחידות דיור בכל הארץ, רגע לפני שתבוא רעידת אדמה ותפיל כאן עשרות אלפי בניינים.

עצוב, כי על פי אותו דו"ח, שהוצג אתמול בכנסת, נכון להיום מדובר "רק" ב-95 אלף יחידות דיור עם היתכנות כלכלית כזו - כאילו אנחנו באמת רואים לפנינו תנופת בנייה באותן עשרות אלפי דירות שבהן "משתלם" לשפץ ולהגדיל את הזכויות, בתל אביב או בירושלים, חמש שנים לאחר שאושרה תוכנית המתאר בממשלה.

כתבנו לא פעם שתמ"א 38 - תוכנית המתאר המעניקה תוספת בזכויות הבנייה כנגד חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה - הפכה לחלום החדש של דיירי השיכונים הישנים (ואלה שקונים בהם דירות בשנים האחרונות בשם אותו חלום). שהיא באה במקומו של חלום "פינוי בינוי", המורכב ומסובך פי כמה.

רק שבפועל, תמ"א 38 לוכדת את הדיירים באותו מעגל אין סופי - בין אין ספור דיירים ואינטרסים שונים (מה מרוויח הדייר בקומה הראשונה מהמעלית החדשה?); כנגד קבלנים שלא בטוחים מה הם מוכנים לתת תמורת הקומה הנוספת על הגג; ועם רשות מקומית שנורא רוצה לתמוך בתושבים המסכנים, אבל לא ששה להכניס עוד דיירים (המביאים איתם מכוניות, וגם דורשים מערכת של חינוך וכו') לתוך הרחובות הצפופים.

אם בתל אביב או ברמת גן - שהדו"ח מתאר עד כמה מרוויחות כבר היום מיישום התמ"א - אין יותר מ-10 בניינים שמיישמים אותה בפועל, מה יעזרו עוד כמה תמריצים לעפולה או לבית שאן? בסך הכל אולי ייכנסו למעגל המרוויחים התיאורטי גם תושבי ערים כמו נתניה ופתח תקוה, וגם בהן יתחילו מלחמות, שלא יגיעו לשום מקום לאחר שכולם ימשיכו להתעסק בכמה מרוויח השכן או הקבלן.

אז מה כן? הגיע הזמן שהרשויות יחשפו שיניים ויראו לנו שיש פה מבוגר אחראי. קצת כיפוף של זכויות הקניין, שיאפשרו מהמדינה ומהרשויות לדרוש - כן לדרוש - מכל בעלי הבניינים שקמו כאן לפני 1980 (אז נכנס התקן המחייב בנייה העומדת בפני רעידת אדמה) לשפץ את ביתם - בהתאם לטבלאות הישימות הכלכלית (עם סיוע כלכלי באזורים חלשים). בדיוק כמו שמחייבים אותנו לשים חגורת בטיחות ברכב שלנו. בדיוק כמו שאוסרים עלינו בחוק להשאיר ילד קטן ללא השגחה בבית.

אבל בינתיים, המצגות והסיסמאות הנשמעות מדי תקופה בכנסת, בדיוק כמו הטורים הנכתבים פה ושם בעיתונות, הן אכן רק כסת"ח. מי שמכיר את המערכת יודע שרעידת האדמה היא כנראה זו שתעיר אותנו.