ספורטאי אולימפי, מה תרצה להיות כשתהיה גדול?

אנחנו רואים אותם בשיא תהילתם. ילדים בני עשרים ומשהו שמייצגים את ישראל מול מאות מיליוני צופים. הם חלק מקבוצה קטנה מאוד של ספורטאים שמקבלים את הזכות להיות חלק מהמשלחת האולימפית.

אבל כמה שנים אחרי, אנחנו מתקשים לזכור את השמות שלהם. הם מתאדים ונעלמים. בחלק גדול מהמקרים מתברר שאותם ספורטאים לא הצליחו לעשות את המעבר מחיי התהילה ל"אזרחות" ואובדים אי שם בדרך. קופץ לגובה מגלה להפתעתו שאין מודעות דרושים בעיתונים שדורשים אנשי מכירות עם יכולת קפיצה לגובה.

כל ההקדמה הזאת למה? כי השבוע יתחיל הוועד האולימפי בישראל ביחד עם חברת ההשמה אדקו ישראל (‏Adecco‏ - חברה בת של אדקו העולמית) ביוזמה שנועדה להכין את הספורטאים ליום שאחרי הפרישה. הכוונה היא לאפשר לספורטאים להתחיל ולחשוב על כניסה לשוק העבודה ועל הקריירה הבאה, עוד במהלך תקופת הזמן שלהם כספורטאים פעילים.

חלק מזה כולל גם לדעת איך להתנהל עם הכסף שעשו במהלך הקריירה, או עם העובדה שהכסף מפסיק להגיע מיד עם הפרישה. "ספורטאים צעירים מקבלים פרסים כספיים במהלך הקריירה, שבאיזשהו מקום נעלמים מהר מאוד", מסביר מנכ"ל הוועד האולימפי בישראל, אפרים זינגר. "הגענו למסקנה שצריך להתחיל ולפתח את היום שאחרי, בין היתר כדי לעזור לספורטאי לבנות מערכת שתעזור לו להתנהל עם הכסף שלו, ולדעת מה לעשות ביום שאחרי הפרישה".

נכון להיום, הסיוע לספורטאים במעבר לאזרחות מתבטא בסיוע בלימודים: כל ספורטאי שייצג את ישראל במשחקים האולימפיים מקבל מימון מלא לשכר לימוד לשלוש שנים, כדי להוציא תואר ראשון.

זינגר מציין כי "יש אמנם בישראל כמה ספורטאים אולימפיים כוכבים, שמסודרים כלכלית באופן יחסי. אבל הספורטאי האולימפי הממוצע מוצא את עצמו בסיומה של קריירה שיכולה להימשך 7-10 שנים, לפני העשור הרביעי לחייו, במצב שאין לו כלום. הם מסתכלים ימינה ושמאלה ורואים את אלו בני גילם צוברים ניסיון בעבודה, אנשים בגילם עם קריירה לכל דבר".

‎ברוכים הבאים לשוק העבודה

לפני כחודשיים יצר הוועד האולימפי בישראל קשר עם הסניף הישראלי של אדקו והחל לגבש תוכנית שתאפשר לספורטאים להיכלל בתוכנית. בשלב ראשון הכוונה היא לאפשר לכל הספורטאים שנמצאים בסגל האולימפי ללונדון 2012 להיות חלק מהתוכנית. אבל לא רק הם, התוכנית הולכת אחורה עד לבוגרי הסגל של סידני 2000, ותוצע גם לספורטאים שכבר פרשו.

אחד הנושאים הראשונים בסמינר היא איך לצאת לשוק העבודה. הספורטאים ילמדו איך לכתוב קורות חיים, איך להתנהג בראיון עבודה, איך להתלבש לראיון עבודה. בשלב הבא ייבנה לכל ספורטאי תיק פרטני, בעזרת היועצים של אדקו ואנשי הוועד האולימפי, ובו ינסו לנתב אותם למקומות המתאימים להם, תוך מתן חיזוקים והשלמות מקצועיות לפני כן. "הכוונה היא לתת לספורטאי כלים על-פי תחומי העניין שלו - אם יש ספורטאי שמגלה נטיות לתחום התקשורת, אז למה לחכות אחרי שיפרוש אם אפשר לשלוח אותו כבר עכשיו ללימודים והשתלמויות בתחום?".

מלבד הכוונה הגלויה לסייע לספורטאים אחרי ש"שירתו" את המדינה, יש כאן גם כוונה נוספת של הוועד האולימפי: הרצון והצורך לפרק את מודל העסקנות בספורט בארץ, ולהביא יותר אנשי ספורט חזרה לתחום האימון והניהול אחרי שעברו הסמכות מקצועיות בניהול. "לא מספיק ספורטאים אולימפיים נותרו בתחום האימון, השיווק, והניהול", אומר זינגר. "אין ספק שספורטאי אולימפי שהיה במערכת ומכיר את הצרכים שלה, יכול להיקלט בתוך תעשיית הספורט ולהיות הרבה יותר מועיל מבחינתנו. יואב ברוק, שהיום מרכז את תחום הספורט באיסתא, הוא דוגמה מצוינת - אחד שהיה שם כספורטאי וחווה את זה על בשרו, וזה נותן לו יתרון".

