אובמה לא ימצמץ ראשון

בנימין נתניהו, אנו לומדים, לא רק שאינו נזהר בפושרין אחרי שנכווה ברותחין, אלא גם שקלחת של שמן מבעבע, שנטויה מעל ראשו, לא מציתה בו רפלקס מותנה לקפוץ אחורה. הכוויות החדשות כבר מתחילות להסתמן. אולי הוא מזוכיסט.

כפי שהזכיר לנו אתמול מרטין אינדיק, שכיהן פעמיים כשגריר ארה"ב בישראל, במאמר במגזין המקוון "דיילי ביסט", ביבי כבר נצרב קשות בעימות עם הנשיא הקודם של ארה"ב, ועכשיו, כמו נחום-תקום, הוא מחולל עימות חדש עם וושינגטון, שכנראה יסתיים כקודמו. "כיהנתי כשגריר בתקופת הכהונה הראשונה של ביבי כרה"מ, כאשר מדליין אולברייט היתה שרת החוץ בממשל קלינטון", מספר אינדיק. "בדיוק כאשר אולברייט סיימה ביקור בישראל, במאמץ נוסף לקדם את תהליך השלום, הודיע ביבי על הרחבה גדולה של התנחלות קיימת בגדה המערבית. אולברייט התקשרה אלי בקו טלפון לא מאובטח וצרחה: 'אמור לביבי שהוא צריך להפסיק לדאוג ממה שחושב הימין בישראל ושיתחיל לדאוג ממה שחושבת ארה"ב'".

אז מה השתנה? לא כלום, ובוודאי לא נתניהו. הוא לא שעה אז לעצת אולברייט ונכנס לעימות חזיתי עם ממשל קלינטון, עימות שבסופו של דבר תרם תרומה משמעותית לנפילתו. הבוחרים בישראל בעטו במי שנתפס בעיניהם כאבן רחיים שמכבידה על היחסים בין ירושלים לוושינגטון.

מה מניע את ביבי לחשוב שהפעם זה יסתיים אחרת? אחד המניעים, קרוב לוודאי, הוא האמונה שיש לו עסק עם נשיא רכרוכי, נוח להתקפלות. צריך להודות שברק אובמה תרם להיווצרות הדימוי הזה. הוא מתנהל כפרופסור בהארווארד יותר מאשר כנשיא מעצמה, אומרים חסידים ומתנגדים. הוא מוכן להגיע לפשרות, חסר להט של אדם שהאמת הפנימית שלו בוערת בעצמותיו, ובעיקר, הוא באמת מקשיב למה שאומרים לו מתנגדיו ולפעמים הוא אפילו מקבל את דעתם.

הנה, בעימות הקודם בין נתניהו לאובמה, עשה האחרון ויתור משמעותי: הקפאת התרחבות ההתנחלויות הקיימות? כן, אבל הקפאה תחומה בזמן, שלא תחול על ירושלים, נסיגה משמעותית מאוד מעמדת הפתיחה שהציג הנשיא.

אבל נתניהו נופל בפח שנטמן לרבים שזלזלו ביכולותיו ובנחישותו של אובמה. זוכרים את ההספדים שנישאו לזכר הרפורמות בשירותי הבריאות, הבייבי של הנשיא? עכשיו הרפובליקנים מייללים שאובמה דוחף את הרפורמות לגרון האומה. הם מודים, שהרפורמות יעברו את צנרת הקונגרס על אפם ועל חמתם. הנשיא הניח לישראלים ולפלסטינים, סליחה, לדמוקרטים ולרפובליקנים, להתגושש. כשנוכח לדעת ששני הצדדים מתחפרים בעמדותיהם, הוא נכנס לתמונה. זה מתחיל לקרות גם במזה"ת.

וייתכן שביבי בונה גם על הפסד משמעותי בכוח הדמוקרטים בבחירות לקונגרס בנובמבר השנה, הפסד צפוי, בתקווה שהוא ישחוק את עוצמת אובמה. רה"מ אולי ימצא כתף אוהדת בקונגרס להניח עליה ראש דווי, אבל עליו לדעת שבארה"ב מדיניות החוץ מנוהלת מהבית הלבן.

אך השגיאה הגדולה ביותר של נתניהו היתה, שהוא לא שם עצמו בנעלי הצד שכנגד, כמו אסטרטג טוב. האם רה"מ האמין שנשיא שאינו מגדיר עצמו כ"נוצרי שנולד מחדש", כקודמו, שאינו מאמץ את מרכזיות מלחמת אחרית הימים במגידו בדוגמה הנוצרית, באמת יקבל את הגחמות של אחד אלי ישי ויאמין שנתניהו לא היה מודע להן?

שמישהו לא סיפר לאובמה על תקדים נתניהו - אולברייט? שנשיא המעצמה שמממנת חלק ניכר מתקציב הביטחון של ישראל, ששומרת על עליונותה האיכותית, שמובילה את המאבק הגלובלי נגד התגרענות איראן ושמסוככת על ישראל בזירה הדיפלומטית הבינלאומית על חשבון יחסיה עם העולם הערבי והמוסלמי, באמת יושיט את הלחי השנייה לעוד סטירה מירושלים? אולי הגיע הרגע שבו הכלב מסרב להוסיף להיות מכושכש ע"י הזנב.