השאלה שכל משקיע שואל בימים אלה: האם כדאי לצאת מהשוק?

מספרים על ג'וזף קנדי, אביו של נשיא ארה"ב לשעבר ג'ון פ. קנדי, שאמר בעבר כי "כשאפילו למצחצח הנעליים יש דעה לגבי שוק המניות, הגיע הזמן למכור". קנדי האב זכה להיות בעצמו דמות רבת עוצמה בארה"ב בתחילת המאה הקודמת, ונודע בזכות הונו הרב, ועל פי הטענה, את האמרה המפורסמת הזאת, הוא טבע בסוף שנות ה-20 לאחר שהצליח לחמוק מהשוק, רגע לפני הקריסה הגדולה של 1929.

ובאמת, גם היום, מי לא מכיר את הטענה שלפיה שכשנהג המונית, הקבצן בצומת (אליו התייחס גם קנדי) או גברת כהן מחדרה נכנסים בכל הכוח לשוק, זה סימן שהשוק מנופח, ושזה הזמן לצאת ממנו. אך בפועל, למרות האמרות המתוחכמות, תזמון הפעולות בשוק היא משימה כמעט בלתי אפשרית.

ועדיין, מסתבר שישנם מספר סממנים קונקרטיים שיכולים להעיד על כיוון השוק. מדובר בנתוני מאקרו, נתוני מיקרו ונתונים כמותיים שהם נחלת הכלל, וגלויים לכל. בעזרת קובי פלר, מנהל ההשקעות הראשי של כלל פיננסים, נצביע על הסממנים הבולטים מביניהם. לפני כן, נזהיר רק כי הניסיון לתזמן את השוק אינו קל או פשוט, הוא טומן בחובו סיכונים ואינו מומלץ לכל אחד.

"אסטרטג השווקים של בית ההשקעות אופנהיימר בחן ומצא בסקירה שפרסם בשבוע שעבר, כי מאז 1980 משקיעים שפספסו את עשרת ימי המסחר הטובים בלבד בתקופה ארוכה זו, השיגו בתיק מניות המבוסס על מדד ה-S&P 500 תשואה ממוצעת שנתית של 5.5%, במקום 8.1% למשקיעים שנותרו בשוק בעשרת הימים הללו", ממחיש פלר את הסיכון שבניסיון לתזמן את השוק. "במידה שמשקיע הפסיד את ארבעים ימי המסחר הטובים בתקופה זאת תשואתו כבר נמוכה מאחוז לשנה", הוא מוסיף.

ובכל זאת, מהם הפרמטרים שיאפשרו לנו להצליח במשימה למרות הכל? הנה השמונה המרכזיים בהם.

מדד מנהלי הרכש (ISM)

מדד מנהלי הרכש הוא מנבא טוב להיפוך של שווקים לאחר מפולת. בכל פעם שהמדד עבר מירידה לעלייה - ועוד בטרם הגיע לשער של 50 נקודות המעיד על התרחבות כלכלית - מתקנים שוקי המניות בעוצמה החזקה ביותר את הירידות. תשואת שוקי המניות במקרה כזה עומדת על עשרות אחוזים. לאחר שעבר המדד את רף 50 הנקודות, תשואת שוק המניות חיובית הופכת לנמוכה בהרבה. "ועל כך נאמר ששוק המניות מקדים את התאוששות הכלכלה בפועל", אומר פלר.

מדד ה-VIX

המדד השני שיכול להעיד על בעיתיות בשווקים הוא מדד ה-VIX (המכונה גם "מדד הפחד"), שמודד את התנודתיות בשוקי המניות. "עלייה מתמשכת במדד זה מחייבת, להערכתנו, להיות זהירים עם רכיב המניות בתיק ואופי החברות המוחזקות", אומר פלר.

לאן הולכים המשקיעים

אחת הבדיקות המומלצות, אותן מציע פלר, היא לבחון את תזרימי הכספים לתוך השוק והחוצה ממנו, ואת מי הוא שאחראי להם: האם מדובר במשקיעים פרטיים או במוסדיים. "מעקב אחר פעילות המשקיעים הפרטיים, כגורם מסביר עליות, יכולה לתת אינדיקציה לגבי כיוון השוק בטווח הקצר. פעילות המשקיעים המוסדיים יכולה ללמד אותנו לגבי המגמות וכיוון השוק בטווח הארוך", הוא אומר.

