כנפי הדונג של רועי ורמוס

1. שמואל

"ובימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". מחבר ספר שמואל לא הכיר את שוק ההון הישראלי מודל 2010, אבל היטיב לתאר את אווירת ההפקרות השוררת בו. על הבנקים מפקח בנק ישראל, על חברות הביטוח וקופות הגמל אחראי המפקח על הביטוח, ועל קרנות הנאמנות ותעודות הסל אחראית רשות ניירות ערך. ומי מפקח על בתי ההשקעות? אף אחד. אין רגולטור שתפקידו לפקח על ההתנהלות של מיטב, של אלטשולר שחם או של פסגות.

כשאין פיקוח קורים שני דברים. תחילה, רמות השכר הופכות מטורפות. ים רובינשטיין ממגדל, נאור אל-חי, יובל בן-זאב ורונן ויסרברג מכלל פיננסים, רון סירני שקיבל זה עתה מדש חוזה מפנק - כל אלה הכניסו ויכניסו לכיסם יותר מגליה מאור, ולא מדובר באופציות אלא בכסף על השולחן.

הדבר השני שקורה, ובו פתחנו, הוא ההפקרות שמתבטאת בהשתלטותה של תאוות-הבצע. כשהשכר והבונוסים קשורים בצורה הדוקה לביצועים קצרי-טווח, יש למנהלים את כל התמריץ לפעול בתחום האפור. וכשמדובר במיליוני שקלים, אנשים מאבדים את הצפון ועושים שטויות.

זה מה שקרה בפסגות. מי שהיה צריך לדעת לא ידע, ומי שהיה צריך לבדוק לא בדק. לכולם היה נוח עם הרווח שהביא דוד אדרי.

2. ורמוס

"טלפונים מהדור השלישי יודעים להעביר אפילו את צליל השמחה לאיד דרך סמס", אמר לנו הבוקר בכיר בפסגות. ושוק ההון מלא היום בשמחה לאידו של רועי ורמוס. האיש הצליח כל-כך, עד שהרגיז את כולם. כמו איקרוס טס ורמוס גבוה מדי ולא הקשיב לאזהרות, עד שכנפי הדונג שלו נמסו בשמש והוא התרסק.

ורמוס הוא גיבור שיצא מטרגדיה יוונית. בגיל צעיר מאוד, עוד לא 36, קיבל לניהולו בית השקעות והפך אותו למספר אחת בהפרש גדול ממתחריו. בדרך התעשר, הפך לסלבריטי, ושמו הפך למושג, שם נרדף לניהול נקי, סמל המאבק בטייקונים וההגנה על כספי העמיתים. ואז, ערב אקזיט אדיר, קצת לפני שהיה אמור לממש אופציות של עשרות מיליוני שקלים שיהפכו אותו לאדם עשיר מאוד, באה המכה. בבית של מיסטר קלין נמצא לכלוך.

שמו הטוב של ורמוס נפגע בצורה קשה. 6 שבועות הוא מסביר שאין לו קשר למה שעשה דוד אדרי. 6 שבועות שורמוס בונה חומה סינית בינו לבין תקלות הנוסטרו בבית ההשקעות בניהולו.

עכשיו בא זוהר גושן ומפיל את החומה: "החשד הנחקר הוא כי ורמוס קיבל בזמן אמת דיווחים שוטפים אודות הנעשה ואף אישר חלק מהפעילות האסורה". במילים פשוטות, אומר גושן, ורמוס ידע בדיוק מה קורה, דווח בשוטף ואישר את הפעילות הבעייתית.

לזכותו של ורמוס עומדת חזקת החפות, שאותה אנחנו נוטים לשכוח. לא כל חקירה היא כתב אישום, ולא כל כתב אישום הוא הרשעה, ובייחוד בסוגיות כלכליות. אבל הדיון כבר מזמן אינו על עובדות.

חזקת החפות לא מעניינת אף אחד. מישהו זוכר שגם דני דנקנר רק נחקר? בעיני כולם, מהתקשורת עד האיש ברחוב, דנקנר כבר אשם. וכך גם ביחס לורמוס. גם אם עוד שנתיים יוחלט לא להגיש נגד ורמוס כתב אישום, או שבמשפט שייערך בשנת 2016 הוא יצא זכאי לחלוטין. מה זה כבר ישנה? הנזק נגרם.

3. זהבית

זהבית כהן, מנכ"ל איפקס ישראל, היא נוכח נפקד בפרשה. מצד אחד, אין לה שום חלק בעניין - איפקס אינה קשורה לפעילות פסגות. מצד שני, החקירות בפסגות מאיימות על העסקה, על הגיונה הכלכלי ואפילו על עצם קיומה.

כהן קנתה את פסגות בגלל 3 סיבות: היותו גוף מוביל שוק, המוניטין המצוין והצוות הניהולי, כלומר יכולות הניהול המוכחות של רועי ורמוס.

על שתיים משלושתן ניחתה מכה חזקה. השם של פסגות נפגע וקשור לתרמית, הונאה ורמאות. כהן קנתה את פסגות עם ורמוס INSIDE, עכשיו בכלל לא ברור האם ורמוס ימשיך בפסגות. אם יתחיל להיות מסובך בפרשה מתמשכת ויצטרך להגן על עצמו, אפילו ורמוס יתקשה לנהל במקביל בית השקעות.

ועוד עניין, מה יקרה אם גושן ידרוש את ראשו של ורמוס כתנאי להעברת הבעלות, כפי שקודמו משה טרי דרש את ראשה של גבי רביד? האם איפקס תנהג כמו קרן יורק שזרקה את רביד לכלבים? ליורק היתה חלופה טובה, רועי ורמוס. לכהן אין חלופה, כרגע.