הגמר הגדול (של שמינית הגמר)

צ'לסי נגד אינטר. גומלין. מוריניו חוזר לסטמפורד ברידג'. מהמשחק הזה רק אחת תמשיך הלאה בצ'מפיונס ■ אבל לא רק זה: מאמן אינטר מגיע הפעם לאנגליה בשליחות אמיתית של הסרייה ‏A‏, כשהפסד עשוי לחתוך את כמות הנציגות האיטלקיות בצ'מפיונס ליג לשלוש בלבד

שיטת פיצול המשחקים החדשה בשמינית הגמר של הצ'מפיונס ליג, שמותחת את השלב הזה על-פני חמישה שבועות במקום שבועיים, טובה בעיקרון לחובבי כדורגל אמיתיים. ככה מרוויחים שמונה ימי משחקים במקום ארבעה. אבל גם באליה הזאת יש קוץ: לפעמים נוצרים ערבי צפייה לא אטרקטיביים עם משחקים משעממים. בשבוע הקרוב נצטרך "לסבול" את בורדו ואולימפיאקוס, סביליה-צסק"א. אפילו ברצלונה ושטוטגרט, מה לעשות, זו לא בדיוק התמודדות שמציתה את הדמיון.

יש רק משחק אחד ממש מעניין השבוע באלופות. אבל האמת, זה חתיכת משחק. בין צ'לסי לאינטר (1-2 לאיטלקים במשחק הראשון). משחק ש"מי שתעבור אותו בשלום, הופכת למועמדת מספר 1 ללכת עד הסוף השנה בליגת האלופות", לדברי רוברטו מנצ'יני, מאמן מנצ'סטר סיטי.

***

אי אפשר להתעלם משובו הראשון של ז'וזה מוריניו לסטמפורד ברידג'. בצד הסנטימנטלי, הפורטוגלי לא מפחד לחשוף את געגועיו: "אני לא מסתיר את העובדה שצ'לסי היא עדיין חלק גדול מהחיים שלי", אמר השבוע.

בצד המקצועי, מוריניו זה מוריניו. כלומר, שום דבר לא יצליח להוריד לו את הביטחון העצמי, אפילו לא תצוגת האימים של אינטר ביום שישי מול קטאניה (הפסד 3-1) שדירדרה את אלופת איטליה למרחק של נקודה אחת בלבד בפסגת הסרייה ‏‏A‏ מהיריבה העירונית מילאן, וכושר כללי מזוויע (ניצחון אחד בלבד בששת משחקי הליגה האחרונים). "צ'לסי לא השתנתה בכלום מאז שעזבתי אותה לפני שנתיים וחצי", אמר "המיוחד". "בפעם האחרונה שהייתי במשחק שלה בסטמפורד ברידג', ראיתי שהם עדיין עושים את אותם תרגילי חימום שעשו בתקופתי. ההתגוננות שלהם במצבים נייחים היא אותה התגוננות שאני לימדתי אותם. הם משחקים את אותו 4-4-2 או 4-3-3. וחוץ מאנלקה ואיבאנוביץ', זה בדיוק אותו סגל שחקנים שאני אימנתי".

אפשר לקרוא לדברים האלו שחצנות. האם כל ארבעת המאמנים שעברו בצ'לסי מאז מוריניו - גרנט, סקולארי, הידינק ואנצ'לוטי, לא שינו כלום בקבוצה? ברור ששינו. אבל אם יש מקום שמוריניו יכול להתרברב בו באופן חופשי זה אנגליה. שם הוא עדיין זוכה למעמד מיתי, ולא רק על-ידי התקשורת שמאוהבת באופן טבעי בפה הגדול שלו, אלא גם על-ידי אנשי מקצוע.

דוגמאות? סטיב קלארק, שעבד כעוזרו בצ'לסי: "האבחנה שלו בפרטים היא מדהימה. ההכנה שלו לאימונים ומשחקים היתה ברמה אחרת מכל מה שראיתי עד שהוא הגיע. בכל יום הוא היה עושה אימונים ותרגולים שונים. הוא תמיד היה אומר לשחקנים במדויק מה היריבים הולכים לעשות". פרנק למפארד: "מרגע שהוא הגיע לכאן, לקח כמה שבועות עד שהוא הפך אותנו מקבוצה עם פוטנציאל לזכות בתארים לקבוצה שלא מסוגלת להסתפק בפחות מהכל". ריקארדו קראבליו: "הגעתי למה שהגעתי בכדורגל רק בזכותו".

למרות כל המחמאות האלו, מוריניו יודע שההיכרות והאהבה הגדולה עם אנשי צ'לסי יכולה לשחק גם לרעתו: "כמו שאני מכיר אותם, הם מכירים אותי ואת שיטות העבודה שלי".

