אל תתחרטו על כלום

חדש בגלובס - הטור של ריצ'רד ברנסון משיב על שאלות שמרבים לשאול אותו; ויש גם דוא"ל לשאלות שלכם.

חשבתי להתחיל את הטור שלי בהשאלות השכיחות ביותר שמופנות אלי: העצות שקיבלתי, מקורות ההשראה שלי, המוטיבציה ואם יש לי חרטות. אנא הודיעו לי אם יש שאלות נוספות שברצונכם לדעת את התשובות עליהן.

מהי העצה הטובה ביותר שקיבלת?

שלוש עצות פז עולות במוחי.

הראשונה היא עצה מתמשכת, שקיבלתי מאמי אווה, שלימדה אותי לעולם לא להסתכל אחורה בחרטה, אלא לעבור לדבר הבא. כמות הזמן שאנשים מבזבזים במחשבה על כישלונות במקום להשקיע את האנרגיה בעוד מיזם תמיד מדהימה אותי. יש לי את ה-fun של ניהול כל עסקי וירג'ין, ולכן אני מעולם לא רואה כישלון כניסיון רע, אלא כחלק מעקומת למידה.

אמי גם לימדה אותי לא למתוח ביקורת גלויה על אנשים. כשהיא היתה שומעת אותי מדבר בגנות מישהו, היא היתה מעמידה אותי חמש דקות מול מראה כשאני בוהה בעצמי. ההיגיון שלה היה שכל הדיבורים הביקורתיים שלי היו השתקפות של האופי שלי.

בשנות ה-80 נתן לי פרדי לייקר, מנהל חברת התעופה הבריטית, עצה נהדרת על הקמת חברת תעופה משלי. הוא לימד אותי שני דברי מפתח: "לעולם לא יהיה לך הכוח הפרסומי להדיח את בריטיש איירווייז מהמקום הראשון. אתה תהיה חייב להשתמש בעצמך. תעשה צחוק מעצמך. אחרת לא תשרוד".

הוא גם אמר בחוכמה: "תוודא שאתה מופיע בעמודים הראשונים ולא האחוריים". אני הולך בעקבות העצה הזו מאז ועד היום. הייתי בולט מאוד ועשיתי צחוק מעצמי יותר מפעם אחת.

מהי העצה הגרועה ביותר שקיבלת?

לעולם לא אביך את האדם שנתן לי אותה! עצות באות בהרבה סוגים. אני לא מאמין בעצה של אדם אחד, אלא בהתייעצות עם רבים. הדעות תמיד חלוקות. כאשר אתה שואל כמה אנשים מה דעתם, אתה מקבל זוויות רבות ויכול לשקול את כולן. אתה לא מסתמך על עצה יחידה, ולכן שום עצה לא יכולה להיות ממש גרועה.

איזו עצה היית נותן ליזם צעיר שרוצה לדעת איך להתחיל?

לזכור שבלתי אפשרי לנהל עסק בלי לקחת סיכונים. וירג'ין לא היתה החברה שהיא היום, אלמלא נטלנו סיכונים לאורך הדרך. אתה צריך באמת להאמין במה שאתה עושה. להקדיש את עצמך לזה במאה אחוז ולהיות מוכן לספוג כמה מכות לאורך הדרך. אם אתה נכנס למשהו בציפייה שתיכשל, ב-90% מהמקרים תיכשל.

מעל הכל, זכור למצות את הכיף שבזה. זה שומר על ההתלהבות ועל המוטיבציה שלך ושל עמיתיך. אחד הפתגמים האהובים עלי מסכם זאת בשלמות: "האמיצים אולי לא יחיו לנצח, אך הפחדנים לא חיים כלל".

לאורך הקריירה שלך היו לך הרבה הצלחות אך גם כמה כישלונות. מה למדת מהם?

כיזם אתה חייב ללמוד מהר מאוד שאין דבר כזה כמו כישלון. במבט לאחור על ההיסטוריה של וירג'ין, היכולת שלנו להסתגל במהירות לשינויים סייעה לנו להתגבר על נסיגות. אתה חייב להגיע במהירות למסקנה שמשהו לא מתנהל כמו שצריך, ואז לשנות אותו או לסגור אותו.

החברות שלנו קטנות ורזות, יש מעט מאוד מנהלה ואין ביורוקרטיה. אנחנו מקבלים החלטות ומיישמים אותן במהירות רבה - בדרך כלל לפני שהיריבים שלנו בשוק התכנסו לישיבה החמישית שלהם בנושא הזה.

על אף שאני מאמין בנטילת סיכונים, אני גם מאמין מאוד בהגנה על הגב שלנו. זה אומר לעבוד מראש על כל הדברים שיכולים להשתבש, ולוודא שכיסינו את כולם. המון פעמים היינו קרובים לקריסות. רוב היזמים קרובים לכך.

כמעט נכשלתי כאשר וירג'ין היתה בחיתוליה, כמעט נכשלתי בתחילת שנות ה-80, וכמובן כמעט התאבדתי המון פעמים בניסיון לשבור שיאי עולם במפרשיות ובכדורים פורחים. אבל הודות לשילוב של מזל ותכנון, גם וירג'ין וגם אני עדיין חיים.

יש לך חרטות כלשהן?

תמיד יש דברים בחיים שאתה מתחרט עליהם, ויש כנראה הרבה החלטות עסקיות שאני מתחרט עליהן, אבל אני מנסה לא להשקיע בהן מחשבה רבה. אני עובר הלאה, לדברים חיוביים יותר.

הזדמנות אחת שהחמצתי עדיין מטרידה אותי. זו היתה ההזדמנות לנהל את הלוטו הבריטי. ההצעה שלנו היתה לנהל משחק שלא למטרת רווח, כאשר רוב הכסף יילך למטרות טובות, אבל הפסדנו בהתמודדות הזו.

עברנו הלאה והקמנו את וירג'ין יונייט, הקרן שלנו שמסייעת לאחרים וממריצה את החברות שלנו לפעולה. הקרן הזו מילאה תפקיד מרכזי בהקמת "חדר המלחמה לפחמן ולקשישים", שיוזמת פתרון עימותים ומאבק בשינויי האקלים.

ולבסוף, תכופות אני נשאל אם אני איש של הרגלים.

אני מניח שלהיות יזם סדרתי זה הרגל די גדול!