* ‎מה בעצם מאפיין ספורטאי אחרי הפרישה?‎

‏"ספורטאי מדחיק את הפרישה שלו, הוא חושב שיש לו עוד ארבע שנים, עוד אולימפיאדה או שתיים, ולהבדיל מתלמיד תיכון או ממישהו שמסיים צבא ויודע מתי זה נגמר - ספורטאי לא עושה בעצם כלום כדי להתכונן ליום שאחרי. במקרים מסוימים, כמו פציעה, זה נופל עליו בשנייה אחת".

* ‎אתם רואים הרבה ספורטאים אולימפיים שלא מצאו את עצמם אחרי הפרישה?

‏"יש ספורטאים ישראליים שהיה להם מעבר חלק מעולם הספורט לאזרחות. אבל אני יכול להגיד שאני מכיר הרבה ספורטאים שלמרות שהיה להם קרש קפיצה טוב, בגלל חוסר תכנון והכנה הם התברברו. והיו ספורטאים שמלכתחילה הכישורים שלהם היו כל כך ספציפיים, שזה לא נתן להם שום ערך מוסף בעולם האמיתי, והם גם כן התברברו ברמה הכלכלית ובכלל".

‎* יש מדינות שזה עובד?

‎‏"אדקו מפעילים את התוכנית הזאת בארצות הברית והיא עובדת שם מצוין. גם במערב אירופה הם מעורבים, במדינות כמו בלגיה, דנמרק, הולנד - זה עובד טוב. זה בא לתת מענה לא דווקא לספורטאים השניים-שלושה נוצצים, אלא דווקא לאלו שפחות גדולים וצריכים להסתגל".

* ספורטאי ישראלי מתחיל את החיים בנקודת פתיחה כלכלית לא טובה?

"נקודת הפתיחה של ספורטאים אולימפיים בכל מקום בעולם היא לא טובה. זה שונה לגמרי משחקני כדורגל או כדורסל. אבל אני מצפה שספורטאים בלבל הזה כשהם מסיימים את הקריירה, יזכו או ייהנו מהכרה חברתית או ציבורית שתהיה ראויה למעמד שאליו הם הגיעו. לא הכל נמדד בכסף. מה שאני כן מצפה - וזה קורה במקומות אחרים עולם ולצערי בארץ זה לא קורה - זה אותו תגמול חברתי. אנחנו כחברה בישראל לא יודעים לקחת את אותם אלו שגרמו לנו רגעי נחת וגאווה ולהמשיך ולטפח אותם גם אחרי. אני מצפה שיסייעו בישראל לאותם ספורטאים ויהפכו אותם מודלים לחיקוי.

"מבחינת מעסיקים פוטנציאליים, אין לי ספק שיש יתרון בהעסקת ספורטאי הישג או ספורטאי אולימפי, גם אם מבחינת השכלה מקצועית כזאת ואחרת יש פער. כי אופי של ספורטאי הישג זה דבר שאתה לוקח הלאה לכל מקום. מהיום הראשון שלו הוא מתעסק בווינריות, עבודה קשה, התמדה, ממוקד מטרה. בנאדם שיודע לעמוד מול פיתויים".

טראומת המעבר לאזרחות

‎צביקה קינד, מנכ"ל משותף ובעלים של אדקו ישראל, שיוביל את הפרויקט בצוותא עם הוועד האולימפי בישראל, מסביר כי: "ההכנה של הספורטאי למעבר לאזרחות היא דווקא יותר בתחום המנטאלי, ופחות העניין הכלכלי. אני חושב שהקטע הכספי הוא פחות העניין מבחינתם. יש כאן משבר לא פשוט שעובר על הספורטאי שמסיים את הקריירה. הם מגיעים בגיל צעיר לשיא שמעט מאוד אנשים חווים, בעצם השתתפות באולימפיאדה מול מיליוני אנשים. אלו אנשים שחווים את שיא הצלחתם בגיל מאוד מאוד צעיר, אבל השיא הזה נגמר מהר, והשאלה היא איך עוברים מכאן לקריירה שנייה".

קינד מציין שאת "טראומת" המעבר לאזרחות של הספורטאים הם מכירים מקרוב, בעבודה עם יוצאי צבא. "אנחנו עושים את אותו תהליך של בניית קריירה שנייה עם אנשי צבא, ויש פה משהו דומה מאוד. גם כאן מדובר על אנשים בדרגות גבוהות, עם עוצמה אדירה ביד, מעמד חברתי, מערכת קשרים, דימוי עצמי - שמאבדים את העוצמה הזאת ביום אחד. זה בדיוק נכון לאותו ספורטאי, שרגיל שמזהים אותו ברחוב, ורגיל שמטפלים בו ומטפחים אותו, ופתאום צריך להפנים את המעבר. אנחנו רוצים להסביר להם שיידעו איך נראה המגרש העתידי שלהם. כי הם נוטים להדחיק את זה במהלך השנים שלהם כספורטאים".