‏‏***‏

למרות שקרלו אנצ'לוטי, מאמן צ'לסי, הבהיר בתחילת העונה שהמטרה הראשונית של הקבוצה היא קודם כל להחזיר את ההגמוניה באנגליה ולזכות באליפות הפרמיירליג אחרי שלוש שנות שלטון של מנצ'סטר יונייטד, גם האיטלקי יודע שהדחה מהצ'מפיונס כבר בשמינית הגמר תאכזב מאוד את הבוס שלו.

רומן אברמוביץ', שהשקיע מכיסו בצ'לסי קרוב למיליארד ליש"ט מאז רכש אותה ב-2003, רוצה יותר מהכל את התואר שממשיך לחמוק לו מבין הידיים. אפילו גמר האלופות ב-2008, עם החמצת הפנדל הבלתי נשכחת של ג'ון טרי, לא הכניס את האוליגרך לייאוש, וכל הסימנים מראים שכאן דווקא מדובר בבעל הון שרוצה להישאר בכדורגל עוד הרבה שנים. איזה סימנים? למשל, העובדה שמחק את החוב של צ'לסי, שעמד על כ-300 מיליון ליש"ט. זאת כדי שהמועדון יעמוד בתקנות ה"פייננשל פייר-פליי" של אופ"א, שימנעו מקבוצות עם חובות לשחק בצ'מפיונס ליג החל מעונת ‏‎2012/13‎‏.

למרות שכבר צבר ותק רציני באנגליה, אברמוביץ' עדיין נחשב לאניגמה בממלכה. הוא מקפיד שלא להתראיין, לאף גוף תקשורת, לא בנוגע לצ'לסי ולא בנוגע לעסקיו האחרים. אלא שאתמול השיג ממנו "הטיימס" מספר ציטוטים נדירים, שהתייחסו גם לשמועות שעלו בהקשר שלו במהלך השנים. "אני לא מעורב בבחירת ההרכבים", אמר המיליארדר. "אני לא יכול להגיד שאני לחלוטין לא מעורב בהחלטות על רכישות שחקנים, אבל בוא נגיד שבנושא הזה המילה שלי הרבה פחות משמעותית מזאת של המנג'ר". האם העניין הזה כולל גם את אנדריי שבצ'נקו, שלפי הדיווחים הגיע בזמנו לצ'לסי למרות התנגדות טוטאלית של מוריניו? התשובה של אברמוביץ' לשאלה הזאת היתה חד משמעית. "כן. גם שבצ'נקו הגיע בתמיכה מלאה של המאמן".

‏‏***

‏זה שהליגה האיטלקית נמצאת בהידרדרות משמעותית בשנים האחרונות זה כבר מזמן לא חדשות. אפילו האיטלקים מודים בזה. הנה, תראו מה אמר פאביו קאפלו, מאמן נבחרת אנגליה, לפני כחודשיים: "הליגה האנגלית נמצאת כיום בראש הפירמידה של הכדורגל. שחקנים בכירים מעדיפים להגיע לאנגליה או לספרד, ולא לאיטליה, ולא רק בגלל הכסף. כשהם רואים את האצטדיונים בסרייה ‏A‏ חצי ריקים, הם מבינים שיש בעיה עם הליגה הזאת". קאפלו התברר כנביא זעם אמין במיוחד, אם לוקחים בחשבון את ההשפלה שספגה מילאן מרגליהם של שחקני מנצ'סטר יונייטד (7-2 בסיכום שני המשחקים).

עד כמה חמורה הבעיה של איטליה, אפשר להבין מהעניין הבא: לא פחות מחמש קבוצות גרמניות נותרו העונה במפעלים האירופיים (באיירן ושטוטגרט בצ'מפיונס; המבורג, וולפסבורג וברמן בליגה האירופית), לעומת שתי איטלקיות בלבד (אינטר בצ'מפיונס, ויובנטוס בליגה האירופית). נקודות הדירוג שצוברות הגרמניות העונה, יחד עם השנים האחרונות, מעניקות להן סיכויים גבוהים מאוד להשיג לבונדסליגה ארבעה כרטיסים לצ'מפיונס ליג בעונה הבאה על חשבון קבוצות הסרייה ‏A‏, ולהותיר את האיטלקיות עם שלושה כרטיסים בלבד. משהו שלא קרה ב-10 השנים האחרונות, מאז אופ"א החלה לתת ארבעה כרטיסים לצ'מפיונס לשלוש הליגות הבכירות באירופה (אנגליה, ספרד, איטליה).

למעשה, אינטר לא משחקת היום רק בשביל עצמה. אלא בשביל ליגה שלמה שבקיץ 2009 איבדה את שני הכוכבים הכי גדולים שלה (איברהימוביץ' וקאקה), ובקיץ 2010 עשויה לאבד גם את שאריות הכבוד שעוד נותרו לה.