פעילות בעלי עניין

המשקיעים הפרטיים הם בדרך כלל אינם אלו שמזיזים את השוק. מי שעושה זאת הם המשקיעים המוסדיים ובעלי השליטה, במילים אחרות, בעלי העניין. בכל בורסה מפורסמים הנתונים של שינויים באחזקות בעלי עניין, ואלו יכולים לתת אינדיקציה למשקיעים לגבי מניה מסוימת ואפילו לגבי השוק כולו, למקרה שהמניה זולה (בעלי העניין קונים) או שהיא יקרה (בעלי העניין מוכרים).

פלר מציין כי בחינה כזו היא בגדר אינדיקטור שנבחן סטטיסטית, ונמצא בעל מובהקות חיובית לשוק. "צריך לזכור כי זהו מבחן סטטיסטי, וכמובן יש מקרים בהם בעלי עניין מוכרים משיקולים שאינם קשורים דווקא למחיר המניה", הוא מסייג, ומציע דרך לשפר את המבחן הזה: "משקיעים ותיקים יכולים להכיר דפוסים חוזרים של בעלי עניין שהוכיחו בעבר קניות ומכירות, שהיו אינדיקציה טובה לכיוון מניית החברה".

מכפיל רווח חזוי

מכפיל הרווח הוא אולי האינדיקטור הנפוץ ביותר לתזמון השוק. ומכפיל הרווח החזוי (שבוחן את מחיר המניה מול הרווחים הצפויים בדרך כלל ב-12 החודשים הבאים) עשוי להיות אחד מהמפתחות להצלחת התזמון.

אבל מדוע בעצם לא להסתמך על מכפיל הרווח הנוכחי? פלר מסביר: "המפולת של 2008 התרחשה למרות שמכפיל הרווח הנוכחי של השוק לא היה גבוה, אך מנגד הוא לא שיקף את ההתדרדרות המהירה של ענף הפיננסים. השקעה לפי מכפיל היסטורי היא כמו נהיגה תוך הסתכלות במראה האחורית".

מכפיל רווח חזוי נמוך מהממוצע ההיסטורי מסמן שיש לשוק מקום לעלות עוד, בעוד מכפיל גבוה מהממוצע עשוי לרמוז על התנפחות של מחירי המניות ביחס לרווחים החזויים. פלר מזכיר ומדגיש כי בתקופת אינפלציה נמוכה המשקיעים מוכנים להשקיע במכפיל רווח גבוה מזה שבתקופת אינפלציה גבוהה, ולכן חשוב לקחת גם זאת בחשבון כשמשתמשים בפרמטר הזה.

תשואת הדיבידנד

התשואה שמייצרת חברה בחלוקת הדיבידנדים שלה מעידה על עוצמתה הנוכחית ועל רווחיותה. תזרים קבוע הדומה לזה שמתקבל מהשקעה באג"ח משפר את תשואת המשקיע גם בלי שינוי במחיר המניה, ובמקביל מושך משקיעים מוסדיים, להם חשוב גם התזרים השוטף מול התחייבויותיהם. ירידה בתשואת הדיבידנד של חברה מוחזקת עשויה להעיד על בעיה במצבה הנוכחי, וראויה לתשומת לב מצד המשקיעים כסימן שעשוי להיות אות למכירתה.

יתרות השורט

משקיעים מוסדיים וקרנות גידור משתמשים באופן שוטף באסטרטגיות הכוללות מכירה בחסר (שורט) של מניות או מדדים. עלייה ביתרות השורט על מניה מסוימת, עשויה להעיד על ציפייה לירידה במחיר הנכס הנמכר ולהוות נורת אזהרה, אם כי לטווח קצר.

"סגירת המכירה יכולה להיות מהירה ולפעמים אף במחיר גבוה מזה שנפתח", מציין פלר. בחינת יתרות השורט של חברות בשוק האמריקני נחשבת לפשוטה למדי וישנם אתרי אינטרנט, דוגמת שורט-סקוויז (shortsqueeze.com) שמאפשרים לבצע זאת בקלות ובמהירות.

האג"ח קודמת למניה

אחד הכללים הידועים בשווקים הפיננסים הוא שמשקיעי האג"ח של חברה מסוימת חוזים לעיתים תכופות את כיוונה לפני שהדבר בא לידי ביטוי במחיר המניה שלה. "עלייה בתשואת האג"ח או במרווח של מדד מסוים מול האג"ח הממשלתיות, עשויה להוות איתות אזהרה למשקיעי המניות", מציין פלר.