מיומנו של איש היי-טק: ההיי-טקיסטים אינם גורם במשק

עוד יום של קיץ באמצע החורף ואני בגינה שותה קפה ומהרהר. "בעצם", אני אומר לעצמי, "אנחנו בכלל לא קיימים. כלומר, כל אותה קבוצה של כ-100 אלף איש, המתהדרת בשם 'אנשי היי-טק', אינה באמת קיימת".

"ולמה אתה מתכוון?" שואל עצמי אותי. "כוונתי שאנשי ההיי-טק חיים במין סוג של מטריקס, שקיים רק בראשם" אני עונה. "ויש לך הוכחות לכך?", אני מקשה על עצמי. "בוודאי", אני עונה בהחלטיות. "בוא ותראה בעצמך:"

"בפוליטיקה - אנחנו לא קיימים, למרות שיכולנו בקלות להשיג בין 3-4 מנדטים. אנחנו לא מגובשים, ולא הרצנו מעולם מועמד מטעמינו לכנסת. בחברה - אמנם יש רבים בקרב אנשי וחברות ההיי-טק שמתנדבים ומעורבים בקהילה, אבל כולם עושים את זה ולנו אין שום ייחוד בכך.

"בחינוך - גם שם יש אנשי היי-טק שעשו הסבה להוראה או ניהול בתי ספר, אבל התרומה שלנו אינה מורגשת. לא הצלחנו לתרום מהידע שלנו לחינוך טכנולוגי, או ליישם את המובילות העולמית שלנו במערכות החינוך".

"בתרבות - אין לנו נוכחות, פרט למנוי לתיאטרון שיש לרבים מאיתנו, ופעם בשנתיים איש היי-טק שפרש לגמלאות, כותב ספר על הרפתקאותיו".

לא מועדפים על דור ה-Y

"בנושאי מדינה וחברה - כל שאנחנו עושים זה להירשם לאתר התמיכה בגלעד שליט ולחשוב שככה הוא יחזור הביתה. אפילו בשיחות הסלון של יום שישי אנחנו כבר לא נמצאים. מאז שטלכו הפסיד ב'הישרדות' ו'האח הגדול' נכנס לחיינו, אף אחד כבר לא מדבר עלינו. אנחנו כבר לא מושא הערצה, שהרי המקצועות המועדפים על דור ה-Y הם מגיש חדשות, מגישת תוכנית אירוח, מנחה ריאליטי ועוזר טבח של תוכנית בישול".

"פששש, אני נאנח בקול, "אז אנחנו בעצם לא קיימים, סוג של אבק ברוח?" "בדיוק", ככה עצמי עונה לי, "אבק ברוח". "אבל רגע", אני פורץ לפתע עם תובנה מנצחת, "מה עם הכלכלה? שם אנחנו בוודאי נמצאים", אני אומר לעצמי בנימה של שביעות רצון.

"לא ממש", אני משבית לעצמי את השמחה. "נכון שאנחנו מכניסים מאות מיליוני דולרים למדינה ומשלמים סכומי עתק למיסים, ונכון שאנחנו משלמים בזמן לספקים. אבל בסופו של דבר אנחנו מכונה להדפסת כסף וזהו.

"אבל, לא מתמרצים אותנו, לא עוזרים לנו כשהדולר יורד ואנחנו מפסידים מיליונים, ולעולם לא נגיע להישגים מדהימים, כמו בנדל"ן, שם מוחקים חובות של טייקונים, שנזכרו שהם בעצם לא יכולים להחזיר אג"חים שעליהם התחייבו.

"אנחנו לא נמצאים בהסתדרות, לא בשום ועד ובשום ועדה, לא שובתים. אפילו מועדון לקוחות ראוי כמו "חבר" אין לנו. בקיצור - לא קיימים".

"זהו", אני מפטיר בשקט, "שכנעת אותי. אנחנו באמת לא קיימים, סוג של מטוס חמקן, מין דני-דין מודרני, רואים ואינם נראים, חיים בשולי החברה, תופעה זניחה".

"טוב אל תגזים", אומר עצמי לאני, "לא צריך להיכנס למרה שחורה, ואולי אנחנו שם כי נוח לנו להיות שם" אני תוהה.

"וואלה", אומר עצמי. "תגיד", אני שואל בניסיון אחרון להציל את המצב, "אתה בטוח שאלירז לא תוכניתן ג'אווה?".

הכותב הוא יזם ומנהל בתעשיית ההיי-טק